בר"מ 1301/12 אורנית דקל נ. משרד התחבורה -אגף הרישוי

1.

המשיב החליט בחודש יוני 2011 להטיל על המבקשת אמצעי תיקון של פסילת רישיון הנהיגה הקבוע שלה ולהתנות את חידושו במבחן עיוני, וזאת נוכח צבירת נקודות בשל עבירות תנועה שונות שביצעה המבקשת. בחודש אוגוסט 2011 נטל המשיב מן המבקשת את רישיון הנהיגה הקבוע שלה ומסר לה תחתיו רישיון זמני, שמועד תפוגתו בתאריך 12.2.2012 (הווה אומר: אתמול). בא-כוח המבקשת פנה למשיב בתאריך 4.10.2011, טען כי המשיב שגה באמצעי התיקון שהטיל על מרשתו, ודרש כי יונפק למרשתו רשיון נהיגה קבוע, כל זאת מטעמים שלא כאן המקום לפרטם. לטענת המבקשת, פניות רבות נוספות של בא-כוחה למשיב לא הובילו לקבלת מענה ספציפי והולם לטענותיה, או להארכת תוקף רישיונה.

2.

בתאריך 6.2.2012 (קרי: ששה ימים לפני תפוגת הרשיון הזמני) הגישה המבקשת עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב-יפו, בדרישה כי המשיב יבטל את החלטתו לפסול את רישיון הנהיגה של המבקשת, תוך התניית חידושו במבחן עיוני. כן עתרה המבקשת באותו יום לצו ביניים ולצו ארעי במעמד צד אחד, שלפיו יאריך בית המשפט את תוקף הרישיון עד להכרעה בעתירה. בית המשפט (כב' סגנית הנשיאה, השופטת ש' גדות ) דחה את הבקשה לצו ארעי, והורה למשיב להגיב בתוך שבעה ימים לבקשה לצו ביניים (החלטה מתאריך 6.2.2012). בתאריך 7.2.2012 עתרה המבקשת לקיצור המועד שהוקצב לתגובת המשיב, נוכח מועד תפוגת רישיונה של המבקשת, אך בקשתה נדחתה, בנימוק שהבקשה לצו ביניים הוגשה רק ביום הקודם והמשיבים זכאים לפרק זמן מינימלי להגשת תגובה (החלטה מתאריך 7.2.2012). בתאריך 12.2.2012 הודיעה פרקליטות המחוז בשם המשיב שנוכח השביתה במשק והצורך בקבלת עמדות המשרדים הרלבנטיים היא זקוקה לארכה בת עשרה ימים. הבקשה נענתה רק בחלקה וניתנה למשיב ארכה בת חמישה ימים להגשת התגובה (החלטה מתאריך 12.2.2012).

3.

המבקשת משיגה עתה לפניי על שלוש ההחלטות, וגורסת כי יש בהן כדי לפגוע בה ובפרנסתה, התלויה ביכולתה לנהוג.

4.

דין הבקשה – להידחות . טענות המבקשת על כך ששגה המשיב באמצעי התיקון שהטיל עליה נשמעו מפי בא-כוחה, בצורה מנומקת וסדורה, כבר מראשית חודש אוקטובר 2011, ארבעה חודשים לפני תפוגת הרישיון הזמני. אף אם נניח, כטענת המבקשת, שהמשיב נהג באופן בלתי ראוי ובמשך תקופה ממושכת לא מסר תשובה ספציפית ומניחה את הדעת ביחס לבסיס להחלטתו, הרי שהתקשיתי למצוא הצדקה מספקת לבחירתה של המבקשת לעתור לבית המשפט לעניינים מינהליים ולבקש את צו הארעי וצו הביניים הכה-דחופים לשיטתה רק ששה ימים לפני מועד תפוגת הרישיון הזמני (השוו: בג"ץ 410/78 מילס ישראל בע"מ נ' שר האוצר , פ"ד לג(1) 271 (1979); בר"ם 9536/10 עמותת איגוד יצרני חומרי המחצבה בישראל נ' מינהל מקרקעי ישראל (לא פורסם, 26.10.2010)). בכך הציבה המבקשת את הערכאה המבררת בסד זמנים דחוק במיוחד, וקראה לה להאריך זמנית את רישיונה טרם שתהיה כל אפשרות למשיב לבחון את טענותיה המפורטות של המבקשת בעתירתה, ולבית המשפט לבקר את עמדת המשיב. בנסיבות אלה החלטות בית המשפט הנכבד קמא מובנות בהחלט, וודאי שאין בסיס מספק להתערבות בית משפט זה בהחלטותיה של הערכאה הדיונית בעניין.

5.

נוכח כל האמור לעיל – הבקשה למתן רשות ערעור נדחית, ללא צו להוצאות. ממילא זה גם דין הבקשה לצו ארעי שבגדרה, אשר קראה גם לבית משפט זה להאריך את תוקף רישיונה של המבקשת בלא שיהיה סיפק בידי המשיב למסור את תגובתו. למותר לציין שאין בדחיית הבקשה כדי למנוע מן המשיב לעשות כל מאמץ להגיש את תשובתו לבקשה לצו ביניים בהקדם האפשרי.