בר"מ 1366/11 רידאן מלחם נ. המפקח הכללי על משטרת ישראל

1.

המבקש משמש כשוטר במשטרת ישראל ומשרת בתפקיד חוקר. בסוף שנת 2009 ובמחצית שנת 2010 הוגשו נגדו שני כתבי אישום, הראשון בגין הכאת נחקר באלה בראשו ובגופו, והשני בגין דיווח כזב של המבקש למשטרה על גניבת רכבו, לשם קבלת תגמולי ביטוח שלא כדין, זאת על-פי הנטען. נוכח הגשת כתבי האישום, שטרם נתבררו, נערך למבקש שימוע במשטרה בשאלת הארכת העסקתו כשוטר. המבקש יוצג בשימוע בידי עורך דין, שפרס בשימוע בהרחבה את השגות מרשו על האמור בכתבי האישום. זמן מה לאחר השימוע הודיע ראש אגף משאבי אנוש במשטרה למבקש כי החליט שאין מקום להורות על הארכת העסקתו מעבר לחודש ינואר 2011, וזאת בנימוק כי המשך השירות יפגע קשות באמון הציבור במשטרה. בהודעה, שנמסרה לידי המבקש בתאריך 21.11.2010, נקבע כי תום שירותו יהיה בחלוף שלושה חודשים מקבלת ההודעה לידו, הווה אומר – בתאריך 21.2.2011.

2.

בתאריך 18.1.2011 הגיש המבקש עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה, שבהמשך הועברה בהסכמת בעלי הדין לבית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים, ואשר עניינה למתן צו ביניים וצו קבוע האוסר על המשיב או מי מטעמו לפטר או להשעות את המבקש מתפקידו עד לסיום ההליכים הפליליים בעניינו.

3.

לאחר קבלת תגובת המשיבים, קבע בית המשפט (כב' השופט ד"ר י' מרזל ) כי אין מקום ליתן צו ביניים, וזאת נוכח השיהוי בהגשת העתירה, שגם אם אין בו כדי להביא למחיקת העתירה על הסף, יש בו כדי להשליך על ההצדקה למתן צו ביניים. כן ציין בית המשפט הנכבד, מבלי להידרש לסיכויי העתירה לגופה, כי לכאורה אין מניעה שבמקרה של קבלת העתירה, ניתן יהיה להשיב את המבקש לשירות. דיון בעתירה נקבע לתאריך 31.3.2011.

4.

מכאן הבקשה שבפניי, בגדרה חוזר המבקש על עיקרי טענותיו בעתירתו המינהלית. המבקש מוסיף וטוען, בלא לפרט, כי השיהוי בהגשת העתירה נובע בעיקרו משביתת הפרקליטים, והיעדר האפשרות לקדם את ההליכים הפליליים בעניינו במהלך אותה שביתה. אשר למאזן הנוחות טוען המבקש, בלא לפרט, כי בהיותו איש משטרה הוא לחם מלחמת חורמה במשפחות הפשע, אשר איימו על חייו וחיי בני משפחתו, ואם יפוטר הרי שהוא לא יוכל לזכות להגנה מפני דורשי נפשו, האורבים לו בכל פינה כדי להענישו על אופן מילוי תפקידו במשטרה, כך דברי המבקש.

5.

דין הבקשה – להידחות , וזאת מן הטעמים שמנה בית המשפט הנכבד קמא בהחלטתו. אכן אין מקום להיעתר בנסיבות העניין לבקשה לצו ביניים, המוגשת 58 ימים לאחר שהמבקש קיבל הודעה כי שירותו לא יוארך עוד, בתום תקופה של שלושה חודשים ממתן ההודעה. העובדה שחרף מאמציו של בית המשפט הנכבד קמא לברר את בקשתו של המבקש במהירות האפשרית, הבקשה שבפניי (שלוותה בבקשה דחופה לצו ארעי במעמד צד אחד) מוגשת יממה בלבד לפני המועד שבו אמור להסתיים שירותו של המבקש, רק מדגימה את עוצמת השיהוי. הטענה כי שביתת הפרקליטים היא שעומדת בבסיס השיהוי בהגשת העתירה – לא נומקה, ובנסיבות העניין – ממילא איננה ברורה ומשכנעת כל צרכה.

6.

עוד יש לזכור כי לכאורה אין עסקינן בפיטורים, או השעייה של המבקש מתפקידו, כי אם באי-הארכת שירות, שאז הבקשה לצו ביניים היא במידה מסוימת לצו עשה, ולא רק לצו שמטרתו שמירת הקיים. לא ברור גם שבצו ביניים המורה על הארכת שירותו של המבקש תהא תועלת רבה למבקש, שכן למשיב עדיין תעמוד לכאורה הזכות להשעות את המבקש מתפקידו נוכח כתבי האישום שהוגשו נגדו.

7.

אשר לטענתו של המבקש, כי הוא חושש לפגיעה בחייו אם יחדל מלשמש כשוטר: אף טענה זו הועלתה על דרך הסתם ולא הובהרה כלל ועיקר. בכל מקרה, פשיטא שהעובדה ששוטר פושט מדיו, מטעם כלשהו, אין משמעה שאין הוא זכאי עוד להגנה מפני עבריינים, ככל שהגנה כזו אכן נדרשת. אם המבקש גורס כי קיים איום קונקרטי עליו, או על בני משפחתו, ראוי שיביא את הדברים – ככל אזרח – בפני המשטרה, וחזקה עליה כי תפעל באמצעים המתאימים והסבירים כדי למנוע את מימושו של אותו איום. בכל מקרה, חששו של המבקש איננו יכול להצדיק – לבדו – את הארכת שירותו של שוטר שתלויים ועומדים נגדו כתבי אישום המייחסים לו עבירות של הכאת נחקר באלה ושל דיווח שקר לשם קבלת תגמולי ביטוח שלא כדין.

8.

הבקשה למתן רשות ערעור נדחית איפוא, וממילא זה דינה של הבקשה לסעד ארעי שבגדרה. משלא נתבקשה תשובת המשיב – אין צו להוצאות.