בר"מ 1323/18 יעקב כהן נ. הוועדה המקומית לתכנון ובניה ,רמת השרון

1.

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (עמ"ן 29523-11-15, סגנית הנשיא צ' צפת ). בית המשפט המחוזי דחה ערעור שהגיש המבקש על החלטתה של ועדת הערר לפיצויים והיטלי השבחה מחוז תל אביב (להלן: ועדת הערר ) מיום 6.9.2015.

2.

המבקש מכר בשנת 2006 את זכויותיו בחלקת קרקע בשטח 570 מ"ר ברמת-השרון (להלן: הנכס ).

בהמשך לכך, הוציאה המשיבה, הוועדה המקומית לתכנון ובניה, רמת השרון (להלן: הוועדה המקומית ) דרישת תשלום להיטל השבחה בגין מספר תכניות שחלו על הנכס. המבקש הגיש שומה נגדית מטעמו, והמחלוקת בין הצדדים הועברה להכרעתו של שמאי מכריע בהתאם למנגנון הקבוע בסעיף 14(ב) לתוספת השלישית לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965. לאחר שניתנה השומה המכרעת, הגיש המבקש שני עררים לוועדת הערר. בערר אחד טען כי לא היה מקום לחייבו כלל בהיטל השבחה, מאחר שלטענתו קיבל פטור מחיוב בהיטל השבחה שעליו הודיע לו היועץ המשפטי של עיריית רמת השרון כבר בשנת 2002. בערר השני הוא השיג על קביעותיו של השמאי המכריע באשר להיקף החיוב.

3.

ועדת הערר דחתה את שני העררים. באשר לערר שנסב על עצם החיוב, נקבע כי הוא הוגש באיחור מבלי שהתבקשה בעניין זה הארכת מועד. ועדת הערר הוסיפה וקבעה, גם אם למעלה מן הצורך, שעמדתו של המבקש כי ניתן לו פטור מהיטל השבחה מעוררת קשיים גם לגוף הדברים, בשים לב לכך שמתעוררים ספקות האם המבקש אכן זכאי לפטור כנטען על-ידו. באשר לערר על גובה החיוב, ועדת הערר קבעה כי אין בטענותיו של המבקש – אשר מכוונות כנגד קביעות שמאיות ועובדתיות של השמאי המכריע – כדי להצדיק התערבות בשומה המכרעת.

4.

המבקש הגיש ערעור על החלטתה של ועדת הערר, וזה נדחה על-ידי בית המשפט המחוזי. בפסק הדין אימץ בית המשפט המחוזי את קביעותיה של ועדת הערר באשר לאיחור שחל בהגשת הערר על עצם החיוב. כמו כן, בית המשפט המחוזי קבע שהמבקש לא הוכיח כי הוא אכן קיבל בשנת 2002 פטור מהיטל השבחה. באשר לערר על גובה החיוב, בית המשפט המחוזי קבע כי לא נפל פגם בשומה המכרעת, ודאי לא פגם מהותי, אשר מצדיק התערבות בה.

5.

בקשת רשות הערעור שבפני נסבה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המבקש, אשר ער לאמות המידה המצמצמות החלות על בקשה מסוג זה, טוען כי הבקשה מעוררת שאלה עקרונית שעניינה התכחשותה של רשות מקומית לקביעה קודמת של היועץ המשפטי שלה. לטענת המבקש, היועץ המשפטי של עיריית רמת השרון הכיר בזכאותו לפטור מהיטל השבחה, ומכאן שלא היה מקום לחייבו כלל בהיטל כאמור. בנסיבות אלה, המבקש טוען כי חיובו בהיטל השבחה עולה כדי הפרה של הבטחה שלטונית ושל חובת ההגינות של הרשות ואף מוביל לעיוות דין.

6.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור הגעתי לכלל מסקנה שדינה להידחות, אף מבלי להידרש לתשובתה של הוועדה המקומית. הבקשה אינה עומדת באמות המידה המחמירות החלות על בקשה ב"גלגול שלישי" שמקורה בהליך שהתנהל בפני ועדת הערר (ראו למשל: בר"ם 5109/17 הועדה המקומית לתכנון ובניה תל אביב נ' בקשי , פסקה 8 (14.1.2018)). שתי הערכאות הקודמות קבעו כי הערר שנסב על עצם החיוב – אשר עומד בבסיס הבקשה שבפני – הוגש באיחור. כמו כן, הגם שהבקשה ניסתה לעטות אצטלה עקרונית, לאמיתו של דבר עניינה הוא בעובדות ובנסיבות קונקרטיות, שעל יסודן קבעו הערכאות הקודמות, בין היתר, כי המבקש לא הוכיח שהוא זכאי לפטור מהיטל השבחה ושפטור כאמור אכן ניתן לו. אם כן, לא התרשמתי כי הבקשה מצדיקה התערבות בהחלטתה של ועדת הערר, ודאי שלא על-פי אמות המידה המחמירות החלות על בקשות מסוגה.

7.

סוף דבר: הבקשה לרשות ערעור נדחית. בנסיבות העניין ולנוכח העובדה שלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.