בר"מ 1509-23 בר"מ 1509-23

1.בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים, בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים, מיום 16.2.2023 (עת"מ 5281-10-12; השופט א' רובין). בהחלטתו, הורה בית המשפט המחוזי על דחיית בקשת המבקשת למתן צו ביניים, ובכך אִפשר את המשך הליכי הקצאת המקרקעין למשיבה 4.

2.ההליך העיקרי המונח לפני בית המשפט המחוזי, עניינו בטענת המבקשת, כי החלטת מועצת העיר בית שמש, להקצות קרקע לטובת המשיבה 4, לצורך הקמת בית קפה חברתי, לוקה בפגמים רבים המצדיקים את ביטולה. לצד הגשת העתירה, וכדי למנוע מעשה עשוי, הגישה המבקשת בקשה למתן צו ביניים, שלפיו יֵאסר על המשיבות לקדם את הליכי ההקצאה. בהמשך הגישה המבקשת בקשה למתן צו ארעי, עד להכרעה בבקשה למתן צו ביניים. בהחלטה מיום 26.10.2022, הורה בית המשפט המחוזי על מתן צו ארעי כמבוקש. ביני לביני, נקבעה העתירה לדיון, ליום 3.5.2023.

3.ביום 16.2.2023, לאחר קבלת תגובות הצדדים, דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה למתן צו ביניים, בקבעו כך:

"לאחר שעיינתי במה שהוגש, שוכנעתי כי יש לדחות את בקשת העותרת למתן צו ביניים אשר ימנע את המשך הליכי הקצאת המקרקעין למשיבה 4.

ראשית, ומבלי לקבוע מסמרות בדבר, אציין כי לאחר שעיינתי בכל מה שהוגש לא השתכנעתי כי סיכויי העתירה גבוהים, זאת גם אם אתעלם בשלב זה מטענות הסף שמעוררות המשיבות.

ושנית, וזה העיקר, מאזן הנוחות איננו מצדיק מתן צו ביניים כיוון שלנוכח המועד שנקבע לשמיעת העתירה נראה כי אין חשש שעד למועד הדיון יינקטו צעדים בלתי הפיכים. העותרת בתשובתה מיום 1/2/23 הביעה חשש שעד לדיון יוצאו היתרי בנייה, אלא שהוצאת היתרים כאלו איננה יוצרת מצב בלתי הפיך.

אשר על כן הבקשה למתן צו ביניים נדחית.

המבקשת תישא בהוצאות המשיבים 3-1 בגין הבקשה, בסך של 4,000 ש"ח".

4.מכאן הבקשה שלפנַי, אשר הוגשה היום, 21.2.2023. המבקשת טוענת, כי שגה בית המשפט המחוזי, בעת שקבע כי סיכויי העתירה נמוכים, ושגה גם בקביעתו כי מאזן הנוחות אינו מצדיק את מתן צו הביניים המבוקש. בהתייחס למאזן הנוחות, המבקשת טוענת, בין היתר, כי אמנם העתירה קבועה לדיון בראשית חודש מאי 2023, אך המשיבות עשויות לבקש את דחיית מועד הדיון, בתירוצים מתירוצים שונים, כדי להביא להשלמת הבנייה, ובכך ליצור מעשה עשוי. עוד טוענת המבקשת, כי המשיבות גם עשויות להביא לזירוז הליכי הוצאת היתר הבניה, כדי "להגיע לדיון כבר בעיצומה של הבניה או בסיומה בייחוד כאשר מדובר בהקצאת קרקע שהיקף הבינוי בה נמוך מאוד, כאשר ההקצאה כולה היא בשטח של 300 מ"ר שרק 150 מ"ר מתוכם אמורים להיבנות". כמו כן נטען, כי המשיבה 4 כלל לא התחילה בפעילותה, כך שאין מדובר בהקצאה שנועדה לתת מענה למצוקה חמורה או לצורך דחוף. מעבר לכך נטען, כי המשיבה 4 כלל לא ביקשה את ביטול הצו הארעי שניתן על-ידי בית המשפט המחוזי, אף שהיא "הנפגעת המרכזית והיחידה מהחלטת בית המשפט קמא", כי אם המשיבות 3-1.

5.לצד בקשת רשות הערעור, הוגשה גם בקשה למתן צו ארעי, "שיאסור על המשיבים 1-3 לקדם את תהליכי ההקצאה [...], לרבות חתימת הסכמים בנוגע להקצאה, או הגשת הסכמים כאמור לאישור מועצת העיר או משרד הפנים, או הוצאת היתרי בניה. וזאת עד להכרעה בבקשה". לטענת המבקשת, אתמול, 20.2.2023, פורסם סדר היום של ישיבת מועצת העיר בית שמש, אשר צפויה להתקיים מחר, 22.2.2023. מן המסמך עולה, כי בין השאר, המועצה צפויה לדון באישור הסכם ההקצאה בין המשיבות 3-1 למשיבה 4. לטענת המבקשת, "אישור הסכם זה מהווה בעצם את סיומ[ו] של הליך ההקצאה, ומאפשר למשיבה 4 להוציא היתר בניה בהליך מהיר של עד 45 יום במקרה המקסימלי", בעוד שמועד הדיון בעתירה קבוע רק ליום 3.5.2023. בנסיבות אלה, המבקשת טוענת כי יש להורות על מתן צו ארעי מידי, שימנע את העלאת ההסכם לדיון במועצה.

6.לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, ובכלל זה גם בבקשה למתן צו ארעי ובנספח שצורף לה, באתי לכלל מסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות, אף מבלי צורך בתשובה מאת המשיבות. כידוע, בית משפט זה נוטה שלא להתערב בהחלטות הערכאה הדיונית בעניין סעדים זמניים. כפי שנקבע לא אחת, מתחם ההתערבות בהקשר זה מצומצם מאוד, והוא שמור למקרים חריגים בלבד (ראו למשל: בר"ם 5072/22 אויר-רום שרותי אחזקה ותעופה (1993) בע"מ נ' מנהל רשות התעופה האזרחית, פסקה 15 (22.8.2022); בר"ם 4644/22 עמותת קייאקים זבולון ת"א נ' עיריית תל אביב-יפו, פסקה 8 (11.7.2022); בר"ם 3542/22 עותמאן נ' עיריית ירושלים, פסקה 5 (25.5.2022)). אינני סבור כי העניין דנן בא בקהל מקרים חריגים אלו, ומשכך, כבר מטעם זה, דין הבקשה להידחות על הסף.

7.מעבר לכך, גם לגופו של עניין, סבורני כי דין הבקשה להידחות. איני רואה צורך להידרש לטענות המבקשת, כלפי האמור בהחלטת בית המשפט המחוזי, לגבי סיכויי העתירה. בראש ובראשונה, משום שקביעה זו נאמרה בזהירות המתבקשת "ומבלי לקבוע מסמרות". ומעבר לכך, כידוע, בבוא בית המשפט לשקול אם לקבל או לדחות בקשה למתן צו ביניים, שאלת סיכויי ההליך איננה בעלת משקל הבכורה. כפי שנקבע פעמים רבות, עיקר כובד המשקל, בעת הכרעה בבקשה כאמור, נתון לשיקולי מאזן הנוחות.

8.אפנה אפוא להתייחס למאזן הנוחות במקרה דנן, בראי החלטת בית המשפט המחוזי. בהקשר זה, כפי שקבע בית המשפט המחוזי, אף אני סבור, כי לנוכח המועד שנקבע לשמיעת העתירה, בעוד מעט יותר מחודשיים, ובשים לב גם לחג הפסח שעתיד לחול בינתיים, נראה כי "אין חשש שעד למועד הדיון יינקטו צעדים בלתי הפיכים", כאשר גם הוצאת היתרי בניה "איננה יוצרת מצב בלתי הפיך". אני ער לטענת המבקשת, כי המשיבות עשויות להגיש בקשה לדחיית מועד הדיון, אך חזקה על בית המשפט המחוזי, כי בבואו לשקול אם להיעתר לבקשה שכזו, אם בכלל תוגש, יתן דעתו גם לכך שלא ניתן צו ביניים לטובת המבקשת. לא נעלמה מעינַי גם טענת המבקשת, כי המשיבות עשויות לזרז את הליכי הוצאת ההיתר והבניה, כדי להביא לקיומו של מעשה עשוי. ואולם, כידוע, דחיית בקשה למתן צו ביניים איננה סוף פסוק. ככל שהמבקשת תסבור בהמשך, כי חל שינוי נסיבות מהותי, המצדיק פניה מחודשת בבקשה שכזו, דלתו של בית המשפט המחוזי איננה נעולה. ולבסוף, גם טענת המבקשת, כי מועצת העיר צפויה לדון מחר באישור הסכם ההקצאה בין המשיבות 3-1 למשיבה 4, אינה מטה את הכף לטובתה. בדומה לאשר קבע בית המשפט המחוזי, בהתייחס לטענת המבקשת לגבי הוצאת היתרי בניה, הרי שגם אישור ההסכם, אינו יוצר מצב בלתי-הפיך.

9.אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית בזאת, ועמה גם הבקשה למתן צו ארעי.

בהתחשב בכך שלא התבקשה תשובה, המבקשת תישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה, אם גם בשיעור מופחת, בסך של 3,500 ₪.