בר"מ 11749/05 מפעלי אומן אדן-בכר (1990) בע"מ נ. חברת החשמל לישראל בע"מ

1.לפני בקשה מטעם המשיבה 2 לפסיקת הוצאות. עניינו של ההליך במניעת התקשרותה של המשיבה 1 עם המשיבה 2 בפרויקט נשוא מכרז בו זכתה המשיבה 2 (להלן: הפרויקט), עד להכרעה בעתירה שהגישו המבקשים לבית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב בעניין תוקף החלטת וועדת המכרזים של המשיבה 1 ולפיה יש להימנע מלשתף את המבקשת 1 במכרזים פומביים ומביצוע עבודות באתרי המשיבה 1 (להלן: ההחלטה). בקשתה של המבקשת 1 במסגרת העתירה למנוע את התקשרות המשיבות נדחתה בהחלטת בית המשפט קמא ביום 8.12.2005 ובשל כך הוגשה בקשת רשות הערעור שבכותרת. לאור הודעתה המשלימה של המשיבה 2 לפיה הפרויקט הושלם ועל כן אין כל טעם ענייני לקיום ההליך שבכותרת, נתבקשו המבקשים בהחלטת בית משפט זה מיום ה-6.4.06 להודיע האם עומדים הם על בקשתם נשוא ההליך שבכותרת. בתגובה לכך ביקשו המבקשים והמשיבה 1 למחוק את ההליך בלא צו להוצאות. משיבה 2 הסכימה למחיקה אך התנגדה להפטר המבקשת מהוצאות ההליך. ביום 25.4.06 הורתי על מחיקת ההליך. נותרה להכרעה בקשת משיבה 2 לפסיקת הוצאות לטובתה.

2.משיבה 2 טוענת כי מאחר והייתה בעלת עניין בתוצאות ההליך שבכותרת, שכן קבלת הסעד לו עתרה המבקשת עלול היה להקפיא או לבטל את הפרויקט אותו ביצעה, הרי שהיא נאלצה לשכור שירותי ייצוג משפטי על מנת להגיב לבקשת רשות הערעור. משיבה 2 הוסיפה כי עמלה על הגשת התגובה מבלי לדעת על הארכת המועד להגשת תגובה לבקשה עליה הסכימו המבקשת 1 והמשיבה 1. בנסיבות אלו טוענת המשיבה 2 כי יש לחייב את המבקשת בשכר טרחת בא כוחה של המשיבה 2 בסכום הנתון לשיקול דעת בית משפט זה. המבקשים בהליך שבכותרת מתנגדים לבקשה. לטענתם, עיקר טענותיהם במסגרת ההליך שבכותרת הופנה כנגד המשיבה 1 ואילו סעד המניעה הזמני הופנה בלית ברירה גם כנגד המשיבה 2, מאחר ולטענת המבקשים הייתה המבקשת 1 הזוכה הצפויה במכרז לביצוע הפרויקט אלמלא ההחלטה נשוא הליך זה. לאור זאת טוענים המבקשים כי לא היה מנוס מפני הגשת הבקשה דנן. המבקשים טוענים כי לאור החלטת בית משפט זה מיום ה-6.4.06 שלעיל הסיקו, כי במוקד הדיון בבית משפט זה לא תעמוד שאלת התנהלות המשיבה 1 כלפי המבקשת 1 על אף שלטענת המבקשים זהו עיקר בקשתם, ולכן בקשו למחוק את בקשת רשות הערעור דנן. לטענת המבקשים ראוי היה כי המשיבה 2 תנקוט לעניין ההוצאות ושכר הטרחה עמדה דומה לזו של המשיבה 1 שאף הגישה תגובה מפורטת בהרבה מזו של המשיבה 2 במסגרת ההליך שבכותרת ולמרות זאת, מחלה על הוצאותיה.

3.לאחר עיון בחומר שלפניי ובטענות הצדדים נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל. אין חולק כי ייזום ההליכים בבית משפט זה גם כנגד משיבה 2 הביא את משיבה 2 להוציא הוצאות ושכר טרחת עורך דין. כך כעקרון – בהיותה משיבה לבקשת רשות הערעור; כך בייחוד בשים לב לנזק שעלול היה להיגרם לה לו אכן היתה מתקבלת העתירה כפי טענת המבקשים עצמם וזכייתה של משיבה 2 מועמדת היתה בספק. המבקשים, מטעמיהם שלהם, בחרו לזנוח את המשך הבירור של הליך זה שכוון בראש ובראשונה כנגד משיבה 1, וזאת נוכח החלטת בית המשפט מיום 6.4.06. לפעולתם זו יש כמובן ליתן משקל במסגרת החלטה על פסיקת הוצאות, שכן נחסך זמן יקר הן מבעלי הדין והן מבית המשפט. עם זאת אין בכך בכדי להביא לפטור מלא של המבקשים מחבותם בהוצאות משיבה 2. עד לעת הזו לא ברור מדוע חזרו בהם המבקשים מטענותיהם וממילא לא עמדו הם בנטל המוטל עליהם להראות כי הגשת ההליך היתה מוצדקת וכי סיומו למרות אי קבלת הסעד המבוקש אינה מלמדת על היותו בלתי מוצדק מלכתחילה. במצב דברים זה, על המבקשים לשאת בהוצאות ושכר טרחת משיבה 2 למרות מחיקת ההליך.

4.אשר לשיעור ההוצאות ושכר הטרחה, הרי שמשיבה 2 לא הביאה נתונים לעניין זה או ראיות כלשהן. זאת ועוד, יש כאמור ליתן משקל הולם לנכונותם של המבקשים לסיים הליך זה בלא צורך בבירור ממצה ותוך הקטנת הוצאות המשיבים וזאת הגם שנראה מעמדת משיבה 2 כי לפחות חלק מהוצאות המשיבה 2 יכלו היו להימנע לו ההודעה על הכווניה לסיים את ההליך היתה נמסרת לה במועד מוקדם יותר. . בשקלול כלל הנתונים שלפני, לרבות התגובה לבקשת רשות הערעור וההשלמה לה, מועמדת חבותם של המבקשים בשכר טרחת המשיבה 2 בסך של 7,500 ₪. סכום זה ישא ריבית והצמדה כדין מיום החלטתי זו ועד התשלום בפועל.