פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בר"ם
16525-12-24
לפני:
כבוד השופטת
דפנה
ברק-ארז
המבקש:
אנס סדר
נגד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו
של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום
24.11.2024 בעת"א 43879-11-24 שניתן על-ידי כבוד סגנית הנשיא י' רז-לוי,
השופט א' משניות והשופטת ר' תורן
בשם המבקש:
עו"ד
אן סוצ'יו, עו"ד אשרף
אבו סיאם
החלטה
1.בקשת רשות הערעור שבפני מכוונת נגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 24.11.2024 (עת"א 43879-11-24, סגנית הנשיא י' רז-לוי, השופט א' משניות והשופטת ר' תורן). בית המשפט המחוזי קיבל עתירה נגד החלטתה של ועדת השחרורים הפועלת מכוח חוק שחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א-2001 (להלן: ועדת השחרורים) מיום 14.11.2024 (וש"ר 40222-06-24, סגן הנשיא א' כהן וחברי הוועדה ר' מוכתר ו-ע' מוכתר).
2.בתמצית, ביום 14.11.2024 ועדת השחרורים קיימה דיון בעניינו של המבקש, תושב אזור יהודה ושומרון המרצה עונש מאסר בגין עבירות רכוש, תעבורה וכניסה לישראל שלא כדין. בסופו של הדיון הורתה ועדת השחרורים על שחרורו המוקדם של המבקש באופן מיידי, חלף מועד שחרורו המינהלי הצפוי ביום 20.1.2025. ועדת השחרורים קבעה כי נסיבותיו האישיות של המבקש ונסיבות הרשעתו מצדיקות, באופן חריג, את שחרורו המוקדם. זאת, הגם שלא היה ניתן לשלבו בהליך טיפולי במאסר לפי ההוראות החלות בעניין זה על אזרחים ותושבים. ועדת השחרורים עיכבה את ביצוע החלטתה לצורך הגשת עתירה לבית המשפט המחוזי.
3.בהמשך לכך המדינה הגישה לבית המשפט המחוזי עתירה כנגד ההחלטה האמורה, וזו אכן התקבלה בפסק הדין שנזכר בפתח הדברים. בית המשפט המחוזי ציין כי העובדה שהמבקש הוא תושב זר שאינו יכול לעבור הליך טיפולי בין כתלי בית הסוהר "לא יכולה לפעול לחובתו אך גם לא לזכותו", ובהמשך לכך קבע כי לא ניתן לומר שהמסוכנות הנשקפת ממנו פחתה באופן שמאפשר את שחרורו המוקדם.
4.בקשת רשות הערעור שבפני מכוונת כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי. על-פי הנטען, פסק דינו של בית המשפט המחוזי מעלה שאלות עקרוניות באשר לשחרורם המוקדם של אסירים שהם תושבים זרים, אשר כלל אינם יכולים להשתלב בהליך טיפולי. עוד נטען כי יש מקום להעניק במקרה זה רשות ערעור חרף פרק הזמן הקצר שנותר להשלמת ריצויו של עונש המאסר, תוך הפניה למקרה קודם שאף בו נותרה יתרת מאסר קצרה, ובשל כך לא ניתנה רשות ערעור (בר"ם 21127-10-24 מיום 26.11.204). ביום 11.12.2024, עדכנו באי-כוחו של המבקש כי הוא צפוי להשתחרר ביום 10.1.2025. היום, 23.12.2024, הוגשה בקשה לקביעת דיון דחוף נוכח מועד השחרור הקרוב, ובה נטען כי "מדובר בסוגיה 'בעלת אורך חיים קצר'" המצדיקה בירור גם בסד זמנים דחוק.
5.לאחר שבחנתי את בקשת רשות הערעור, מצאתי כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתשובה. ניתנת האמת להיאמר: גם במקרה זה יתרת המאסר הקצרה משליכה על ההצדקה למתן רשות ערעור. בניגוד לנטען, השאלות העקרוניות, כפי שהוצגו בבקשת רשות הערעור, אינן ממוקדות אך בהחלטות בעניינם של אסירים המרצים עונשי מאסר קצרים. על כן, אין מקום להניח כי שאלות אלו לא יוכלו להתברר במקרה של אסיר שההחלטה בעניינו תהיה אף בעלת נפקות מעשית מבחינת תקופת המאסר הנותרת. למותר לציין כי איני נוקטת כל עמדה ביחס לסוגיות העקרוניות הנטענות שיוכלו להתברר בעתיד בהליך המתאים. אוסיף שבית המשפט המחוזי הבהיר כי בהתחשב בכך שהמבקש הוא תושב זר, העובדה שהוא לא עבר הליך טיפולי בתקופת מאסרו אינה פועלת לחובתו או לזכותו, וכי יש לבחון את שאלת המסוכנות באופן עצמאי. בנסיבות אלה אין לומר שפסק דינו של בית המשפט המחוזי מעורר במישרין את הקושי שלו טוען המבקש.
6.סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, כ"ב
כסלו תשפ"ה (23 דצמבר 2024).
דפנה ברק-ארז
שופטת