בר"מ 1335/17 חיים לוי נ. מנהל הארנונה של מועצת שפיר

לפניי מחלוקת בהתייחס לחיוב ארנונה בגין מקלט וממ"ד שבביתו של המבקש.

1.

המבקש פנה בערר לוועדה לענייני ארנונה אצל המשיב (להלן: ועדת הערר ), שבו טען כי אין לחייבו בתשלום ארנונה למגורים בגין המקלט והממ"ד שבביתו משום שאלה אינם יכולים, מבחינה מעשית, לשמש למגורים. ועדת הערר דחתה את הערר, שתוך שנקבע כי המבקש לא הצביע על נימוק משכנע מדוע שלא תשולם ארנונה בגין המקלט והממ"ד שבביתו, שכן אלה הם חלק בלתי נפרד מביתו, ולכן יש לשלם בגינם ארנונה עבור מגורים.

2.

ערעור של המבקש לבית המשפט לעניינים מינהליים בבאר שבע (כב' השופטת ר' אבידע ) – נדחה אף הוא. בית המשפט עמד על כך שתכלית צו הארנונה של המשיב (להלן: צו הארנונה ) בחיוב ארנונה עבור "מגורים", היא לחייב את כל מה שכלול במבנה המגורים באופן "אינטגרלי". נקבע כי בנסיבות המקרה למקלט ולממ"ד יש שימוש שהוא בלתי נפרד ממבנה המגורים. לפיכך, אלה נכללים בסיווג "מגורים" שבצו הארנונה. כמו כן, נדחתה הטענה כי מסעיף 15 לחוק ההתגוננות האזרחית התשי"א-1951 – שלפיו אין להשתמש במקלט אלא במטרה לחסות בו בשעת התקפה – עולה שמקלט פטור מתשלום ארנונה, משום שתכליתו של סעיף זה היא אך למנוע שימוש במקלט למטרות שעשויות לסכל את השימוש בו למחסה בעת הצורך, ואין ללמוד מכך שאין לשלם ארנונה בגינו במקרים שבהם הוא חלק בלתי נפרד ממבנה מגורים.

3.

בבקשה שלפניי חוזר המבקש בעיקרו של דבר על טענותיו כי אין לחייבו בתשלום ארנונה בעבור המקלט והממ"ד שבביתו, מכיוון שאלה אינם ראויים למגורים ואינם משמשים למטרה זו. לטענת המבקש, אין בצו הארנונה כל הוראה לתשלום ארנונה בגין המקלט והממ"ד שבביתו, ובהיעדר הוראה כאמור – אין לגבות תשלום ארנונה בעבורם.

4.

דין הבקשה להידחות. אמת המידה למתן רשות לערער על פסק דין של בית המשפט לעניינים מינהליים בערעור על החלטת ועדת ערר לענייני ארנונה היא מצמצמת. רשות כאמור תינתן כאשר מתעוררת שאלה בעלת חשיבות עקרונית החורגת מעניינם הצר של הצדדים להליך, וככלל אין מקום למתן רשות לערער לבית משפט זה בשל שאלה פרשנית הנוגעת לצו ארנונה ספציפי (בר"ם 7680/16 סמינר אפעל נ' עיריית רמת גן , פסקה 4 (26.1.2017); בר"ם 1295/12 נורקייט בע"מ נ' עיריית פתח תקווה , פסקה 7 (12.3.2012)). לא שוכנעתי שהמקרה דנן בא בגדרם של אותם מקרים חריגים. בית המשפט לעניינים מינהליים לא ראה להתערב במסקנתה של ועדת הערר, וקבע כי הפרשנות שהעניקה להוראת צו הארנונה שנוגעת לתשלום ארנונה בעבור מקלט וממ"ד שנמצאים בבית מגורים פרטי, במקרה הפרטיקולרי שעמד להכרעה – מקובלת עליו. זוהי קביעה פרטנית ונסיבתית באופייה שאינה עומדת באמת המידה האמורה למתן רשות לערער. כמו כן, אף אם היינו מניחים לצורך הדיון כי היה מקום לסבור אחרת – ואיני מביע עמדה לגופם של דברים – הלכה עמנו כי טעות ביישום הדין במקרים כגון דא אינה מצדיקה לבדה מתן רשות לערער (בר"ם 201/15 מנהל הארנונה של עיריית הרצליה נ' אינטרגאמא נכסים (1961) בע"מ , פסקה 8

(22.4.2015); בר"ם 2613/14 עיריית כפר סבא נ' רבינוביץ , פסקה 4 (1.6.2014)).

הבקשה נדחית אפוא.

משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.