בר"מ 11639/05 מרכז הרכב האיטלקי בע"מ נ. החברה העירונית לביטחון וסדר ציבורי

בפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב בשבתו כבית משפט לענינים מינהליים (השופט ע' מודריק ) מיום 22.11.05, אשר דחה בקשה של המבקשת להורות למשיבה 1 (להלן: החברה העירונית ) להימנע מלהתקשר בחוזה עם המשיבה 2 (להלן: "אתרים ירוקים" ) על בסיס זכייתה במכרז, עד להכרעה בעתירה.

החברה העירונית פרסמה ביום 10.8.05 מכרז לפינוי כלי רכב החונים במקומות אסורים או מהווים הפרעה לתנועה (להלן: המכרז ). במסגרת המכרז הוגשו שלוש הצעות: הצעת המבקשת, הצעת "אתרים ירוקים" והצעת המשיבה 3. ביום 20.9.05 נבחרה "אתרים ירוקים" כזוכה במכרז. הצעתה של הזוכה הייתה הטובה ביותר מן הבחינה הכספית, בעוד שהצעתה של המבקשת הגיעה למקום השני מבחינה זו. ביום 26.9.05 הגישה המבקשת עתירה לבית המשפט קמא ובה ביקשה לפסול את הצעת "אתרים ירוקים" מפאת אי עמידתה בתנאי הסף של המכרז ולהעביר לידיה שלה את הזכייה בו.

טענתה העיקרית של המבקשת בעתירתה התבססה על סעיף 2(ב) להוראות המכרז, אשר קובע תנאי סף לפיו "יש בבעלותם [של המציעים –

ד.ב .] לפחות ארבעה (4) כלי פינוי, המורשים ע"י משרד התחבורה, אשר מסוגלים להרים ו/או לגרור סוגי רכב שונים, החונים במקומות חנייה אסורים, לפי נספח א' למכרז". נספח א' הנזכר לעיל קובע מספר דרישות ביחס לרכבי הפינוי שברשות המשתתפים במכרז, ובכלל זה מורה כדלקמן:

א.

על הקבלן להיות בעל כלי פינוי, המסוגלים לפנות רכב ללא צורך בפריצת הרכב או הזזתו ממקום חנייתו, לצורך הגרירה וכן בעלי יכולת לגרור רכבים מסחריים ורכבי שטח 4 X 4.

ב.

על הקבלן להיות בעל כלי פינוי, לגרירת רכבים שחונים על מדרכות, מאחורי מעקות בטיחות מאחורי עמודי תאורה או מכשולים שונים.

[סעיף ג' לא קיים – ד.ב.]

ד.

על הקבלן להיות בעל כלי פינוי, המסוגלים לפנות רכב החונה בניצב למדרכה ובמקביל לרכבים אחרים (כגון חניה בתמרור נכה)".

המבקשת הצביעה על כך כי "אתרים ירוקים" מחזיקה רק ברכבי פינוי מסוג מלגזה וטענה כי באמצעותם ניתן לבצע על פי תנאי המכרז רק עבודות פינוי "שגרתיות" ולא עבודות פינוי "בעייתיות" (מן הסוגים אליהם מתייחסים סעיפים ב' וד' לנספח א' הנ"ל). המבקשת סמכה טענתה זו על כך ששיטת הפינוי של "אתרים ירוקים" במצבים ה"בעייתיים" כללה הרכבת מגבה על ארבעת גלגלי הרכב, המאפשר את הזזתו לעבר מקום פתוח שם ניתן יהיה לבצע את הגרירה. לשיטת המבקשת, שיטה זו אינה עולה בקנה אחד עם הדרישה הנזכרת בנספח א' למכרז כי הפינוי ייעשה ללא צורך בהזזתו של הרכב ממקום חנייתו. המבקשת הדגישה כי היא, מצידה, מחזיקה ברכבי פינוי מסוגים שונים, המאפשרים לה לבצע את מגוון עבודות הפינוי הדרושות, תוך עמידה בתנאי המכרז. בתוך כך ציינה כי במצבים ה"בעייתיים" נוהגת היא לעשות שימוש במנוף מיוחד המורכב על רכב הפינוי וכך אין צורך להזיז את הרכב ממקומו. בתגובה לעתירה נטען כי "אתרים ירוקים" ערכה הצגת תכלית של מצבי הפינוי השונים בפני החברה העירונית, וכי ביצועיה נמצאו משביעי רצון. כן נטען כי דרישת אי הזזת הרכב ממילא חלה רק על פינוי "שגרתי" ולא על המצבים ה"בעייתיים".

בית המשפט קמא דחה, כאמור, את הבקשה לצו ביניים, וזאת על סמך הערכתו כי סיכוייה של העתירה נמוכים מאוד. בהחלטתו קבע בית המשפט קמא כי גישתן הפרשנית של "אתרים ירוקים" ושל החברה העירונית לתנאי הסף של המכרז הינה סבירה לכאורה ועל כן יש ליתן את משקל הבכורה להבנתו של עורך המכרז את תכליתו ואת משמעות הוראותיו. מכאן הבקשה שבפניי.

טענתה המרכזית של המבקשת הינה כי "אתרים ירוקים" אינה עומדת בתנאי הסף של המכרז. זאת, מן הטעם שיכולתה של "אתרים ירוקים" לבצע פינויים "בעיתיים" - ככל שיש לה יכולת כזו - כרוכה בהזזת כלי הרכב המפונה ממקומו. בתוך כך טענה המבקשת כי שגה בית המשפט קמא כאשר אימץ את הפרשנות שהוצעה על ידי החברה העירונית ועל ידי "אתרים ירוקים", לפיה דרישת אי ההזזה מתייחסת רק לפינויים "שגרתיים". לשיטתה, פרשנות זו אינה עולה בקנה אחד עם לשונו הברורה של המכרז. זאת ועוד, המבקשת טענה כי בנסיבות העניין יש באימוץ פרשנות זו כדי לפגוע בשוויון שבין המשתתפים. זאת, מן הטעם שלו היה מובהר בהוראות המכרז כי דרישת אי הזזת הרכב אינה מתייחסת למצבי הפינוי ה"בעייתיים", הרי שהיה בידיה להציע הצעה טובה יותר מן הבחינה הכספית, בשים לב להוזלת העלויות משלא נדרשת הפעלתו של מנוף. כן הלינה המבקשת על כך שבית המשפט קמא ביסס החלטתו על הערכת סיכויי העתירה בלבד, ולא הביא בחשבון שיקולים רלוונטיים נוספים, ובהם מאזן הנוחות, שיקולי צדק ועוד. לנוכח העובדה כי החוזה בין "אתרים ירוקים" לבין החברה העירונית נחתם עובר להגשת הבקשה, ביקשה המבקשת כי בית משפט זה יוציא מלפניו צו ביניים המונע את תחילת העסקתה של "אתרים ירוקים" במסגרת המכרז.

בתגובתה טענה החברה העירונית כי דין הבקשה להידחות בשים לב לכך שביום 15.1.06 החלה "אתרים ירוקים" ליתן שירותי גרירה בהתאם למכרז. לגופו של עניין טענה החברה העירונית כי טענת המבקשת בדבר אי עמידת "אתרים ירוקים" בתנאי הסף של המכרז - דינה להידחות. החברה העירונית הפנתה בהקשר זה למסמך שכותרתו "סיכום מכרז מס' 1/2005 – גרירת רכבים" (נספח ג' לתגובה), ממנו עולה כי "אתרים ירוקים" הציגה יכולת להתמודד עם כל הדרישות בנספח א' למכרז, וזאת תוך היעזרות ב"ג'ק הרמה מכאני" בכדי להתמודד עם מצבים "בעייתיים". החברה העירונית ציינה כי אף שאפשר כי השימוש בטכניקה זו במצבים החנייה ה"בעייתיים" הינו פחות יעיל מן השימוש במנוף, הרי שאין לקבל את טענת המבקשת כי הוא עומד בניגוד לתנאי הסף של המכרז. זאת, מאחר שלגישתה, הדרישה לביצוע הפינוי ללא צורך בהזזתו של הרכב ממקום חנייתו איננה חלה על כלל מצב החנייה הנזכרים בנספח א', אלא רק על המצבים ה"שגרתיים". החברה העירונית סברה כי פרשנות זו נלמדת הן מלשונו של נספח א' והן ממדיניות עורכי המכרז, לפיה אין הגבלה על שיטת הגרירה ובלבד שנשמר העקרון של ביצוע הפינוי ללא פריצת הרכב וללא פתיחתו. מדיניות זו מעוגנת בדברי המבוא למכרז, שם נקבע כי "הפינוי יתבצע ללא פריצת הרכב וללא פתיחתו, באמצעות גרר – כלי פינוי; הזוכה יהא רשאי להשתמש בסוגים שונים של כלי פינוי, על מנת לבצע את משימת הגרירה ואין זה משנה מהי שיטת הגרירה של כלי הפינוי...". החברה העירונית הדגישה כי הצעתה של "אתרים ירוקים" נבחרה כזוכה לאחר שועדת המכרזים בחנה את מכלול השיקולים הרלוונטיים, בהתאם לפרמטרים המנויים בסעיף 20(ב) למכרז.

"אתרים ירוקים" סמכה ידיה על החלטתו של בית המשפט קמא והעלתה אף היא בתגובתה טענות שונות המובילות, לשיטתה, למסקנה כי אין לקבל את פרשנות הוראות המכרז המוצעת על ידי המבקשת. כן הדגישה כי הוכיחה את יכולתה להתמודד עם מצבי גרירה "בעייתיים" במסגרת סיור הקבלנים. עוד עמדה "אתרים ירוקים" על הנזקים העתידים להיגרם לה כתוצאה מקבלת הבקשה, לנוכח העובדה כי היא מבצעת את העבודות נשוא המכרז מיום 15.1.06 ולשם כך רכשה ציוד בשווי רב וכן התקשרה במספר חוזי העסקה.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים באתי לידי מסקנה כי דין הבקשה להידחות. אין בידי לקבל את טענת המבקשת בדבר אי עמידת "אתרים ירוקים" בתנאי הסף של המכרז. לא מצאתי עילה להתערב בהחלטתו של בית המשפט קמא, אשר קבע כי גישתן הפרשנית של החברה העירונית ושל "אתרים ירוקים" להוראות המכרז נראית סבירה. אכן, למקרא הוראות נספח א', על רקע דברי המבוא למכרז, נראה לכאורה כי דרישת אי הזזתו של הרכב, הקבועה בסעיף א' לנספח, נועדה לחול על עבודות הפינוי ה"שגרתיות" והנפוצות, אך לא על עבודות הפינוי ה"בעייתיות", אליהן מתייחסים סעיפים ב' וד'. בתוך כך, אף אין בידי לקבל את טענת המבקשת כי פרשנות זו יוצרת חוסר שוויון בין המשתתפים, מאחר שהייתה יכולה להגיש הצעה זולה יותר, לו היה ברור כי דרישת אי הזזת הרכב אינה חלה על כלל מצבי הפינוי. ככל שהיה בפרמטר זה כדי להשפיע על הצעתה של המבקשת, הרי שהיה עליה לברר את העניין בטרם הגישה הצעתה, שכן פרשנותה שלה אינה נובעת על פני הדברים, כדבר מובן מאליו, מהוראות המכרז. הנה כי כן, לנוכח גישתי באשר לפרשנות הוראות המכרז ומששוכנעתי כי "אתרים ירוקים" אכן הציגה יכולת לפנות כלי רכב במצבים ה"בעייתים" תוך היעזרות במערכת הרמה, הרי שלכאורה עמדה "אתרים ירוקים" בתנאי הסף של המכרז וסיכויי העתירה אינם מן הגבוהים.

בנוסף, אף שיקולי מאזן הנוחות נוטים לרעתה של המבקשת. זאת, בשים לב לכך שהחוזה עם "אתרים ירוקים" נחתם בטרם הוגשה בקשה זו והזוכה אף החלה בביצוע העבודות נשוא המכרז, וכן בהתחשב באופיין המתמשך של העבודות נשוא המכרז, אשר יאפשרו את הסבת הזכייה במידה ותתקבל עתירת המבקשת.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

המבקשת תישא בשכ"ט עו"ד של המשיבות 1 ו-2 בסך של 10,000 ₪ לכל אחת מהן.