פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בר"ם
1729/10
בפני:
כבוד השופט ח' מלצר
המבקש:
עאיד ערפאת
נ ג ד
המשיבים:
1. מרב"ד
2. משרד הבריאות
3. משרד הרישוי
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב-יפו
בעמ"ן 107-09 מיום 26.1.2010 שניתנה על-ידי כב' השופטת ש' ברוש, ובקשה
לעיכוב ביצוע
בשם המבקש:
עו"ד ארי קדרי
בשם המשיבים:
עו"ד
גלעד שירמן
החלטה
1.
המבקש, העובד כנהג מונית מאז שנת 1996, הורשע בבית המשפט לתעבורה ברמלה (ת 6447/07) בביצוע עבירה של אי-ציות לתמרור ב-6 (איסור פניית פרסה לשמאל). הרשעה זו הצטרפה לכ-90 הרשעות קודמות בעבירות תעבורה, שצבר המבקש, מתוכן כ-60 מאז שנת 2000, לרבות: אי-ציות לרמזור אדום, אי-ציות לתמרור עצור, וגרימת תאונת דרכים.
על רקע האמור החליט בית המשפט להפנות את המבקש למכון הרפואי לבטיחות בדרכים, שבמשרד הבריאות (המשיב 1; להלן: מרב"ד )), לשם בחינת כשירותו לנהוג. הליכים משפטיים שונים שנקט המבקש על מנת למנוע את הפנייתו למרב"ד – לא צלחו בסופו של דבר.
במרב"ד נערכו למבקש בדיקות שונות, שבסיומן המליץ מרב"ד לרשות הרישוי לשלול את רשיונו לנהיגה בסוגי הרכב השונים לתקופה של שנה, המלצה שרשות הרישוי החליטה לאמצה. המבקש ערר לועדת הערר על ההחלטה האמורה, וזו החליטה לקבל באופן חלקי את הערר ולהותיר בידיו רישיון לנהיגה ברכב פרטי, בכפוף לביקורת שנתית, אך לדחות את עררו ביחס לרישיון הנהיגה המסחרי ורישיון הנהיגה למונית, כך שלא יהיה בידו לחדש רישיונות אלה עד לחודש ספטמבר 2011. אף החלטה זו אומצה על ידי רשות הרישוי, והמבקש ערער על החלטת רשות הרישוי לעשות כן לבית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב-יפו, ערעור המוגבל לשאלה משפטית בלבד (סעיף 55(א1) ל פקודת התעבורה [נוסח חדש] ).
בית המשפט לעניינים מינהליים (כב' השופטת ש' ברוש ) דחה את הערעור בפסק דין מפורט, מתאריך 26.1.2010, הן מחמת חוסר ניקיון כפיים של המבקש, אשר נמנע מלגלות כי נקט בהליכים משפטיים מקבילים לשם "הצלת" רישיון הנהיגה שלו (סעיף 15 לפסק הדין), הן מן הטעם שלא נמצאה שאלה משפטית ראויה לדיון, והן לגוף הדברים, בהיעדר עילה להתערבות בהחלטת רשות הרישוי.
מכאן הבקשה שלפני, בגדרה טוען המבקש – בניסוחו – כדלקמן: "הערעור המנהלי אשר הוגש על ידי המבקש בבית המשפט קמא ניסוב סביב טענה עיקרית אחת והיא כי הועדה בפניה ניבחן הייתה בהרכב חסר", שכן כמה מחברי הועדה "עמדו בחוץ ועישנו", דבר המביא לשיטתו לפסלות החלטתה של ועדת הערר, וכי "לאורכו ורוחבו של פסק הדין לא זכה העניין לאיזכור" (עמ' 2, 7 לבקשה).
2.
דין הבקשה – להידחות , שכן המבקש איננו מצביע על טעם מבורר לקיום דיון בטענותיו בערכאה נוספת.
3.
למעלה מן הצורך יצוין כי דין הבקשה להידחות גם על הסף, משבחר המבקש (שאף עתר כאן לסעדים במעמד צד אחד בגדרה של הבקשה) להציג באופן סלקטיבי וחסר את כל המסמכים הנדרשים (לדוגמה: הוא לא צירף את מלוא כתבי בי-דין מטעם המשיבים, את פרוטוקול הדיון מתאריך 21.5.2009, בו נידונה, כנראה, "סוגיית העישון", אותה הוא מעלה בבקשה, את מלוא המסמכים הנוגעים להליכים אחרים וקשורים לענייננו, שנקט המבקש במקביל). ראו: בר"ם 6943/09 נכסי וין-דור (1980) בע"מ נ' עיריית תל אביב-יפו (לא פורסם, 23.9.2009 ) . הדבר מקבל משנה חומרה, שכן המבקש נהג בדרך דומה גם בבית המשפט הנכבד קמא ואף שם נקבע, בין השאר, כי היה ראוי לדחות את הערעור המנהלי מטעמים דומים (סעיף 15 לפסק הדין).
4.
לבסוף אעיר ב"סוגיית העישון" והפגם הנטען בהרכב שדן בעניינו הכרוך בה –ואציין:
ראשית יש להטעים כי טענה זו ודאי לא היתה "הטענה העיקרית" בערעור המנהלי, אלא טענה שהוצגה בקיצור שם (סעיף 27 לערעור המנהלי), בשוליהן של טענות רבות אחרות, שנדחו זה מכבר, ובדין. המבקש איננו עומד על טענות אלה עוד, וכך הפכה "סוגיית העישון" (והפגם הנטען בהרכב, הקשור בה), רטרואקטיבית, ל"טענה עיקרית" כביכול בערעור המנהלי.
שנית , בניגוד לטענת המבקש כאן, בית המשפט הנכבד קמא התייחס ל"סוגיית העישון" (סעיף 29 לפסק הדין), ואולם דומה כי לאחר שטענותיו של המבקש לא התקבלו – הוא מתקשה להשלים עם הנמקת הדחיה.
שלישית , טענת הפגם בהרכב הועלתה באופן סתמי, וניתן אף לראות "התפתחות" בטענה, כאשר בשלב הערעור המנהלי נאמר כי היה זה חבר ועדה אחד שיצא מהדיון כדי לעשן (סעיף 27 לערעור), והנה עד לבקשה שלפני, היו אלה כבר מספר חברי ועדה אשר נטען כי "עמדו בחוץ ועישנו" (עמ' 7 לבקשה). יתר על כן הדברים עומדים לכאורה בניגוד להבהרתו המפורשת של יו"ר ועדת הערר, שמסר כי איש מחברי הועדה איננו מעשן כלל, כפי שציין בית המשפט הנכבד קמא בפסק דינו.
רביעית , אפילו היינו מקבלים את ההנחה התיאורטית כי מי מחברי הועדה אכן יצא לעשן בשלב מסוים של הדיון (כדברי ב"כ המשיבים בדיון מתאריך 11.6.2009, שהיה מוכן להניח כאמור) – אין הדבר מביא באופן אוטומטי לבטלות החלטתה של ועדת הערר (ראו: עע"ם 9187/07 לוזון נ' משרד הפנים , בפיסקה 68 לחוות דעתו של השופט י' דנציגר לגבי הבטלות היחסות (לא פורסם, 24.7.2008) ). על פי הפסיקה תוצאה של "בטלות יחסית" היא תלוית נסיבות – ואת אלו המבקש נמנע מלפרט בערעורו, למעט האמור בסעיף 20 לתצהירו, שתמך בערעור. לשיטתי לא היה איפוא באמור בערעור המבקש בנושא זה די על מנת להצדיק מלכתחילה קיום דיון ב"סוגיית העישון", בגדרו של ערעור מנהלי, המוגבל מעיקרו לשאלות משפטיות בלבד.
5.
נוכח כל האמור לעיל – הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. המבקש יישא בשכר טרחת עורכי דינם של המשיבים (כולם יחד), בסכום של 7,500 ש"ח.
ניתנה היום, כ"ד אדר התש"ע (10.3.2010).
ש ו פ ט