בר"מ 1409/16 י. תירוש מסחר בע"מ נ. עיריית קרית אתא- מחלקת גביה והיטלים

1.בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 11.2.2016 (עת"ם 5769-11-15, השופט א' אליקים ). בהחלטה זו בית המשפט המחוזי דחה בקשה למתן צו ביניים שימנע מהמשיבה לנקוט בהליכי גבייה נגד המבקשת.

רקע והליכים קודמים

2.מקורה של הבקשה דנן בהליכי גבייה שבהם נוקטת המשיבה, עיריית קרית אתא, נגד י. תירוש מסחר בע"מ, המבקשת, עקב אי-תשלום חוב נטען בגין היטל תיעול והיטל סלילה משנת 2003. ביום 2.11.2015 המבקשת הגישה עתירה מינהלית לביטול דרישת התשלום, ולחלופין לכך שתחויב בתשלום בגין קרן החוב בלבד. כמו כן, במסגרת העתירה בית המשפט המחוזי התבקש להורות על עיכוב של הליכי הגבייה עד לסיום הדיון בה.

3.ביום 19.1.2016, למעלה מחודשיים לאחר הגשת העתירה, המבקשת הגישה בקשה למתן צו ביניים שבגדרו יורה בית המשפט המחוזי למשיבה להימנע מהליכי גבייה כאמור. ביום 26.1.2016 בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה מן הטעם שהיא התבססה על טיעונים כלליים בלבד ומכיוון שהמבקשת לא הראתה שמאזן הנוחות נוטה לטובתה.

4.למחרת היום המבקשת הגישה בקשה לביטול ההחלטה, ולאחר שזו נדחתה על-ידי בית המשפט המחוזי הודיעה כי היא מבקשת לראות בה בקשה חדשה למתן צו ביניים. בית המשפט המחוזי דחה גם בקשה זו, בקבעו, בעיקרו של דבר, כי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשת נוכח כלליות טענותיה בעניין. בנוסף, בית המשפט המחוזי עמד על הקושי שבהגשת בקשה חדשה למתן צו ביניים זמן קצר לאחר דחייתה של הגשת הבקשה הקודמת, מאחר שנדרש שינוי נסיבות כדי להצדיק הגשת בקשה חדשה. מכאן הבקשה שבפני.

בקשת רשות הערעור

5.המבקשת טוענת כי הבקשה החדשה למתן צו ביניים הוגשה בהתאם להחלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 28.1.2016, לפיה "אם מבקשת העותרת לראות בבקשה [לביטול ההחלטה – ד' ב' א' ]... בקשה חדשה למתן צו ביניים... תודיע על כך ואעבירה לתגובת המשיבה". בנוסף, לטענתה היא עמדה בבקשה החדשה על הקשיים שייגרמו לה כתוצאה מהמשכם של הליכי הגבייה, ובכך הראתה כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה. זאת, כך נטען, גם משום שהמבקשת הייתה רשאית להניח שהמשיבה לא תנקוט בהליכי גבייה נוספים נגדה עד לבירור העתירה לאחר שלא נקטה בהליכי גבייה כאלה במשך כ-13 שנה (פרט לרישום הערה על שעבוד נכס של המבקשת). בהקשר זה מוסיפה המבקשת כי אין צורך בפירוט כגון בדבר מספר העובדים שלה או במתן הסברים נוספים שהרי ההשפעות של הטלת עיקול על פעילותה של חברה הן ידועות. המבקשת ממשיכה וטוענת כי הואיל והדיון בעתירה נקבע ליום 29.3.2016 לא ייגרם למשיבה כל נזק אם יעוכבו הליכי הגבייה, וכן כי סיכויי העתירה גבוהים. לבסוף, המבקשת טוענת כי יש לבטל את ההוצאות שהושתו עליה בהחלטות מיום 26.1.2016 ומיום 11.2.2016 (בסך של 1,800 שקל ו-3,600 שקל בהתאמה).

6.ביום 16.3.2016 הוטל עיקול על חשבונה של המבקשת בסך של כ-269,000 שקל, וביום 17.3.2016 היא הגישה בקשה לביטול העיקול לבית משפט זה. המבקשת טוענת כי יש לה התחייבויות כספיות והמחאות שנמסרו לפירעון בחודשים מרץ עד יוני 2016 בסך של כ-1,700,000 שקל, וכי הטלת העיקול גורמת לה לנזקים בלתי הפיכים ואף עלולה לגרום לקריסתה הכלכלית ולפגיעה בשמה הטוב. לשיטתה, הטלת העיקול נועדה להפעיל עליה לחץ בכל הנוגע לעתירה שהגישה. לבקשה לביטול העיקול צירפה המבקשת, בין היתר, אישור רואה חשבון מיום 7.3.2016 בדבר התחייבויותיה.

7.יצוין כי מעיון במערכת "נט המשפט" עולה כי בו ביום המבקשת הגישה בקשה זהה לביטול העיקול לבית המשפט המחוזי, אך זו נדחתה ביום 17.3.2016. בית המשפט המחוזי קבע כי אין הצדקה למתן צו ארעי, בעיקר בשים לב לעיתוי של הגשת הבקשה, וכי הדיון בה ייערך במועד הדיון בעתירה.

דיון והכרעה

8.לאחר שבחנתי את טענות המבקשת הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתגובת המשיבה.

9.כידוע, ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהחלטות שעניינן בקשה למתן צו ביניים (ראו למשל: בר"ם 7480/15 אבו ליל נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה , פסקה 11 (18.11.2015); בר"ם 8847/15 גני בר עפר, פיתוח ונוף בע"מ נ' עיריית רעננה , פסקה 9 (28.12.2015) (להלן: עניין גני בר עפר )), ולא מצאתי מקום לחרוג מכלל זה במקרה דנן.

10.בבואו להחליט בבקשה לצו ביניים על בית המשפט לתת דעתו על שני שיקולים: מאזן הנוחות וסיכויי העתירה (ראו למשל: בר"ם 7748/15 מקור חיים רמת אביב ג' נ' עיריית תל אביב , פסקה 22 (19.11.2015)). בענייננו, בית המשפט המחוזי קבע כי מאזן הנוחות אינו נוטה לעבר המבקשת. זאת, בשים לב לכך שטענותיה בכל הנוגע לנזק הצפוי לה כתוצאה מהמשך הגבייה היו טענות כלליות. לא מצאתי מקום להתערב בכך. אכן, לא ניתן להסתפק בטענות בדבר הנזק הכללי הצפוי כתוצאה מנקיטה בהליכי גבייה באשר הם. שומה על הטוען כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו להצביע על הנסיבות הקונקרטיות אשר מטות את הכף לעברו (ובהקשר זה, יצוין כי הפרטים הנוספים שנכללו בבקשה לביטול העיקול לא הובאו בפני בית המשפט המחוזי בבקשות למתן צו ביניים). באופן דומה, גם טענת ההסתמכות שהעלתה המבקשת אינה מצדיקה בנסיבות אלו מתן צו ביניים, מאחר שהיא אינה מכוונת להסתמכות על החלטה ספציפית אלא על ההנחה ש"מה שהיה הוא שיהיה" (ראו והשוו: עע"מ 89/13

עיריית רמת גן נ' הראל (24.2.2015)). מכל מקום, את עיקר המשקל אני מייחסת בנסיבות אלה לעובדה שהדיון בעתירה בבית המשפט המחוזי צפוי להיערך בתוך פרק זמן קצר, ביום 29.3.2016 (ראו: עניין גני בר עפר , בפסקה 9). די בכך כדי לדחות את הבקשה, וזאת אף מבלי להידרש לסיכויי הערעור.

11.יש להוסיף, כי בקשה חדשה למתן צו ביניים לא מהווה מקצה שיפורים לבקשה המקורית, והיא נועדה בעיקרה למקרים שבהם חל שינוי בנסיבות (ראו והשוו: ע"א 3604/02 אוקו נ' שמי , פ"ד נו(4) 505, 508 (2002)).

12.נוכח התוצאה שאליה הגעתי, איני נדרשת לבקשה הנוספת לביטול העיקול שהוטל על חשבון הבנק של המבקשת, או אף לשאלה מה הייתה המתכונת המתאימה להגשתה. כמו כן, איני מוצאת לנכון להתערב בסכום ההוצאות שהושת על המבקשת על-ידי בית המשפט המחוזי, בשים לב לכך שערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בעניינים אלו (ראו והשוו: רע"א 3597/14 אבנעים נ' קצין התגמולים – משרד הביטחון , פסקה 15 (31.7.2014)).

13.אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.