בר"מ 11191/05 עיריית רמלה נ. אחמד איסמעיל

בפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב בשבתו כבית משפט לענינים מינהליים (השופט ע' פוגלמן ) מיום 17.11.05, אשר קיבל את בקשת המשיבים 5-1 למתן צו ביניים אשר יורה למבקשת להמשיך במתן שירותי הסעה למשיבים 1 ו-2 (להלן: המשיבים ).

המשיב 1 הינו קטין בן 14, הסובל מנכות בשיעור 100% ולומד במסגרת לחינוך מיוחד בראשון לציון. המשיבה 2 ו-46 משיבים נוספים (להלן: המשיבים 2 ) הינם תלמידי כיתות א'-ח' בבתי הספר "אלאמל" ו"אבן סינא" ברמלה. המשיבים כולם הינם תושבי שכונת דהמש, הצמודה לעיר רמלה וגובלת ברח' החשמונאים בעיר. המדובר בשכונה אשר בתיה נבנו בלא תכנון והיתרים כדין. שכונה זו נעדרת מעמד סטטוטורי, תשתיותיה אינן מוסדרות ואין ניתנים בתחומה שירותים מוניציפאליים. בפועל רשומים תושבי השכונה במרשם האוכלוסין כתושבי רח' החשמונאים הסמוך ונעזרים בשירותים שמספקת המבקשת. במסגרת זו סיפקה המבקשת למשיבים במשך שנים שירותי הסעה לבתי הספר בהם למדו. שירותים אלה הופסקו בחודש ספטמבר 2005. המבקשת מדגישה כי ההחלטה על הפסקת מתן שירותי ההסעה לתלמידי כיתות ה' ואילך, אשר על פי רישומי משרד הפנים מתגוררים ברח' החשמונאים ולומדים בבית הספר אבן סינא, נפלה עוד קודם לפתיחת שנת הלימודים וכלל לא נבעה מעובדת מגוריהם מחוץ לתחום העיר רמלה, שלא הייתה ידועה למבקשת באותו שלב. לטענתה, ההסעות הופסקו משום שהמרחק בין מקום מגוריהם הרשום של תלמידים אלה לבין בית ספרם הינו פחות מהמרחק שנקבע בתקנות כתנאי מינימום המזכה בהסעה. מכל מקום, משנודע למבקשת כי המשיבים מתגוררים בשכונת דהמש המצויה מחוץ לגבולות העיר, החליטה על הפסקת מתן שירותי הסעה לכלל התלמידים תושבי השכונה, וטענה כי החובה לספק להם שירותי חינוך אינה מוטלת עליה כי אם על המשיבה 6, אשר בתחומיה מצויה השכונה, לגישתה. בעקבות זאת הופסקו גם ההסעות לתלמידי כיתות א'-ד' וזאת במהלך חודש ספטמבר ולאחר התראה של ימים ספורים בלבד. המבקשת אף דחתה פנייה מצד משרד החינוך להמשיך בביצוע ההסעות באופן זמני עד להסדרת הנושא, ונאותה לחדש רק את הסעתו של המשיב 1 למשך 30 ימים נוספים. בעקבות זאת הגישו המשיבים 5-1 עתירה לבית המשפט לענינים מינהליים ובצידה בקשה לצו ביניים המורה למבקשת להמשיך במתן שירותי ההסעה.

בית המשפט קמא קיבל, כאמור, את הבקשה לצו ביניים, וזאת הן על סמך הערכתו את סיכויי העתירה והן על סמך בחינת מאזן הנוחות. אשר לסיכויי העתירה, בית המשפט קמא מצא כי "העתירה מעלה נושא הראוי לדיון". בתוך כך ציין כי אין מחלוקת בדבר עצם זכותם של המשיבים להסעות, בכפוף לעמידתם של המשיבים 2 בתנאי של מרחקי המינימום הקבועים בתקנות, ועל כן נסובה המחלוקת רק על זהות הרשות המקומית שתממן את המשך ההסעות. בית המשפט קמא סבר כי לכאורה אין להתנות את מימוש זכותם האמורה של המשיבים ביישוב המחלוקת בין הרשויות הנוגעות בדבר. כן התייחס לכך שהפסקת ההסעות לאלתר, מבלי שניתנה הודעה מתאימה למשרד החינוך ולתלמידים ומבלי שנקבעה תקופת מעבר מתאימה, אינה עולה בקנה אחד עם האופן שבו נדרשת רשות מנהלית להפעיל סמכויותיה. בית המשפט קמא התייחס בהחלטתו גם לטענות הסף של המבקשת בדבר אי נקיון כפיהם של הורי התלמידים. בהחלטתו קבע כי אין בפעולות שנעשו על ידי הורי הילדים לרישום כתובתם ברח' החשמונאים, נוכח אי הסדרת מעמדה של שכונת דהמש, כדי לחסום את דרכם של הילדים לבית המשפט, בעתירה שנועדה להגן על זכותם לחינוך. בית המשפט קמא התייחס גם לטענה כי המשיבים אינם עומדים במרחקי המינימום המזכים בהסעה וקבע כי לצורך הדיון בבקשה לצו ביניים, עמדו המשיבים בנטל הראשוני להוכחת מרחק מספק. בצד זאת ציין כי המשיבים הודיעו כי יגישו לבית המשפט בתוך עשרים יום תשריט על גביו יסומנו בתיהם ובמידת הצורך ניתן יהיה להוסיף ולוודא באמצעותו את דיוקם של הנתונים שנמסרו בעניין זה. אשר לשיקולי מאזן הנוחות, בית המשפט קמא קבע כי הפסקת ההסעות תפגע באופן ממשי וניכר בזכותם של התלמידים ותותיר אותם ללא פתרון תחבורתי מתאים. זאת, בעוד שהמשך מתן שירותי ההסעה לא יגרום למבקשת פגיעה ממשית ובלתי הפיכה. בתוך כך ציין בית המשפט קמא כי העלות השנתית שתושת על המבקשת בעטיו של צו הביניים עומדת על כ- 29,000 ₪ בלבד, מה גם שזו תוכל לזכות לשיפוי מן הרשויות האחרות אם וכאשר יוכרע כי חובת ההסעה אינה מוטלת עליה. ממכלול הטעמים הנזכרים לעיל הורה בית המשפט קמא למבקשת להמשיך במתן שירותי הסעה למשיבים.

נגד ההחלטה האמורה הוגשה הבקשה שבפניי. בבקשתה טוענת המבקשת כי בית המשפט קמא התעלם בהחלטתו מאי ניקיון כפיהם של העותרים, הבא לידי ביטוי הן בבתי המגורים שנבנו שלא כדין והן ברישומם הכוזב כתושבי רמלה, שדי בו, לשיטתה, כדי להצדיק את דחיית העתירה. המבקשת מדגישה כי חיובה להוסיף ולספק שירותי הסעה למשיבים בנסיבות אלה פוגעת בשלטון החוק ומתמרצת התנהגות עבריינית. לגופו של עניין טוענת המבקשת כי המשיבים, שאינם מתגוררים בשטח העיר רמלה, אינם זכאים לקבלת שירותי הסעה מצידה. המבקשת טוענת, למעשה, כי אף אינה מוסמכת ליתן למשיבים שירותי הסעה, שכן סמכויותיה מוגבלות לשטחה המוניציפאלי. עוד טוענת המבקשת כי היה על בית המשפט קמא להבחין בין זכותם של המשיבים לחינוך – בה נזהרה המבקשת שלא לפגוע, הגם שלשיטתה אינה מחויבת להמשיך לאפשר למשיבים ללמוד בבתי הספר שבתחומה – לבין זכותם להסעה, אשר נסוגה לנוכח נסיבות העניין. כן טענה כי אין בהפסקת מתן שירותי ההסעה כדי לפגוע בנגישותם של המשיבים למוסדות החינוך. זאת, לטענתה, בהתחשב במרחקים הקצרים בהם מדובר ובאפשרות להיעזר בתחבורה ציבורית ובהורים לשם הבאת הילדים לבית הספר. מטעם זה סבורה המבקשת גם כי מאזן הנוחות נוטה לרעת המשיבים. לטענתה, אלה לא יינזקו באופן ממשי כתוצאה מהפסקת שירותי ההסעה, בעוד שצו הביניים מטיל נטל על קופתה המדולדלת, על חשבון שירותים אותם עליה לספק לתושביה, ופוגע גם באינטרס הציבורי. לצד זאת מסכימה המבקשת להוסיף ולספק שירותי הסעה למשיב 1 עד להכרעה בעתירה, וזאת בהתחשב בנסיבות המיוחדות של עניינו.

לאחר שבחנתי את טענות המבקשת, באתי לידי מסקנה כי דין הבקשה להידחות. לא עלה בידי המבקשת להצביע על עילה להתערבות בהחלטתו המפורטת והמנומקת של בית המשפט קמא. אציין כי בניגוד לטענות המבקשת, הביא בית המשפט קמא בין מכלול שיקוליו גם את עובדת מגוריהם של המשיבים בשכונה שנבנתה שלא כדין ואת רישומם כתושבי רמלה אף על פי שאינם מתגוררים בעיר, אך מצא כי אין בכוחן של נסיבות אלה כדי להכריע את הכף כאשר עסקינן בעתירה הנוגעת לזכותם לחינוך. מבלי לחרוץ דעה ביחס לסיכויי העתירה, לכאורה נראה כי אכן נפל פגם בהחלטת המבקשת להפסיק את מתן שירותי ההסעה ללא התראה מספקת וללא תקופת מעבר הולמת שתאפשר היערכות מצד משרד החינוך והורי התלמידים. בנוסף, מקובלת עלי קביעת בית המשפט קמא כי שיקולי מאזן הנוחות אכן נוטים לטובתם של המשיבים. זאת, לנוכח הפגיעה במידת נגישותם למוסדות החינוך, בעוד שהמבקשת איננה ניזוקה ממתן צו הביניים, שכן תוכל לזכות בשיפוי על הוצאותיה. בנסיבות אלה, סבורה אני כי צדק בית המשפט קמא כאשר נענה לבקשת המשיבים לצו ביניים.

אשר על כן, הבקשה נדחית.