בר"מ 1471/21 פלוני נ. רשות האוכלוסין וההגירה - משרד הפנים

1.

המבקשת 2 הגיעה לישראל מנפאל בשנת 2008 לצורך עבודה בתחום הסיעוד ובשנת 2010 נישאה למבקש 1, אזרח ישראל. בשנת 2016 קיבלה המבקשת 2 אזרחות ישראלית לפי נוהל רשות האוכלוסין וההגירה 5.2.0008 "נוהל הטיפול במתן מעמד לבן זוג זר הנשוי לאזרח ישראלי" (10.12.2020 ) ( להלן: ההליך המדורג ). המבקשים 4-3, אזרחי נפאל ילידי השנים 1999

ו-2006 בהתאמה, הם ילדיה של המבקשת 2 מנישואיה הקודמים (להלן גם: הילדים ). בזמן שהותה של המבקשת 2 בישראל, אמה טיפלה במבקשים 4-3 בנפאל (להלן: הסבתא ) . ביום 24.5.2017

סורבה בקשה למתן אשרת תייר שהוגשה על ידי המבקשים 2-1 עבור הילדים וסבתם (להלן: הבקשה לקבלת אשרת תייר ). לאחר הגשת ערר פנימי, הותרה כניסתם לביקור של חודש בכפוף להפקדת ערבות כספית ולהתחייבות שלפיה לא תוגש בקשה להסדרת מעמדם. ביום 4.9.2017 נכנסו הילדים לישראל. לאחר שנדחתה בקשתם להארכת אשרת התייר (כמו גם ערר על החלטה זו), נותרו הילדים בישראל. ביום 5.6.2018 הגישו המבקשים 2-1 בקשה למתן מעמד מטעמים הומניטריים עבור הילדים במסגרתה טענו כי נוכח הידרדרות במצבה הבריאותי והתפקודי של הסבתא, לא תוכל עוד לטפל בילדים (להלן: הבקשה למתן מעמד ). עוד נטען כי הסיבה שבגינה לא צורפו הילדים להליך המדורג מלכתחילה היא כדי לא "ליצור עוגמת נפש לילדים" ולפתח עבורם ציפיות שווא לפני מתן המעמד למבקשת 2 (סעיף 10 לבקשה).

ביום 1.8.2018 נדחתה הבקשה למתן מעמד על הסף על ידי ראש דסק צפון ברשות האוכלוסין וההגירה (היא המשיבה בהליך דנן). בהחלטה צוין כי הבקשה נגועה בחוסר תום לב נוכח התחייבותה של המבקשת 2 שלא להגיש בקשה להסדרת מעמדם של המבקשים 4-3 בעודם שוהים בישראל. עוד צוין בהחלטה כי לאחר יציאת השניים מישראל, תוכל המבקשת 1 להגיש בקשה חדשה בעניינם. ביום 7.3.2019 נדחה על ידי מנהלת תחום אשרות וזרים ערר הפנימי (להלן: הערר הפנימי ) שבו ביקשו המבקשים 2-1 לראות בילדים קטינים נלווים להליך המדורג. בהחלטה צוין כי הבקשה הוגשה בחוסר תום לב. לצד האמור, צוין כי לאחר בחינת הטענות שהובאו בערר, התשתית העובדתית והראיות המינהליות, לא נמצא כי מתקיימים במקרה דנן "טעמים הומניטריים מיוחדים המצדיקים סיכוי סביר להעברת הבקשה" לוועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטריים (להלן: הוועדה הבינמשרדית ).

2.

ביום 4.4.2019 הגישו המבקשים ערר לבית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: בית הדין לעררים או בית הדין ) . ביום 1.12.2019 דחה בית הדין את הערר. בהחלטה, דחה בית הדין את הטענה כי יש לראות את המבקשים 4-3, רטרואקטיבית, כקטינים נלווים להליך המדורג של המבקשת 2. בית הדין קבע כי חזקה על המבקשים שהיו מיוצגים והאפשרויות השונות לצירוף הילדים להליך המדורג נפרשו לפניהם; וכי טענתם שלפיה לא היו מודעים לזכאותם לעשות כן עומדת בסתירה לדבריהם בבקשה למתן מעמד, במסגרתה טענו שלא רצו לגרום לילדים עוגמת נפש. עוד נקבע כי הטעמים ההומניטריים שלהם טוענים המבקשים לא הוכחו, ובכלל זאת טענתם כי טובת הילד מצדיקה מתן מעמד או טענתם כי אין ביכולת הסבתא להמשיך לטפל בילדים. לבסוף, דחה בית הדין את טענת המבקשים כי ההחלטות בעניינם לא נומקו והוסיף כי טעם נוסף לדחיית הבקשה נעוץ בחוסר תום לבם.

3.

המבקשים ערערו על החלטת בית הדין לעררים וביום 29.1.2021 דחה בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים (כב' השופט ד' גדעוני ) את הערעור וקבע כי לא מתקיים במקרה דנן טעם הומניטרי המצדיק את העברת הבקשה לוועדה הבינמשרדית. נקבע כי לא הוכח שלסבתא קשיים בריאותיים המונעים ממנה לטפל בילדים וכי טענה זו עומדת בסתירה לטענות המבקשים במסגרת הבקשה לקבלת אשרת תייר; כי בכל הנוגע לעקרון טובת הילד, הרי שמבקש 3 הגיע לגיל בגרות ומסוגל לטפל בעצמו; כי מרכז חייהם של הילדים הוא בנפאל; וכי לאורך שנים התא המשפחתי לא התקיים במתכונת מאוחדת. לאמור לעיל מצטרפת, כך נקבע, התנהלותם של המבקשים עובר לכניסת הילדים לארץ, ובכלל זאת המצג שעמד בבסיס הבקשה לקבלת אשרת כניסה, ששונה מהאופן שבו מוצגים הדברים במסגרת הבקשה למתן מעמד, הערר והערעור המינהלי. לעניין טענת המבקשים כי ההחלטה בערר הפנימי נבחנה בהתאם לקיומו של "סיכוי סביר" לקבלת הבקשה על ידי הוועדה הבינמשרדית בעוד שבהתאם לפסיקת בית משפט זה יש לבחון אם קיים "סיכוי מסוים" לקבלתה (עע"ם 2357/14 אסברוק נ' משרד הפנים, פסקה 13 (19.3.2015) (להלן: עניין אסברוק )), נקבע כי בנסיבות העניין אין בכך כדי לשנות את המסקנה שעולה מעניינם של המבקשים. לבסוף, נדחו גם טענות המבקשים שנוגעות לאפשרות לבחון את עניינם של הילדים כקטינים נלווים להליך המדורג.

4.

מכאן בקשת הרשות לערער שלפניי. המבקשים טוענים כי הערכאות הקודמות לא נתנו משקל מספק לעקרון טובת הילד ולעקרון אחדות המשפחה. נטען כי הילדים זקוקים למבקשת 2 לאור תשישותה של סבתם שאינה מסוגלת לטפל בהם עוד וכי המבקשת 2 קיימה איתם קשר רציף לאורך השנים. נוסף על כך, נטען כי ההכרעות בעניינם של המבקשים יסבו סבל רב למבקש 1, שכן ככל שתידחה בקשת הילדים, תיאלץ המבקשת 2 לעזוב את הארץ על מנת לטפל בהם. עוד נטען כי לא ניתן דגש מספק למחדלי המשיבה אשר לא יידעה ואף הטעתה את המבקשים בכל הנוגע לאפשרות לצרף את הילדים להליך המדורג; כי ההנמקה של המשיבה הייתה חסרה; וכי אמת המידה שיושמה בערר הפנימי לעניין סיכויי קבלת הבקשה על ידי הוועדה הבינמשרדית גבוהה מכפי שנקבע בפסיקה. לטענת המבקשים, על בית המשפט לקבוע הלכה בנוגע למעמד הזכות לחיי משפחה ולעקרון טובת הילד בגדרי בקשות למתן מעמד מטעמים הומניטריים.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. כידוע, אמת המידה למתן רשות לערער על פסק דין של בית המשפט לעניינים מינהליים בערעור על החלטת בית הדין לעררים היא מצמצמת, נוכח מקצועיותו ומומחיותו של בית הדין. רשות כאמור תינתן כאשר הבקשה מעוררת שאלה רחבה החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, או בהתקיים נסיבות חריגות המצדיקות זאת, כמתחייב מאופי המאטריה שבה עסקינן (בר"ם 5646/20 בראייש

נ' מדינת ישראל – רשות האוכלוסין וההגירה , פסקה 5 ( 22.9.2020); בר"ם 4500/20 דז'נקה נ' רשות האוכלוסין וההגירה , פסקה 5 (10.8.2020)). הבקשה דנן אינה עומדת באמת המידה האמורה. בעיקרם של דברים, חוזרים המבקשים על טענותיהם בבית הדין לעררים ובבית המשפט לעניינים מינהליים המכוונות ברובן למשקל שהעניקו הערכאות הקודמות לשיקולי טובת הילדים ושלמות משפחת המבקשים. כאמור, הן בית המשפט לעניינים מינהליים, הן בית הדין, נדרשו למכלול נסיבות המקרה ולא מצאו כי יש מקום להתערב בשיקול דעתה של המשיבה. טענות המבקשים הן אפוא טענות "ערעוריות" המופנות ליישום הדין, ובפרט לאופן בו יושמה הלכת אסברוק בעניין המבקשים 4-3. משאלה הם פני הדברים, אין בטענות אלו כדי להקים עילה למתן רשות לערער ב"גלגול שלישי" (בר"ם 8174/20 פלונית נ' רשות האוכלוסין וההגירה – משרד הפנים , פסקה 7 (10.2.2021)) . לבסוף יוער, שכפי שצוין בהחלטת ראש דסק צפון במשיבה מיום 1.8.2018, לאחר יציאת הילדים מהארץ תוכל המבקשת 2 להגיש בקשה חדשה למתן מעמד, ומובן שאין בכך כדי להביע עמדה לגופה של בקשה כאמור, ככל שתוגש.

הבקשה נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.