בר"מ 1474/18 פלוני נ. משרד הפנים

1.

המבקש 1, אזרח ישראל, נישא למבקשת 2 בשנת 2010 במדינת מולדובה. ביום 24.2.2011 נכנסו המבקשת 2 ובנה הקטין (הוא המבקש 3) לישראל מכוח אשרה ורישיון לישיבת ביקור מסוג ב/2 התקף לשלושה חודשים. ביום 17.5.2011 (שבוע לפני פקיעתו) הגיש המבקש 1 בקשה להסדרת מעמד המבקשת 2 ובנה הקטין מחמת נישואיו למבקשת 2 ומכוח נוהל רשות האוכלוסין וההגירה 5.2.0008 "נוהל הטיפול במתן מעמד לבן זוג זר הנשוי לאזרח ישראלי" (1.10.2014) (להלן: הבקשה להסדרת המעמד ). עם הגשת הבקשה הוארך רישיון הישיבה של המבקשים 3-2 עד ליום 24.8.2011. יוער, כי במסגרת בחינת הבקשה להסדרת המעמד, נערכו למבקשים 2-1 שני ראיונות שבגדרו של אחד מהם טען המבקש 1 כי אינו בטוח שהמבקש 3 הוא בנו. ביום 25.8.2011 הוחלט לתת למבקשת 2 רישיון לישיבת ביקור מסוג ב/1; רישיון כאמור ניתן למבקשת 2 ביום 27.10.2011 וזה עמד בתוקפו עד ליום 30.4.2012. מאז פקיעתו של רישיון אחרון זה, שהו המבקשים 3-2 בישראל שלא כדין. ביום 14.5.2012 נדחתה הבקשה להסדרת המעמד, נוכח התרשמות שלילית מטיב הקשר בין המבקשים. המבקשים הגישו ערר פנימי, נערך להם ראיון נוסף, אך גם לאחריו נדחתה הבקשה להסדרת המעמד, בין השאר בשל התרשמות המשיב כי מדובר בניסיון להטעות במידע בלתי אמין. יצוין, כי ביני לביני, ניהלו המבקשים הליכים שונים, ושתי עתירות מינהליות שהגישו המבקשים נדחו.

2.

ביום 15.6.2016 הגישו המבקשים בקשה נוספת להסדרת מעמד המבקשת 2 ובנה מכוח נישואי המבקשת 2 והמבקש 1, היא העומדת במוקד הבקשה שלפניי (להלן: הבקשה האחרונה ). הבקשה האחרונה נדחתה על ידי רשות האוכלוסין וההגירה (להלן: הרשות ). בהחלטת הרשות מיום 10.8.2016 צוין, בין היתר, כי בקשת המבקשים להסדרת מעמד נדונה כבר מספר פעמים, ונדחתה בכל פעם בערכאות שונות; כי המבקשים 3-2 שוהים בארץ שלא כדין חרף הדרישה כי יצאו מהארץ; וכי לבקשה האחרונה לא צורפו ראיות אובייקטיביות להוכחת הקשר בין המבקשת 2 למבקש 1. המבקשים הגישו על החלטה זו ערר פנימי, שנדחה אף הוא ביום 3.1.2017, לאחר עריכת ראיון נוסף (רביעי במספר) למבקשים. בהחלטה אחרונה זו צוין, בין היתר, כי המבקשים התנהלו בחוסר תום לב במסגרת בקשותיהם לאורך השנים תוך מסירת מידע בלתי אמין; כי לא הוצגו ראיות מספקות; וכי קיימת התרשמות שלילית מהמבקשים בראיונות השונים שנערכו להם.

3.

המבקשים עתרו נגד החלטה זו לבית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה (כב' הנשיא ד"ר ר' שפירא ), אשר הורה ביום 4.6.2017 על העברת עניינם לבית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: בית הדין או בית הדין

לעררים ). ביום 5.11.2017 דחה בית הדין את הערר, לאחר שקבע כי בראיון האחרון שנערך למבקשים התעוררו סתירות בין גרסת המבקש 1 לבין גרסת המבקשת 2 בנוגע לפרטי חייהם בין היתר בעניין ביקורי המבקש 1 והמבקשת 2 אצל הורי המבקש 1 ובעניין קיומו של חשבון משותף; וכן כי לא ניתנו תשובות מספקות בעניין מקור פרנסתם של המבקשים 2-1. נקבע, כי החלטת הרשות לא חרגה ממתחם הסבירות בנסיבות העניין, חרף העובדה שלא צוינו בהחלטת הרשות הסתירות בגרסאות המבקשים שהובילו לדחיית הערר הפנימי. המבקשים הגישו ערעור על החלטה זו לבית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה, שהורה ביום 19.12.2017 להימנע מנקיטת הליכי הרחקה נגד המבקשים 3-2 עד יום 9.1.2018.

4.

ביום 16.1.2018 דחה בית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה (כב' סגן הנשיא א' אליקים ) את ערעור המבקשים. בית המשפט קבע כי במהלך 4 שנים, נבחנו טענות המבקשים כמה פעמים ובכל פעם, לאחר שהתקיימו במצטבר 4 ראיונות בעניינם, נקבע כי הקשר שבין המבקשים אינו אמיתי. על כך הוסף, כי בדין התחשבו נציגי המשיב בנתונים שקדמו להגשת הבקשה האחרונה על ידי המבקשים. זאת, מאחר שבדיקת כנות הקשר מצריכה לבחון את טיבו של הקשר מיום היווצרותו. צוין, כי בבקשה החדשה לא מוזכרות נסיבות חדשות או כל שינוי במערכת היחסים בין המבקשים. בית המשפט הוסיף כי חרף טענת המבקשים בדבר הנמקה חסרה של המשיב שלא ציין את הנתונים שהביאו להתרשמות השלילית מהראיון האחרון, הרי שהנימוקים המפורטים נמסרו למבקשים במסגרת כתב התשובה לערר ונבחנו על ידי בית הדין לעררים; ומשכך לא נפגעה זכות הטיעון של המבקשים או זכותם להליך הוגן. עוד הוסף, כי בעובדה שבית הדין לעררים בחן את נימוקי המשיב יש כדי לאיין את הפגם. נקבע, כי החלטת המשיב ובית הדין לעררים לא חרגה ממתחם הסבירות, נוכח הבדיקה המקיפה שנערכה לכנות הקשר של המבקשים, שכללה 4 ראיונות שונים, ונוכח שיקול הדעת המסור למשיב ומתחם הסבירות הרחב בהקשר זה.

להשלמת התמונה יצוין, כי בית המשפט האריך את תוקפו של הסעד הזמני שניתן ביום 19.12.2017, כך שימנע את הרחקת המבקשים 3-2 עד ליום 11.2.2018, כדי לאפשר להם להתארגן. בהמשך, ביום 13.2.2018 (לאחר שפקע הסעד הזמני), הוגשה לבית המשפט לעניינים מינהליים "בקשה דחופה לעיכוב ביצוע פסק הדין". בית המשפט ציין, בין היתר, כי לא ראוי להגיש בקשה מעין זו לאחר שפקע הסעד הזמני; אך בסופו של דבר הורה, לפנים משורת הדין, על עיכוב הליכי הרחקת המבקשים 3-2 עד ליום 18.2.2018.

5.

מכאן הבקשה שלפניי שהוגשה ביום 19.2.2018, לאחר שפקע הסעד הזמני שנתן בית המשפט לעניינים מינהליים, ושבצדה הוגשה בקשה למתן צו ביניים שימנע את הרחקת המבקשים 3-2 עד להכרעה בבקשה. המבקשים טוענים, בעיקרם של דברים, כי ניתן משקל רב מדי לסתירות זניחות בגרסאות המבקש 1 והמבקשת 2; וכי המבקשים מנהלים תא משפחתי משותף תחת קורת גג אחת, ואף רשומים כנשואים במשרד הפנים. עוד נטען, כי בחינת נתוני העבר בין המבקש 1 והמבקשת 2 עולה כדי שיקול זר, שלא מתייחס לכנות הקשר שבין בני הזוג; וכי הבקשה החדשה כלל לא נבחנה לגופה – עובדה הבאה לידי ביטוי בהנמקה החסרה בהחלטת המשיב. עוד נטען, כי המבקש הוא חולה סרטן, שגירוש המבקשים 3-2 יגרום לו נזק רב, בפרט נוכח העובדה שהמבקש 1 והמבקש 3 רואים זה בזה אב ובנו; וכי המבקש 3 נקשר למשפחתו, לשכניו, לבית הספר ולחבריו שבישראל לאחר שגר בישראל 8 שנים, כך שגירושו יפגע בו באופן בלתי הפיך.

6.

לאחר עיון בבקשה ובצרופותיה, באתי למסקנה כי דינה להידחות. כידוע, על בקשות רשות לערער ב"גלגול שלישי" על פסק דין של בית משפט לעניינים מינהליים הדן בערעור על החלטת בית הדין לעררים חלה אמת מידה מצמצמת, בשים לב למומחיותו ומקצועיותו של בית הדין לעררים, וזו תינתן, ככלל, מקום בו מתעוררת סוגיה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים להליך (בר"ם 3253/16 פיאלקו נ' משרד הפנים , פסקה 4 (5.5.2016)). לצד זאת, בהתחשב באופי המאטריה שבה עסקינן, ייתכנו מקרים חריגים שבהם תינתן רשות כאמור אף כשנסיבות המקרה אינן מעוררות שאלה עקרונית (בר"ם 4768/16 מיקולה נ' משרד הפנים , פסקה 6 (16.6.2016)). בענייננו, לא מעורר המקרה שאלה בעלת חשיבות כללית, ואף המבקשים עצמם לא טענו כן. טענות המבקשים בדבר כנות הקשר – שנדחו פעם אחר פעם על ידי כל הגורמים הצריכים לעניין ­– מופנות לממצאים עובדתיים שנקבעו בערכאות הקודמות שדנו בעניינם של המבקשים ותחומות לנסיבותיו הפרטניות של המקרה באופן שאינו מגלה עילה למתן רשות לערער (בר"ם 6779/17 קרזן נ' רשות האוכלוסין וההגירה , פסקה 6 (6.9.2017)). לבסוף, יש ליתן את הדעת להתנהלות המבקשים ששהו בישראל פרק זמן ממושך שלא כדין ושהציבו בפני הגורמים השיפוטיים שדנו בעניינם, כולל בית משפט זה, סדי זמנים קצרים ביותר לדון בטענותיהם (ראו בר"ם 4632/17 Nwankwo

נ' משרד הפנים , פסקה 5 (7.6.2017)) .

הבקשה נדחית אפוא, ומאליה נדחית הבקשה למתן צו ביניים שהוגשה בצדה. משלא התבקשה תשובה, לא ייעשה צו להוצאות.