בר"מ 1666/09 אלי מגדסי נ. מנהל הארנונה של רחובות

1.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (כב' השופטת ש' גדות ), מתאריך 6.1.2009. בפסק הדין התקבל ערעור המשיב על החלטתה של ועדת הערר לעניין ארנונה כללית של עיריית רחובות (להלן: ועדת הערר , או הוועדה ), ונקבע כי המבקשים יחויבו בתשלום ארנונה על נכסיהם בהתאם לסיווג: "משרדים, שרותים, מסחר", ולא בהתאם לסיווג: "מלאכה".

2.

המבקשים מחזיקים בנכסים המשמשים כמעבדות שיניים בעיר רחובות. המשיב בחן את סיווגם של נכסי המבקשים לצורך תשלום הארנונה בהתאם לצווי המסים של עיריית רחובות לשנים 2005 ו-2006 (שנוסחם, בחלקים הרלבנטיים – זהה, ויכונו להלן יחד: צו הארנונה ). המשיב קבע כי נכסי המבקשים נכללים בסיווג של: "משרדים, שרותים ומסחר", שבסעיף 2 לצו הארנונה. בהתאם לאמור בסעיף 2.1 לצו הארנונה, סיווג זה כולל, בין היתר: "מעבדות".

3.

המבקשים (יחד עם אחרים, שאינם עוד צד להליכים כאן) הגישו למשיב השגה על החלטתו האמורה, בטענה כי יש לסווג את עסקיהם כ:"מלאכה" (סיווג המביא לחיוב מופחת בארנונה). המשיב דחה את ההשגה, והמבקשים הגישו ערר על החלטתו זו לוועדת הערר. הוועדה דנה בערר ואף קיימה סיור בנכסי המבקשים 1 ו-3. הערר התקבל בהחלטת הוועדה מתאריך 8.10.2006. בהחלטה נקבע כי עסקי המשיבים יסווגו בסיווג:"מלאכה" שבצו הארנונה, וזאת כיוון שיש לראות בפעילות הנעשית בנכסי המבקשים כפעילות ייצורית בעיקרה, בהתאם לקריטריונים שנקבעו בפסיקה בענין זה.

4.

המשיב הגיש ערעור על החלטתה של ועדת הערר לבית המשפט לעניינים מינהליים. הערעור התקבל, תוך חיוב המבקשים בהוצאות. בית המשפט הנכבד קבע כי נוכח העובדה שהמבקשים עצמם הצהירו שנכסיהם: "משמשים כמעבדות שיניים" (סעיף 1 לתגובתם בבית המשפט קמא), ונוכח הכללת "מעבדות" בסיווג של: "משרדים, שרותים ומסחר", הרי שהיה על הוועדה לקבוע כי נכסי המבקשים נכללים בסיווג זה, הקבוע מפורשות בצו הארנונה, מבלי להידרש לשאלה האם השימוש הממשי שנעשה בנכס יכול להיחשב אף ל:"מלאכה". בית המשפט הנכבד קבע כי צו הארנונה איננו מתייחס כלל לסוג השימוש במעבדה, אלא מחיל את הסיווג של: "משרדים, שרותים ומסחר" על כל עסק הפועל כמעבדה, או מכנה עצמו מעבדה, כפי שהוא המצב בענייננו. בית המשפט הנכבד ציין כי זו היתה עמדתה של הוועדה עצמה, בהחלטה אחרת שלה, בנושא דומה (ו"ע 44/06 שמחי נ' מנהל הארנונה של עיריית רחובות , מתאריך 1.6.2008) , שם נקבע כי: "בהינתן בצו הארנונה של עיריית רחובות הגדרה העונה לשם סיווג הנכסים נשוא הערר, הרי שאין זה מסמכות הועדה לקבוע אחרת". כנגד פסק דין זה מכוונת בקשת רשות הערעור שבפני.

5.

המבקשים טוענים בבקשתם, בתמצית, כי סיווג נכס לצרכי ארנונה חייב להיעשות בהתאם לשימוש בפועל בנכס, ולא לפי כינויו. המבקשים סבורים כי החלטת בית המשפט איננה עולה בקנה אחד עם הוראות סעיף 8(א) ל חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנ"ג-1992 (הקובע כי הארנונה תחושב: "בהתאם לסוג הנכס, לשימוש ולמקומו") ותקנה 1 ל תקנות הסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות בשנת 2000), התש"ס – 2000 (המגדירה: "סיווג נכס" כ:"קביעת סוג הנכס בהתאם לשימוש בו"). לטענת המבקשים, משקבעה ועדת הערר כי השימוש המרכזי בנכסיהם הוא ייצור, וקביעה זו לא בוטלה על ידי בית המשפט הנכבד קמא – לא היה מקום לקבל את ערעור המשיב על החלטת ועדת הערר.

6.

המשיב טוען מנגד כי הבקשה איננה מגלה עילה למתן רשות ערעור, שכן היא עוסקת אך בשאלת סיווג הנכס הספציפי שבהחזקת המבקשים. לגוף הדברים סומך המשיב ידיו על פסק דינו של בית המשפט הנכבד קמא. כן טוען המשיב כי ככל שבבקשה מועלות טענות לגבי אי חוקיות צו הארנונה, הרי שצריך היה להעלותן במסגרת מסלול של עתירה מינהלית ולא במסגרת ערר, או ערעור על החלטת ועדת ערר. בנוסף טוען המשיב כי נוכח השימוש בפועל שנערך בנכסים ובהתאם לצו הארנונה של עיריית רחובות – ממילא יש לסווג את הנכסים כפי שסווגו על ידי בית המשפט הנכבד קמא ואין מקום להתערב בהחלטה זו.

7.

לאחר עיון בבקשה על נספחיה ובתגובת המשיב לה – הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות . להלן אפרט טעמיי לכך.

8.

השגת המבקשים, חרף האדרת בה נעטפה, מתמקדת בשאלת סיווג הנכס הספציפי. הלכה פסוקה היא כי ככלל לא תינתן רשות ערעור בבקשות העוסקות בשאלת סיווגו של נכס ספציפי לצרכי ארנונה (ראו: בר"ם 10569/08 מילים שירותי כתיבה ותרגום בע"מ נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב , בפיסקה 12, והאסמכתאות שם (לא פורסם, 24.3.2009)). המקרה שבפנינו איננו חורג מאותו כלל.

9.

למעלה מן הצורך אציין כי דין הבקשה להידחות אף לגופה. בנסיבות המקרה דנן, הרי שעל מנת שהמבקשים יצליחו בהשגתם, לפיה יש לסווג את מעבדותיהם כ:"מלאכה" אף שצו הארנונה קובע מפורשות כי מעבדות תיכללנה בסיווג: "משרדים, שרותים ומסחר", היה עליהם לקעקע את תוקפו החוקי של צו הארנונה. ואמנם, המבקשים מנסים, בפועל, לתקוף את חוקיותו של צו הארנונה, בטוענם כי ההכללה הגורפת בצו הארנונה של כל נכס שהוא "מעבדה" בסיווג: "משרדים, שרותים ומסחר" איננה עולה בקנה אחד עם החוק והפסיקה. ברם, טענות (בין אם מפורשות ובין אם מובלעות) בדבר אי חוקיות צו ארנונה לא ניתן להעלות בפני ועדת הערר, שאיננה מוסמכת לדון בהן (ראו: סעיף 3(ב) ל חוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשל"ו-1976 ), וממילא גם לא בכל הליך ערעורי על החלטת ועדת הערר (ראו: בג"צ 764/88 דשנים וחומרים כימיים בע"מ נ' עיריית קרית אתא , פ"ד מו(1) 793,

800-799 (1992); עע"ם 5640/04 מקורות חברת מים בע"מ נ' מועצה אזורית לכיש (לא פורסם, 5.9.2005); ב ר"ם 9817/06 וינברג נ' מנהל הארנונה - עיריית תל אביב (לא פורסם, 7.1.2007)). ככל שצו הארנונה עומד בתוקפו מוביל הדבר מניה וביה לדחיית טענותיהם של המבקשים. כאמור לעיל, המבקשים אינם חולקים על כך שהעסקים הרלבנטיים משמשים בפועל כ מעבדות (ולא רק מכונים בשם "מעבדה"). לשון צו הארנונה ברורה וקובעת מפורשות כי מעבדה תסווג תחת קטגורית: "משרדים, שרותים ומסחר". מכאן שבדין קבע בית המשפט הנכבד לעניינים מינהליים את שקבע.

10.

הבקשה נדחית איפוא. המבקשים יישאו בשכ"ט עו"ד המשיב בסך 10,000 ש"ח.