בר"מ 1515/16 מנהל הארנונה בעיריית חיפה נ. אורי ברוק

1.

המשיב היה במועדים הרלוונטיים להליך דנן בעלים של דירה בת 5 חדרים בחיפה (להלן: הדירה ). בשנים 2008 ו-2009 הגיש המשיב למנהל הארנונה בעיריית חיפה – הוא המבקש שלפניי – בקשה לפטור מארנונה, וזאת מן הטעם שהתקיימו לטענתו התנאים המצדיקים מתן פטור מכוח סעיף 330 לפקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן: הפקודה ), היינו שהדירה ריקה ושאין יושבים בה; ושהיא הרוסה ולחילופין שלא ניתן לעשות בה שימוש. עוד טען המשיב כי אין הצדקה לשפץ את הדירה שכן עלות שיפוצה עולה על שוויה. הבקשה נדחתה על ידי המבקש לאחר שנקבע כי לדירה לא נגרם נזק משמעותי באופן המונע כל אפשרות לשימוש בה. השגה על החלטה זו נדחתה. המשיב הגיש ערר לוועדת הערר לענייני ארנונה שליד עיריית חיפה (להלן: ועדת הערר ) שנדחה אף הוא. ועדת הערר קבעה כי לא מתקיימת הרישה של סעיף 330 לפקודה הקובעת כי פטור כאמור יינתן רק מקום שבו הדירה הרוסה, ולחילופין ניזוקה במידה שלא ניתן לשבת בה. ביחס לטענת המשיב בדבר חוקיות הנוהל וההנחיות קבעה ועדת הערר כי אין זה מסמכותה לדון בכך.

2.

על החלטה זו ערער המשיב לבית משפט לעניינים מינהליים. ביום 22.1.2016 קיבל בית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה (כב' השופטת ב' בר-זיו ) את הערעור. נקבע כי בהתאם להלכה שיצאה תחת ידו של בית משפט זה בעניין המגרש המוצלח (בר"ם 5711/06 חברת המגרש המוצלח בע"מ נ' עיריית תל אביב יפו – מנהל הארנונה , פסקאות 23-22 (30.12.2009) (להלן: עניין המגרש המוצלח )), לצורך בחינת זכאות לפטור לפי סעיף 330 לפקודה יש לבחון את מצבו של המבנה מבחינה אובייקטיבית – קרי, אם הבניין "ניזק במידה שאי אפשר לשבת בו" (להלן: המבחן האובייקטיבי ). אשר לדירה נושא הבקשה, נקבע כי מבחינה אובייקטיבית היא אינה ראויה לשימוש למגורים ואף לא לכל מטרה אחרת, ולפיכך זכאי המשיב לפטור מארנונה עבור התקופה הרלוונטית. בית המשפט ציין עוד כי הנוהל שגיבשה העירייה לשם בחינת מתן פטור לפי סעיף 330 לפקודה והנחיות היועץ המשפטי של העירייה בעניין (להלן: הנוהל ו ההנחיות ) מתעלמים מהקביעה כי המבחן שהועדף בעניין המגרש המוצלח הוא המבחן האובייקטיבי. עוד נקבע כי הפטור יחול באופן רטרואקטיבי החל משנת 2009.

3.

מכאן הבקשה שלפניי. המבקש אינו משיג על תוצאת פסק הדין של בית המשפט לעניינים מינהליים – הן בעניין זכאותו של המשיב לפטור מארנונה, הן בעניין תחולתו הרטרואקטיבית של הפטור – אלא אך על קביעותיו של בית המשפט לעניינים מינהליים בקשר לנוהל ולהנחיות. לטענת המבקש, התוצאה המעשית של פסק הדין היא פסילת הנוהל שעניינו בחינת בקשות למתן פטור. לשיטתו, קביעה זו של בית המשפט לענייניים מינהליים שגויה משום שהנוהל וההנחיות שגיבש המבקש עולים בקנה אחד עם ההלכה שנקבעה בעניין המגרש המוצלח ; משום שהחלטת בית המשפט לעניינים מינהליים כלל לא נדרשה לשם הכרעה במחלוקת שבין הצדדים, וממילא לא הייתה בסמכותו של בית המשפט לעניינים מינהליים; ומשום שלמבקש לא ניתנה זכות טיעון בעניין.

4.

ביום 7.3.2016 הוריתי על קבלת תגובת המשיב. בתגובתו טען המשיב כי אין לו עמדה בדבר קבלת הבקשה בשים לב לכך שהמבקש אינו מלין על תוצאת פסק הדין. בבחינת למעלה מן הצורך טען המשיב כי ההנחיות והנוהל בלתי סבירים ואינם חוקיים משום שהם עומדים בסתירה להלכה שנקבעה בעניין המגרש המוצלח . עוד טען המשיב כי טענת המבקש שלפיה לא ניתנה לו הזדמנות לטעון בעניין חוקיות הנוהל לפני בית המשפט לעניינים מינהליים שגויה.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. כידוע, על בקשת רשות לערער "בגלגול שלישי" על החלטת ועדת הערר לענייני ארנונה בשאלות שהן יישומיות באופיין תחול אמת מידה מצמצמת, שלפיה רשות כאמור תינתן רק כאשר מתעוררת שאלה בעלת חשיבות עקרונית החורגת מעניינם הישיר של הצדדים למחלוקת או אם ייגרם למבקש עיוות דין (בר"ם 3811/14 כלוף נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב , פסקה 8 (5.3.2015); בר"ם 1295/12 נורקייט בע"מ נ' עיריית פתח תקוה , פסקאות 7-6 (12.3.2012)). הבקשה שלפניי אינה באה בקהלם של המקרים האמורים. המבקש התמקד בבקשתו בטענות שלפיהן שגה בית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה כשפסל את הנוהל וההנחיות. מבלי לקבוע מסמרות באשר לשאלת חוקיות הנוהל וההנחיות, דומה כי קביעה בעניין לא נדרשה לצורך הכרעה במחלוקת שבין הצדדים – וזאת משהשאלה העיקרית שעמדה במחלוקת היא שאלת מצבו של הנכס נושא העתירה וממצאי בית המשפט לעניינים מינהליים שלפיהם הדירה אינה ראויה לשימוש. קביעות אלו הן יישומיות באופיין. גם הסעד שניתן בהליך מתייחס באופן פרטני לדירה שעמדה במרכזו, ואין בו התייחסות להוראות הנוהל. לכך אוסיף כי גם אם הייתי נכון להניח כי הבקשה שלפניי חורגת מעניינם הצר של הצדדים אין מקום לדון בה נוכח הכלל שלפיו לא תתקבל בקשת רשות לערער גם אם זו מעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות ציבורית שעה שההכרעה בה לא תועיל למבקש לעניין תוצאתו האופרטיבית של פסק הדין (השוו רע"א 4150/13 תשתיות נפט ואנרגיה בע"מ נ' המועצה המקומית קריית טבעון , פסקה 31 (1.8.2013); רע"א 6953/11 הוד מעלת הפטריארך אירינאוס הראשון נ' הפטריארך בפועל תיאופילוס ג'אנופולוס , פסקה 11 (20.12.2011)). כאמור, המבקש אינו מבקש לשנות את הסעד שנפסק בבית המשפט לעניינים מינהליים לעניין חיוב הארנונה בעבור הדירה. בנסיבות אלו לא ראיתי עילה לבירור נוסף של העניין בערכאה זו.

הבקשה נדחית אפוא. המבקש יישא בהוצאות המשיב בסך 5,000 ש"ח.