פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בר"ם 1343/22
לפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן
המבקשת:
ANNA NIKIFAROVA
נ ג ד
המשיבה:
רשות האוכלוסין וההגירה
בקשת רשות לערער על
החלטת בית המשפט לעניינים מינהליים תל אביב-יפו (כב' השופטת מ' אגמון-גונן) בעמ"נ
1569-01-22 מיום 10.02.2022
בשם המבקשת:
עו"ד חיים צברי
בשם המשיבה:
עו"ד קובי עבדי
החלטה
1.
המבקשת, אזרחית רוסיה, נכנסה לישראל ביום 16.10.2019 באשרת תייר. ביום
22.10.2019
– הוא המועד בו פג תוקף רישיונה – הגישה המבקשת בקשה לקבלת מקלט מדיני בישראל, ובה טענה כי ברוסיה סבלה מאיומים לחייה בשל נטייתה המינית ובשל דעותיה הפוליטיות (להלן: בקשת המקלט ). ביום 29.10.2019 ניתן למבקשת רישיון ישיבה זמני מכוח סעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 שהוארך מעת לעת עד ליום 14.11.2021. המבקשת לא התייצבה לראיון ביחידת הטיפול במבקשי מקלט ביום 30.9.2021. בעקבות זאת, ביום 5.10.2021 נסגרה בקשת המקלט. לשלמות התמונה יוער כי המבקשת הגישה בקשה נוספת להסדרת מעמדה מכוח נוהל מס' 6.3.0008 שעניינו "טיפול במתן מעמד לנפגעי עבדות וסחר בבני אדם לעבדות ולעבודת כפייה" של רשות האוכלוסין וההגירה, והיא נדחתה ביום 5.7.2021. המבקשת הגישה ערר על החלטה אחרונה זו לבית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: בית הדין לעררים ), וביום 14.10.2021 הוסכם שככל שהמבקשת לא תמציא מסמך של גורם מוסמך המכיר בה כקורבן סחר תוך 30 יום, תידרש לצאת מהארץ לאלתר (להלן: הערר הראשון ; כעולה מהחומרים שלפניי, המבקשת לא המציאה את המסמכים האמורים ובהתאם הערר נסגר). ביום 21.11.2021 הגישה המבקשת ערר נוסף שעניינו בהחלטה לסגור את בקשת המקלט.
2.
ביום 22.11.2021 הורה בית הדין לעררים למבקשת להגיש ערר מתוקן תוך 7 ימים, לאחר שמצא כי הערר שהגישה "נעדר פירוט עובדתי הנוגע לעילת המקלט הנטענת, ולא ברור כלל ועיקר מה ארע לעוררת בארצה, מה הסכנה הצפויה לה ככל שתשוב לארצה, וממי היא נשקפת". בית הדין הוסיף וקבע שככל שלא תעשה כן, יימחק הערר. ואולם, המבקשת לא הגישה ערר מתוקן, וביום 13.12.2021 הורה בית הדין לעררים על מחיקת הערר. בהחלטתו ציין בית המשפט כי מדובר בהתנהלות חוזרת ונשנית של המבקשת, שלא מקיימת את החלטות בית הדין. לצד זאת, קבע בית המשפט שככל שהמבקשת עומדת על טענותיה, היא רשאית להגיש בתוך 7 ימים ערר נוסף, שבמסגרתו תפרט את הרקע העובדתי בעניינה במלואו. חרף האמור, המבקשת לא הגישה ערר חדש, ובמקום זאת הגישה בקשה "לביטול פסק דין". ביום 29.12.2021 דחה בית הדין את הבקשה.
3.
ביום 2.1.2022 ערערה המבקשת לבית המשפט לעניינים מינהליים על החלטת בית הדין,
ולצד הערעור, הגישה גם בקשה לעכב את הרחקתה עד למתן הכרעה בערעור.
ביום 2.1.2022 הורה בית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב-יפו (כב' השופטת מ'
אגמון גונן ) על מתן צו ארעי למניעת נקיטת צעדי אכיפה נגד המבקשת, לרבות הרחקת המבקשת מישראל. בית המשפט הורה כי הצו יעמוד בתוקפו אם תפקיד המבקשת עירבון בסכום של 4,000 ש"ח עד ליום 16.1.2022, להבטחת יציאתה מהארץ ככל שתידחה הבקשה לסעד זמני בערעור (להלן: העירבון ). ביום 17.1.2022 נדחתה בקשת המבקשת לפטור מעירבון, וזאת "בשים לב לסיכויי הערעור". ביום 24.1.2022 דחה בית המשפט בקשה לעיון מחדש בהחלטה לפטור מעירבון, בהעדר נסיבות חדשות. בהמשך לכך הגישה המבקשת בקשה חדשה לסעד זמני שימנע את הרחקתה מהארץ, וביום 6.2.2022 דחה בית המשפט את הבקשה. ביום 7.2.2022 הבהיר בית המשפט כי הצו הארעי שניתן פקע. לצד זאת, הוסיף בית המשפט כי לפנים משורת הדין, ככל שיופקד העירבון, יורה בית המשפט למשיבה להגיש תגובה לבקשה. ביום 10.2.2022 דחה בית המשפט את הבקשה לסעד זמני, מאחר שלא הופקד העירבון. בית המשפט הורה כי המבקשת תעזוב את ישראל עד ליום 20.2.2022. ביום 13.2.2022 דחה בית המשפט את בקשתה של המבקשת לביטול ההחלטה והפחתת העירבון.
4.
מכאן הבקשה שלפניי, שלצדה הוגשה גם בקשה לסעד זמני. בתמצית, המבקשת טוענת כי היא נתונה לסכנת חיים ברוסיה, וכי שיקול זה מכריע את הכף בבחינת מאזן הנוחות. לטענתה, ככל שתורחק המבקשת לרוסיה, הערעור יתייתר. המבקשת מדגישה כי לא שילמה את העירבון שנקבע נוכח מצבה הכלכלי הקשה. לכן, כך נטען, יש להעניק לה את הסעד הזמני המבוקש.
5.
התבקשה תשובה. המשיבה סבורה כי על הבקשה להידחות, בהיעדר עילה להתערבות בהחלטת בית המשפט לעניינים מינהליים. המשיבה טוענת כי הבקשה אינה מעלה שאלה שחורגת מעניינה של המבקשת, וכן לא עולה ממנה כי נגרם למבקשת עיוות דין. המשיבה מדגישה כי סיכויי הערעור במקרה דנן נמוכים מאוד, מאחר שהמבקשת כלל לא מיצתה את ההליך לפני בית הדין לעררים. לעניין מאזן הנוחות טוענת המשיבה כי הוא נוטה לטובתה, בין היתר מאחר שנוכח התנהלותה הדיונית של המבקשת קיים חשש ממשי כי לא תצא מהארץ ככל שערעורה ידחה, ולפיכך צדק בית המשפט לעניינים מינהליים כשהתנה את מתן הסעד הזמני בהפקדת עירבון.
6.
לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה, הגעתי למסקנה שדין הבקשה להידחות. כידוע, בבקשה למתן סעד זמני על המבקש להוכיח התקיימותם של שני תנאים שמקיימים ביניהם יחס של "מקבילית כוחות": האחד, כי סיכויי ההליך טובים; והשני, כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו (בר"ם 456/22 Holdonic
נ' רשות האוכלוסין וההגירה (18.1.2022); בר"ם 5481/21 Prakasha
נ' רשות האוכלוסין וההגירה , פסקה 4 (30.9.2021)). בית המשפט לעניינים מינהליים מצא כי התנהלותה של המבקשת בהליכים השונים, כמו גם סיכויי הערעור בעניינה, מצדיקים קביעת ערבון על מנת להבטיח את יציאתה של המבקשת מהארץ ככל שערעורה יידחה. לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטה זו של בית המשפט לעניינים מינהליים, וזאת אף בשים לב לטענותיה של המבקשת לעניין מצבה הכלכלי. לכך יש להוסיף את התנהלות המבקשת בבקשה דנן. המבקשת הייתה אמורה לצאת מישראל עד ליום 20.2.2022, בהתאם להחלטת בית המשפט לעניינים מינהליים. חרף האמור, הבקשה שלפניי הוגשה רק ביום 22.2.2022. כפי שצוין לא אחת, התנהלות מעין זו יכולה להימנות עם השיקולים בהחלטה אם לתת רשות לערער ב"גלגול שלישי", בפרט כשעסקינן בבקשה למתן סעד זמני (בר"ם 4632/17 Nwankwo
נ' משרד הפנים , פסקה 5 (7.6.2017)). ואולם, בשים לב לטענותיה של המבקשת בדבר הסיכון שנשקף לחייה אם תורחק לרוסיה (מבלי להידרש לגופו של טיעון זה) מצאתי להורות, הרבה לפנים משורת הדין, על הארכת המועד להפקדת העירבון עד ליום 23.3.2022.
סוף דבר: המועד להפקדת העירבון מוארך עד ליום 23.3.2022.
עד למועד זה לא יינקטו הליכי הרחקה נגד המבקשת . בנסיבות העניין לא מצאתי לעשות צו להוצאות.
ניתנה
היום, ו' באדר ב התשפ"ב (9.3.2022).
ש ו פ ט