בר"מ 1155/18 דסטה מקונן נ. משרד הפנים - רשות האוכלוסין וההגירה

1.

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 8.1.2018 (עמ"ן 27142-12-17, סגן הנשיאה א' ביתן ). בית המשפט המחוזי דחה ערעור שהוגש על החלטתו של בית הדין לעררים בבאר שבע לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: בית הדין לעררים ) מיום 29.10.2017 (ערר 3180-17, הדיין מ' זילברשמיד ).

רקע והליכים קודמים

2.

המבקשת היא אישה כבת 28 שנכנסה לישראל בשנת 2011 ממצרים, ולה שני ילדים רכים. בתחילה סווגה המבקשת כאזרחית אריתריאה וניתן לה רישיון ישיבה זמני בישראל לפי סעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952. בהמשך, לאחר שבן זוגה של המבקשת זוהה כאזרח אתיופיה חזר המשיב ובחן את עניינה. בעקבות ראיון זיהוי נתינות שנערך עמה הוחלט לסווג את המבקשת כאזרחית אתיופיה. בהתאם לכך, ביטל ממונה ביקורת הגבולות את רישיון הישיבה שניתן לה והוציא נגדה צו הרחקה מישראל.

3.

המבקשת הגישה ערר לבית הדין לעררים על החלטה זו. בתום הדיון, ובמעמד הצדדים, נתן בית הדין לעררים החלטה בדבר דחיית הערר ללא צו להוצאות. בהחלטה נקבע עוד כי באפשרותה של המבקשת להגיש בתוך 45 יום בקשה לקבלת מעמד מטעמים הומניטריים, וכי עד להחלטת המשיב בבקשה זו לא יינקטו נגדה הליכי אכיפה.

4.

המבקשת הגישה ערעור על כך וטענה בו כי החלטתו של בית הדין לעררים אינה מנומקת. מהטענות בערעור עולה כי בין הצדדים נתגלעה מחלוקת באשר למהלך הדברים שקדם למתן ההחלטה בבית הדין לעררים. המבקשת טענה כי בית הדין לעררים הציע בדיון כי היא תגיש בקשה למעמד מטעמים הומניטריים, מבלי שהדבר הותנה בכך שהיא תחזור בה מהערר שהגישה. לתמיכה בטענה זו הגישה המבקשת תצהיר של סטודנטית מתנדבת שנכחה בדיון, שבו צוין כי באת-כוח המבקשת דאז הסכימה אמנם להגיש בקשה בהתאם להצעתו של בית הדין לעררים, אך לא חזרה בה מהערר. לעומת זאת, המשיב טען כי ההחלטה לדחות את הערר ניתנה בהסכמת הצדדים, בהמשך להצעתו של בית הדין לעררים.

5.

במחלוקת האמורה קיבל בית המשפט המחוזי את עמדת המשיב. בית המשפט המחוזי קבע כי החלטתו של בית הדין לעררים ניתנה בהסכמה, על בסיס הצעתו של בית הדין להפנות את המבקשת לנתיב של בקשה למעמד מטעמים הומניטריים תוך עיכוב הפעלתם של אמצעי אכיפה נגדה. בית המשפט המחוזי הצביע על כך שאין מחלוקת בין הצדדים כי בית הדין הציע הצעה מסוימת לצדדים בדיון, וכן על כך שפרוטוקול הדיון אינו משקף באופן מפורש מה הייתה ההצעה. עם זאת, בית המשפט המחוזי קבע כי ניתן ללמוד על טיבה של ההצעה מדברי באי-כוח הצדדים בפרוטוקול ומההחלטה שבאה בעקבותיהם. בית המשפט המחוזי קבע כי אין זה סביר שהצעתו של בית הדין לעררים לא כללה התייחסות לחזרה מהערר, שכן אחרת הייתה באת-כוחה של המבקשת מוחה על פסק הדין שניתן בו במקום. בית המשפט המחוזי הוסיף כי באת-כוחה של המבקשת בהליך הערר (שלא ייצגה אותה בפני בית המשפט המחוזי) לא הגישה תצהיר דומה לזה שהוגש על-ידי הסטודנטית.

6.

בית המשפט המחוזי אף קבע, למעלה מן הצורך, כי יש לדחות את טענותיה של המבקשת גם לגופן. בתוך כך, ציין בית המשפט המחוזי כי קיימות אינדיקציות רבות לכך שמקורה של המבקשת באתיופיה, ובכלל זאת כי המבקשת לא הציגה מסמכים המזהים אותה כאזרחית אריתריאה, כי בן זוגה הודה ששיקר כאשר טען לכך שהוא אזרח אריתריאי, וכי לא הפגינה ידע בסיסי בכל הקשור לאריתריאה ואף לא סיפקה פרטים של בני משפחה במדינה.

בקשת רשות הערעור

7.

בבקשת רשות הערעור שבפני חוזרת המבקשת על הטענות שהעלתה בבית המשפט המחוזי. לשיטתה, בית הדין לעררים דחה את עררה ללא כל הנמקה, וזאת חרף העובדה שלא חזרה בה מהערר ולא נתנה את הסכמתה למחיקתו או לדחייתו. עוד טוענת המבקשת כי היה על בית המשפט המחוזי לייחס משקל לכך שתוצאת ההחלטה היא פגיעה במעמדה כמבקשת מקלט ובטובתם של ילדיה. לצד זאת, מעלה המבקשת טענות דיוניות רבות כנגד ההליך המינהלי בעניינה. בעיקרו של דבר, המבקשת עותרת לכך שבית משפט זה יורה על השבתו של התיק לבית הדין לעררים לשם הנמקת פסק הדין.

דיון והכרעה

8.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור הגעתי לכלל מסקנה שדין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתגובת המשיב.

9.

כידוע, אמת המידה למתן רשות לערער ב"גלגול שלישי" על החלטה של בית משפט לעניינים מינהליים הדן בערעור על החלטה של בית הדין לעררים היא מצמצמת, נוכח אופיו של בית הדין ומידת מקצועיותו (בר"ם 5778/15 פלונית נ' משרד הפנים - רשות האוכלוסין וההגירה , פסקה 13

(27.8.2015); בר"ם 4631/17 פלונית נ' שר הפנים , פ סקה 29 (17.7.2017)). עם זאת, ייתכנו מקרים שבהם יידרש בית המשפט לבקשה גם מקום שהמקרה אינו מעורר שאלה משפטית עקרונית, וזאת בהתקיימן של נסיבות מיוחדות תוך התחשבות בהשלכות שיש להחלטותיו של בית הדין לעררים על הזכות לחירות ועל זכויות יסוד אחרות (ראו למשל: בר"ם 6698/15

וולדמארי נ' רשות האוכלוסין וההגירה , פסקה 3 (19.10.2015); בר"ם 7172/16 בבנקו נ' מדינת ישראל - משרד הפנים , פסקה 12 (8.1.2017)).

10.

המקרה דנן אינו עומד באמות המידה האמורות. מטבע הדברים, ההחלטה בבקשה אמנם תשפיע באופן מהותי על חייה של המבקשת וכפועל יוצא מכך על בני משפחתה, אך אין בכך בלבד כדי להצדיק התערבות בה בגלגול שלישי. הבקשה נסבה על עניינה הפרטני של המבקשת וסיווגה כאזרחית אתיופיה על-ידי הגורמים המקצועיים, כאשר בית המשפט המחוזי ציין למעלה מן הצורך מספר טעמים חזקים להחלטה זו, והדברים נראים נכוחים. בית הדין לעררים אמנם לא נימק את החלטתו, אולם פסק הדין ניתן – כך נקבע – בהסכמת הצדדים. שאלת ההסכמה לפסק הדין של בית הדין לעררים היא עובדתית גרידא, וכידוע, אין זה מדרכה של ערכאה זו להתערב בממצאים עובדתיים ( ראו: בר"ם 8978/15 עבד אלרחמאן למטור נ' שר הפנים , פסקה 10 (22.8.2016); בר"ם 4841/17 אנדריי נ' רשות האוכלוסין ההגירה ומעברי הגבול , פסקה 32 (6.9.2017) ) .

11.

חשוב להבהיר כי לפי החלטתו של בית הדין לעררים לא ניתן לנקוט בפעולות אכיפה נגד המבקשת בעת הזו. המשמעות האופרטיבית של החלטה זו היא הפנייתה של המבקשת למסלול ההומניטרי, כמתואר לעיל. חזקה על המשיבות כי יבחנו באופן מעמיק את בקשתה של המבקשת, ככל שתוגש, תוך התייחסות לכל טענותיה. אף על רקע זה, ובהמשך למתואר עד כה, לא התרשמתי שמתקיימות במקרה דנן נסיבות מיוחדות שיש בהן כדי להצדיק מתן רשות ערעור בגלגול שלישי.

12.

ס וף דבר: הבקשה לרשות ערעור נדחית. בנסיבות העניין ומשלא נדרשה תגובת המשיב, אין צו להוצאות.