פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בר"ם 1169/19
לפני:
כבוד השופטת ד' ברק-ארז
המבקש:
פלוני
נ ג ד
המשיבה:
רשות האוכלוסין וההגירה
בקשת רשות ערעור על
החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 21.1.2018 בעמ"ן 18578-01-19
שניתנה על ידי כבוד השופטת ד' כהן-לקח
בשם המבקש:
עו"ד מירב בן זאב
בשם המשיבה:
עו"ד הדס ערן
החלטה
1.
זוהי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 21.1.2019 (עמ"ן 18578-01-19, השופטת ד' כהן-לקח ). בית המשפט המחוזי נעתר לבקשת עיכוב ביצוע שהוגשה על ידי המשיבה במסגרת ערעור על החלטתו של בית הדין לעררים בירושלים הפועל לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן בהתאמה: בית הדין לעררים ו- חוק הכניסה לישראל ) מיום 25.11.2018.
רקע והליכים קודמים
2.
המבקש, יליד 1992, הוא אזרח סודן שמוצאו בחבל דרפור. המבקש נכנס לישראל שלא כדין בשנת 2012 ונותר לשהות בה מכוח מדיניות אי-ההרחקה שבה נקטה המשיבה ביחס לאזרחי סודן מחבל דרפור. המבקש מחזיק ברישיון ישיבה זמני לפי סעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל ("רישיון זמני לישיבת ביקור למי שנמצא בישראל בלי רישיון ישיבה וניתן עליו צו הרחקה – עד ליציאתו מישראל או הרחקתו ממנה").
3.
המבקש הגיש בקשה לקבלת מעמד של פליט בחודש יוני 2013. אין מחלוקת כי עד כה הבקשה טרם נדונה על ידי המשיבה וממילא לא הוכרעה. בחודש יוני 2018 הגיש המבקש ערר לבית הדין לעררים, ובו עתר לכך שיינתן לו רישיון ישיבת ארעי מסוג א/5 עד להכרעה בבקשת המקלט האמורה.
4.
בעיקרו של דבר, בית הדין לעררים קיבל את הערר והורה למשיבה להעניק למבקש רישיון ישיבת ארעי מסוג א/5 עד להכרעה בבקשת המקלט שלו. בית הדין לעררים הדגיש כי חלפו חמש וחצי שנים מאז הוגשה בקשת המקלט של המבקש, וחרף זאת הטיפול בה לא התקדם. כמו כן, ציין בית הדין לעררים כי בשלב זה לא עומד על הפרק פתרון כולל עבור עשרות אלפי מבקשי המקלט השוהים בישראל שמוצאם באריתריאה וסודן, וכי שר הפנים אף הודיע על כוונתו לבחון את בקשות המקלט שהגישו באופן פרטני ולא להעניק רישיונות ישיבה למבקשי מקלט מחבל דרפור על בסיס הומניטארי, כפי שנעשה בעבר. להשלמת התמונה יצוין כי לאחר מתן ההחלטה הגישה המשיבה לבית הדין לעררים בקשה לעיכוב ביצוע, וכי ביום 11.12.2018 הורה בית הדין לעררים על עיכוב ביצוע ההחלטה למשך 30 ימים ממועד המצאתה. בקשה לעיון חוזר שהגיש המבקש על החלטה זו ביום 13.12.2018 נדחתה על ידי בית הדין לעררים ביום 17.12.2018. בהמשך לכך, המשיבה הגישה לבית המשפט המחוזי ערעור על החלטתו של בית הדין לעררים. יחד עם הערעור שהגישה המשיבה לבית המשפט המחוזי ביום 8.1.2019 הוגשה גם בקשה לעיכוב ביצועה של ההחלטה שנתן בית הדין לעררים.
5.
זה המקום לציין כי עניינו של המבקש הוא אחד מני תיקים דומים רבים שהתנהלו בבית הדין לעררים ושבהם הורה בית הדין למשיבה ליתן למבקשי מקלט יוצאי חבל דרפור רישיונות ישיבה מסוג א/5 עד להכרעה בבקשותיהם. המשיבה הגישה עשרות ערעורים לבית המשפט המחוזי על החלטותיו של בית הדין לעררים – ובהם גם הערעור שביסוד ההליך דנן. חלק מהערעורים כבר נדונו והתקבלו על ידי בית המשפט המחוזי ובקשות רשות ערעור על פסקי דין אלה תלויות ועומדות בבית משפט זה (בר"ם 9154/18, בר"ם 527/19 ובר"ם 1600/19). במקביל, תלויה ועומדת בבית משפט זה עתירה שעוסקת בסוגיית הבחינה וההכרעה בבקשות המקלט של יוצאי חבל דרפור, חבל הנובה והנילוס הכחול. ביום 19.3.2019 הוצא צו על-תנאי בעתירה זו לפיו התבקשו המשיבים בעתירה, בין היתר, "לבוא וליתן טעם מדוע לא יוענק רישיון לישיבת ארעי מסוג א/5 לעותרים ולמבקשי מקלט יוצאי דרפור כמותם, וזאת עד להכרעה בבקשות המקלט הפרטניות שהגישו" (בג"ץ 4630/17, הנשיאה א' חיות , המשנה לנשיאה ח' מלצר והשופט מ' מזוז ).
6.
למחרת הגשת הערעור, ביום 9.1.2019, נתן בית המשפט המחוזי צו ארעי לעיכוב ביצועה של ההחלטה שנתן בית הדין לעררים. זמן קצר לאחר מכן התברר כי בפועל כבר ביום 16.12.2018 ניתן למבקש רישיון ישיבה מסוג א/5 בעת שהתייצב באחת מלשכות המשיבה. בהמשך לכך, הגישה המשיבה ביום 13.1.2019 הבהרה לבית המשפט המחוזי ובה מסרה כי הרישיון ניתן למבקש עקב טעות, וכן טענה כי על רקע עיכוב הביצוע שעליו הורה בית הדין לעררים, המבקש לא היה זכאי לקבל רישיון זה.
7.
בהחלטה העומדת ביסוד הבקשה דנן קיבל בית המשפט המחוזי את בקשת המשיבה לעיכוב ביצוע. במישור של סיכויי הערעור, קבע בית המשפט המחוזי כי ערעורה של המשיבה "מעלה שאלות רציניות הראויות לבירור", והפנה לפסק דין אחר של בית המשפט המחוזי שבו התקבל ערעור דומה של המשיבה (ושעליו נסבה בקשת רשות הערעור בבר"ם 9154/18). במישור של מאזן הנוחות, ציין בית המשפט המחוזי כי מדובר במקרה מורכב. מחד גיסא, כך צוין, המבקש מחזיק היום ברישיון ישיבה מסוג א/5, כך שהיעתרות לבקשת המשיבה תביא לשינוי המצב הקיים. מאידך גיסא, ציין בית המשפט המחוזי את העובדה שהרישיון האמור ניתן למבקש בשגגה, לאחר שבית הדין לעררים כבר הורה על עיכוב ביצוע של החלטתו, כמו גם את העובדה שהמבקש מחזיק ברישיון זמן קצר בלבד. בסיכומו של דבר, בית המשפט המחוזי קבע כי "כפות המאזניים במישור מאזן הנוחות הן שקולות", ועל כן יש ליתן את הבכורה לשיקול של סיכויי הערעור, המוביל לקבלת הבקשה.
הבקשה דנן והתשובה לה
8.
הבקשה שבפני נסבה על החלטתו של בית המשפט המחוזי. בתמצית, המבקש טוען כי בית המשפט המחוזי שגה כאשר הורה על עיכוב ביצוע בנסיבות שבהן כבר ניתן לו רישיון מסוג א/5, מאחר שמשמעות הדברים הייתה למעשה שינוי המצב הקיים. כמו כן, המבקש טוען כי היה מקום ליתן משקל להתנהלות המשיבה – שעל פי הנטען השתהתה בהגשת בקשה לעיכוב ביצוע לבית הדין לעררים, באופן שהוביל לכך שבינתיים קיבל המבקש את הרישיון האמור. המבקש טוען בהקשר זה כי מאחר שהטעות בהתנהלות המשיבה לא נבעה ממנו אין לזקוף אותה לחובתו. מעבר לכך, המבקש טוען כי בית המשפט המחוזי שגה בקבעו ששיקולי מאזן הנוחות הם "שקולים" במקרה דנן. בהקשר זה הוא מדגיש כי המשמעות של "נטילת" רישיון הישיבה מסוג א/5 ממנו כרוכה בפגיעה קשה, לרבות שלילתן בפועל של זכויות סוציאליות והכפפתו לחובה להפריש 20% משכרו כפיקדון למעסיק. המבקש מוסיף וטוען כי גם קביעתו של בית המשפט המחוזי באשר לכך שסיכויי הערעור של המשיבה הם גבוהים היא שגויה, והוא מפנה בהקשר זה להליכים המתנהלים בבית משפט זה – הן לעתירה בבג"ץ 4630/17 שצוינה לעיל והן לבקשות רשות הערעור שהוגשו על פסקי הדין האחרים של בית המשפט המחוזי במקרים אחרים שצוינו אף הם.
9.
מנגד, המשיבה סבורה כי דין הבקשה להידחות, בהתחשב בכך שמדובר בהחלטת ביניים בהליך מינהלי שעודנו תלוי ועומד. המשיבה מדגישה כי הצו שנתן בית המשפט המחוזי איננו צו עשה ש"לקח" מהמבקש את הרישיון שניתן לו, כי אם הוראה שתכליתה קיום החלטתו של בית הדין לעררים אשר הורה על עיכוב ביצוע, ובהתאם לכך על שמירת המצב שבו המבקש לא החזיק ברישון מסוג א/5. המשיבה טוענת כי החלטתו של בית המשפט המחוזי בהקשר זה היא ראויה ונועדה למנוע את התמשכות התקלה שחלה ביישום החלטתו של בית הדין לעררים. המשיבה מדגישה כי הרישיון ניתן למבקש כשעה בלבד לאחר שנרשמה במערכת הממוחשבת של המשיבה הערה אודות החלטת בית הדין לעררים בעניין עיכוב הביצוע. המשיבה מוסיפה ומוסרת כי על מנת להימנע מטעויות דומות בעתיד, הנהלים הרלוונטיים חודדו והובהרו בקרב עובדיה.
10.
ביום 14.3.2019 הגישה המשיבה, בהתאם להחלטתי, הודעה משלימה ובה פירטה את ההליכים הדומים להליך דנן שנדונו או עודם נדונים בבית המשפט המחוזי, ועיקרי הדברים יוצגו כאן.
11.
המשיבה ציינה כי הוגשו על ידה 55 ערעורים לבית המשפט המחוזי כנגד החלטות שניתנו על-ידי בית הדין לעררים, בעניינם של 112 עררים שהגישו מבקשי מקלט שהם יוצאי חבל דרפור וחבל הרי הנובה והנילוס הכחול (החלטות שהורו על מתן רישיונות מסוג א/5 עד להכרעה בבקשות המקלט של הנוגעים בדבר). עוד נמסר כי מתוך 55 ערעורים שהוגשו 44 מהם טרם הוכרעו, ובאשר לאחרים – 7 ערעורים התקבלו ובהמשך לכך ב-5 מתוכם תלויות ועומדות בקשות רשות ערעור בבית משפט זה, 3 ערעורים נמחקו בהסכמה לאחר שנמצא כי המשיבים באותם הליכים עמדו בקריטריונים לקבלת מעמד א/5 מטעמים הומניטאריים, וערעור אחד נמחק לאחר שנדחתה בקשת המשיבה לקבל ארכה להגשתו.
12.
אשר לבקשות לעיכוב ביצוע שהוגשו בהליכים האמורים, מסרה המשיבה כי לאחר שנדחתה בקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה בערעור הראשון שהוגש מטעם המשיבה בסוגיה הרלוונטית, היא נמנעה מלהגיש בקשות דומות. אולם, כך צוין, לאחר שניתן ביום 26.11.2018 פסק דין של בית המשפט המחוזי שקיבל שלושה ערעורים שהגישה המשיבה (עמ"ן 64239-01-18), היא סברה כי השתנתה נקודת האיזון המשפטית באופן שהצדיק הגשת בקשות לעיכוב ביצוע. בהתאם לכך, הגישה המשיבה בקשות כאמור ב-17 ערעורים. 10 מבקשות אלו התקבלו ו-7 אחרות נדחו. עם זאת, כך צוין, מתוך הבקשות שנדחו הגישה המשיבה בקשות לעיון מחדש ב-5 תיקים (ומהן 2 התקבלו, 1 נדחתה ו-2 טרם הוכרעו נכון למועד הגשת ההודעה המשלימה מטעם המשיבה).
13.
המשיבה הוסיפה וציינה כי בימים האחרונים הוגשו על ידה שלושה ערעורים נוספים כנגד החלטות של בית הדין לעררים שבהן ניתנו למבקשי מקלט יוצאי חבל דרפור רישיונות ישיבה ארעיים מסוג א/5, ואף הגישה בצדם בקשות לעיכוב ביצוע, שטרם הוכרעו.
14.
להשלמת התמונה יצוין כי על פי המידע שנמסר על ידי המשיבה רישיון הישיבה מסוג א/5 של המבקש ניטל ממנו החל ביום 4.2.2019.
דיון והכרעה
15.
לאחר ששקלתי את הדברים, ולא בלי התלבטות, החלטתי לדחות את הבקשה.
16.
האמת ניתנת להיאמר, כי המצב שנוצר בפועל אינו פשוט. המבקש הוא אחד מתוך קבוצה גדולה של מבקשי מקלט שמוצאם בחבל דרפור שניהלו הליכים בפני בית הדין לעררים וניתנו בעניינם החלטות שהורו להעניק להם רישיון ישיבה מסוג א/5. כמתואר לעיל, המשיבה הגישה ערעורים על חלק מההחלטות האמורות. בשלב ראשון, הגשת הערעורים לא לוותה בהגשת בקשות לעיכוב ביצוע. מאוחר יותר, שונתה המדיניות והגשת הערעורים לוותה בהגשת בקשות כאמור. כתוצאה מכך, מצב הדברים הוא אפוא שחלק ממבקשי המקלט האמורים אוחזים כעת ברישיון מסוג א/5 וחלקם האחר לא. מעבר לכך, המקרה שבפנינו "הסתבך" עוד יותר לנוכח הטעות שהובילה לכך שהמבקש קיבל בפועל רישיון ישיבה מסוג א/5 על אף שלא היה זכאי לכך באותה העת, וממילא רישיון זה שוב אינו בתוקף.
17.
במכלול הנסיבות, לא מצאתי להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, ששיקפה את מורכבות השיקולים הרלוונטיים לעניין. בעיקרו של דבר, במקרה מיוחד זה אני מייחסת משקל מכריע לעובדה שכאשר המבקש התייצב בלשכת המשיבה וקיבל את הרישיון מסוג א/5 כבר ניתן צו לעיכוב ביצוע ההחלטה של בית הדין לעררים – צו שהמבקש היה מודע לקיומו, כפי שניתן ללמוד מהגשתה של בקשה לעיון חוזר בו לבית הדין לעררים (שנדחתה כאמור לעיל בפסקה 4). בנסיבות אלה, איני סבורה שבעצם מתן הרישיון בשגגה למבקש, בשלב שבו היה תלוי ועומד צו שיפוטי המורה אחרת – יש כדי להטות את הכף לתוצאה אחרת.
18.
התוצאה המתקבלת רחוקה מלהיות אידיאלית. אולם, כפי שעולה מהנתונים שנמסרו על ידי המשיבה, ברוב התיקים הרלוונטיים ניתנו צווים לעיכוב ביצוע אשר "הקפיאו" את המצב הקיים בטרם יושמו הוראותיו של בית הדין לעררים. במובן זה, עניינו של המבקש יהיה דומה לעניינם של רבים אחרים במצבו.
19.
החלטתי זו אף מייחסת משקל לכך שהעניין העקרוני שעומד ביסוד הבקשה דנן נדון בעתירה התלויה ועומדת בפני בית משפט זה, שבה אף הוצא צו על-תנאי, כמפורט לעיל בפסקה 5. ממילא ההכרעה בעתירה זו תשליך על עניינו של המבקש, כמו גם על אחרים במצבו. יוער כי בהתאם להסכמת המדינה, שצוינה בהחלטה על מתן צו על-תנאי, תוקפו של הרישיון הזמני שבו מחזיק המבקש בהתאם לסעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל יהא לתקופה של שנה בכל פעם, ללא צורך בחידוש מדי שלושה חודשים.
20.
סוף דבר: הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.
ניתנה
היום, י"ז באדר ב התשע"ט (24.3.2019).
ש ו פ ט ת