בר"מ 1584/10 אלאסן קוליבלי נ. בית הדין לביקורת של שוהים שלא כדין

1.

זוהי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (כב' השופטת ר' ברקאי ), בגדרו נדחה ערעור המבקש על החלטת בית הדין לביקורת משמורת שוהים שלא כדין, שסירב לשחרר את המבקש ממשמורת עד למתן החלטה בבקשת המקלט שהגיש.

2.

המבקש הוא נתין מדינת חוף השנהב המצוי במשמורת החל מתאריך 3.6.2007 – עת הסתנן לארץ. מיד עם כניסתו למשמורת פנה המבקש לסיוע הרשויות על מנת שיוכר כפליט על רקע המלחמה המתנהלת באזור מגוריו, שהביאה לטענתו לבריחתו מן המדינה. עד למועד הגשת בקשת רשות הערעור שלפני – לא התקבלה כל החלטה בבקשתו כי יוכר כפליט והמבקש מצוי מאז במשמורת.

3.

לאחר הגשת בקשת רשות ערעור זו נמסרה הודעה מטעם המשיבים ולפיה ראש הרשות לאוכלוסין, הגירה ומעברי גבול, החליט לדחות את בקשת המבקש לקבלת מעמד פליט בישראל. המשיבים ציינו עוד בהודעתם כי נוכח העובדה שהתקבלה החלטה בעניינו של המבקש, בקשת רשות הערעור התייתרה ודינה להימחק. מתגובת המבקש להודעה זו עולה כי המבקש הגיש ערעור על ההחלטה שלא להכיר בו כפליט.

4.

בנסיבות אלה, דומה כי בקשת הרשות ככזו התייתרה . פסק דינו של בית המשפט הנכבד קמא ממילא איננו רלבנטי עוד, שכן התשתית העובדתית שבבסיסו השתנתה. ככל שהמבקש עומד על בקשתו להשתחרר ממשמורת, עליו לפנות, להבנתי, לבית הדין לביקורת משמורת שוהים שלא כדין, וזאת כוח סעיף 13יז(א) ל חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 , הקובע כי: " מוחזק במשמורת רשאי לפנות מיוזמתו לבית הדין בכל עת בבקשה לבחינת ענינו, וכן רשאי הוא לפנות לבית הדין בבקשה לעיון חוזר אם התגלו עובדות חדשות או השתנו הנסיבות ממועד ההחלטה הקודמת של בית הדין".

החלטת ראש הרשות לאוכלוסין והערעור שהוגש עליה הינן בגדר נסיבה חדשה המצדיקה, לגישתי, פנייה כאמור.

5.

נוכח כל האמור לעיל – הבקשה למתן רשות ערעור נמחקת בזאת. למבקש שמורות כמובן כל טענותיו וזכויותיו – ככל שיחפוץ לפתוח בהליך אחר ומתאים לשם שחרורו מהמשמורת בה הוא אכן שוהה זמן רב.