בר"מ 1215/14 עיריית ראשון לציון נ. מילניום ליין פתרונות תקשורת בע"מ

הנשיא (בדימ') א' גרוניס:

1.

לפנינו בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענינים מינהליים מרכז-לוד (כבוד השופטת מ' נד"ב ) מיום 12.12.2013 לדחות את הודעת החדילה שהגישה המבקשת במסגרת ת"צ 12540-12-12.

2.

המשיבה, מילניום ליין פתרונות תקשורת בע"מ (להלן – מילניום ), מחזיקה

בנכס בעיר ראשון לציון. ביום 6.12.2012 הגישה מילניום בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד המבקשת. בבקשת האישור נטען, כי המבקשת גבתה ארנונה בניגוד למגבלות שהוטלו במסגרת התחיקה הידועה כ"חקיקת ההקפאה". זאת, שכן הגבייה התבססה, על דרך "שרשור", על צווי ארנונה משנות הכספים 1986 ו-1990, שבהם שונו סיווגי נכסים לצורך הטלת ארנונה בלא לקבל את אישור שרי הפנים והאוצר לכך. מילניום טענה, כי שינוי הסיווגים הוביל להגדלה משמעותית של חיובי הארנונה שהוטלו עליה.

3.

ביום 12.3.2013 הגישה המבקשת הודעת חדילה לפי סעיף 9(ב) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן – חוק תובענות ייצוגיות ). בהודעת החדילה עדכנה, כי ביום 25.11.2012 אישררו שרי הפנים והאוצר את הסעיפים בצו הארנונה העירוני של עיריית ראשון לציון לשנת 2012, שבהם נפלו פגמים שהשתרשרו כאמור לטענת מילניום. לשיטתה, החל מיום 1.1.2012 מתבצעת הגבייה בהתאם לאישור השרים. המבקשת הדגישה, כי היא סבורה שהגבייה שביצעה גם קודם לאישור השרים היא גבייה חוקית, וכי אישורם ניתן למען הזהירות בלבד. בתגובתה להודעת החדילה טענה מילניום כי יש לדחותה. לדבריה, בקשתה לאישור תובענה ייצוגית מתייחסת לשנים 2011 ו-2012, ולכן עודנה רלוונטית לגבי שנת 2011, שעליה לא חל אישור השרים. מילניום הכירה בכך שהתביעה התייתרה ביחס לשנת 2012, משום שצו הארנונה לשנה זו קיבל את אישור השרים.

4.

ביום 12.12.2013 דחה בית המשפט לענינים מינהליים מרכז-לוד (כבוד השופטת מ' נד"ב ) את הודעת החדילה של המבקשת. בית המשפט נימק החלטתו בכך, שהמבקשת אינה מתחייבת לחדול מגביית חובות עבר, היינו, חובות שצמחו לפני יום 1.1.2012. בית המשפט הבהיר, כי טענת המבקשת שלפיה גם הגבייה קודם לאישור השרים נעשתה כדין אינה מצדיקה את קבלת הודעת החדילה.

5.

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפנינו. המבקשת טוענת, כי בית המשפט לענינים מינהליים שגה בקביעתו כי תנאי לקבלת הודעת חדילה לפי סעיף 9(ב) לחוק תובענות ייצוגיות הוא הפסקת גבייה בגין חובות עבר. זאת, בנסיבות שבהן החדילה היא תוצאה של שינוי במצב המשפטי ("חדילה סטטוטורית"), ושעה שהרשות מוסיפה לטעון שהגבייה נעשתה כדין גם לפני אותו שינוי. לטענת המבקשת, סטה בית המשפט המחוזי בהחלטתו מההלכה שנפסקה ברע"א 6340/07 טיומקין נ' היועץ המשפטי לממשלה (13.2.2011), שם נקבע, לשיטתה, כי בחדילה סטטוטורית לא נדרשת הפסקת גבייה של חובות עבר. ביום 23.3.2014 הגישה מילניום את תשובתה לבקשת רשות הערעור. בדיון שהתקיים בבקשה ביום 18.9.2014 הורינו, כי הטיפול בהליך יושהה עד למתן פסק דין בעע"ם 867/11 ובעע"ם 869/11 עיריית תל אביב-יפו נ' אי.בי.סי ניהול ואחזקה בע"מ , שנדונו בפני הרכב מורחב (להלן – עניין אי.בי.סי ). בערעורים אלו נדונה השאלה, האם יש לדחות בשל שיהוי טענות בקשר לפגמים שנפלו בצווי ארנונה ישנים לאור חקיקת ההקפאה, כאשר הפגמים "השתרשרו" קדימה במהלך השנים לצווי ארנונה חדשים.

6.

ביום 28.12.2014 ניתן פסק הדין בעניין אי.בי.סי . בפסק הדין נקבע, כי קמה חזקה שלפיה עתירה מינהלית או תביעה להשבה שבהן נטען לפגם "משורשר" שנפל בצו ארנונה, המוגשות בחלוף שבע שנים ממועד התקנתו של הצו הפגום, לוקות בשיהוי אובייקטיבי המביא לדחיית ההליך (ראו, פיסקה 50 לפסק דינו של השופט ע' פוגלמן ). ביום 4.1.2015 נדרשו בעלי הדין להגיש השלמת טיעון בקשר להשלכות פסק הדין בעניין אי.בי.סי על עניינם. עוד נתבקשו בעלי הדין להתייחס לשאלה האם עומדת למבקשת כלל אפשרות להגיש בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענינים מינהליים, נוכח הוראת סעיף 12(ב)(3ו) סיפה לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000 (להלן – חוק בתי משפט לענינים מינהליים ). הוראה זו מתירה הגשת בקשת רשות ערעור על החלטה "ולפיה רשות לא הוכיחה כי חדלה מגביה לפי סעיף 9(ב) [לחוק תובענות ייצוגיות]".

7.

המבקשת סבורה, כי פסק הדין בעניין אי.בי.סי

אינו משליך ישירות על השאלה המתעוררת בבקשת רשות הערעור, העוסקת בתנאים לקבלת הודעת חדילה ולא בבקשה לאישור התובענה הייצוגית לגופה. יחד עם זאת, לטענת המבקשת, פסק הדין תומך בעמדתה בעקיפין, מפני שהוא מעיד כי היה מקום לדחות את בקשת האישור. עוד טוענת המבקשת, כי עמדה לה הזכות להגיש את בקשת רשות הערעור דנא. זאת, מפני שבית המשפט דחה את הודעת החדילה שהגישה משום שלא הוכיחה כי הגבייה הופסקה לגבי העבר, והחלטתו נופלת בגדרי הוראת סעיף 12(ב)(3ו) סיפה לחוק בתי משפט לענינים מינהליים. מילניום טוענת, מצידה, כי בעניינה נסתרת החזקה שנקבעה בעניין אי.בי.סי , ומביאה נתונים שונים לתמיכה בטענה זו. מילניום אף סבורה, כי פסק הדין בעניין אי.בי.סי כלל אינו מתייחס לתובענות ייצוגיות. על כן, עמדת מילניום היא כי יש למחוק את בקשת רשות הערעור, ולאפשר לה לטעון בבית המשפט לענינים מינהליים לעניין סתירת החזקה שנקבעה בעניין אי.בי.סי . אשר לאפשרות לבקש רשות ערעור במקרה דנא, לטענת מילניום, הודעת החדילה שהגישה המבקשת בבית המשפט לענינים מינהליים למעשה איננה הודעת חדילה, כי אם טענה כי הגבייה שביצעה נעשתה כדין. מכאן, לעמדתה, שלא עומדת למבקשת האפשרות לבקש רשות ערעור במקרה דנא.

8 . לאחר שעיינו בהודעות בעלי הדין, אנו סבורים כי דין בקשת רשות הערעור להימחק. זאת, כדי לאפשר לבית המשפט לענינים מינהליים לבחון את טענותיה של מילניום המבקשות לסתור את החזקה שנקבעה בעניין אי.בי.סי , ולהכריע האם יש מקום לדחות את הבקשה לאישור תובענה ייצוגית על הסף מחמת שיהוי. מובן, שאין אנו מביעים כל עמדה בעניין. אם תידחה בקשת האישור על הסף, ממילא תתייתרנה טענותיה של המבקשת בבקשה שלפנינו. יחד עם זאת, אם לא תידחה בקשת האישור על הסף בשל שיהוי, טענותיה של המבקשת בבקשת רשות הערעור דנא שמורות לה. כמו כן, תוכל היא להביא בפני בית המשפט לענינים מינהליים את בקשתה, שהוגשה לבית משפט זה, כי היועץ המשפטי לממשלה יוזמן להתייצב בהליך. מיותר לומר שאיננו מביעים כל עמדה באשר לבקשה זו. נוכח התוצאה שאליה הגענו, מצאנו כי לעת הזו אין צורך להכריע בשאלה האם הייתה המבקשת רשאית להגיש את בקשת רשות הערעור דנא לפי סעיף 12(ב)(3ו) סיפה לחוק בתי משפט לענינים מינהליים. בנסיבות העניין, לשאלה זו פנים לכאן ולכאן, שכן המבקשת טוענת למעשה שכלל לא היה עליה לחדול מגביית חובות העבר. תיתכן הטענה, שסוגיה זו אינה נוגעת להוכחת החדילה (כמשמעותה בסעיף 12(ב)(3ו)), כי אם להיקפה הנדרש. מכל מקום, אם לא תידחה בקשת האישור על יסוד הלכת אי.בי.סי , ואם המבקשת תפנה לבית משפט זה, היא תוכל לשוב ולהעלות את טענותיה נגד דחייתה של הודעת החדילה (בהנחה שהדבר אפשרי נוכח האמור בסעיף 12(ב)(3ו)).

9.

הבקשה נמחקת איפוא, בכפוף לאמור לעיל. לא ייעשה צו להוצאות.