פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בר"מ
1776/15
לפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן
המבקשות:
1. מלון שלום (אילת) בע"מ
2. דוד שלום הוטלס ושות' בע"מ
נ ג ד
המשיבה:
עיריית מעלות תרשיחא
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט
לעניינים מינהליים בחיפה (כב' השופט ר' סוקול) בעת"ם 38133-04-14 מיום
26.2.2015
בשם המבקשות:
עו"ד מוטי איצקוביץ; עו"ד אלירן חליבה
החלטה
לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה (כב' השופט ר' סוקול ) אשר הורתה על העברת פיקדון כספי שהפקידו המבקשות בהליך קמא למשיבה (להלן: ההחלטה בעניין הפיקדון ;
הפיקדון ). הרקע הצריך לעניין פורט בהחלטתי מיום 15.2.2015 בבקשה לסעד זמני שהגישו המבקשות (עע"ם 585/15). בפי המבקשות שתי טענות בהתייחס להחלטה בעניין הפיקדון: לפי הטענה הראשונה, למשיבה אין סמכות לחלט כספים המצויים בידי צד ג' אלא רק להטיל עליהם עיקול, ועל כן לא ניתן להעביר לרשותה את הפיקדון; ולפי הטענה השנייה, ההחלטה בעניין הפיקדון מנוגדת להחלטתי מיום 15.2.2015, שבה נקבע – לשיטת המבקשות – כי המשיבה תוכל לבצע הליכי גבייה עד לסכום של 1,200,000 ש"ח בלבד באמצעות "עיקול ברישום" בלבד.
דין הבקשה להידחות. אשר לטענה הראשונה, במסגרת ההליך שנוהל בבית המשפט קמא הוציא מלפניו בית המשפט, בהחלטה מיום 25.4.2014, צו מניעה זמני המורה למשיבה להימנע מנקיטת הליכי גבייה נגד המבקשות (בדרך שפורטה שם). תוקפו של הצו הותנה בכך שהמבקשות יפקידו פיקדון להבטחת נזקי המשיבה ולהבטחת חוב הארנונה אם העתירה תידחה. משמכתבי הטענות לא עולה כי המבקשות השיגו על החלטה אחרונה זו; ומשנראה כי המבקשות אף פעלו לפיה הלכה למעשה, עת הפקידו את כספי הפיקדון כאמור שם – לא ראיתי מקום להידרש לטענת הסמכות שהועלתה לראשונה בהליך זה. גם בטענה השנייה לא מצאתי ממש. אכן, אפשר שנוסח אחד המשפטים בהחלטתי מיום 15.2.2015 בעניין הסעד הזמני אינו בהיר דיו. אולם "בשורה התחתונה" לא ניתנה רשות ערעור וממילא ההחלטה לא שינתה את קביעת בית המשפט קמא שלפיה המשיבה רשאית להמשיך בהליכי גבייה בגין חוב הארנונה עד לסך של 1,200,000 ש"ח; וכן "לנקוט בהליכי עיקול ברישום בלבד על נכסים של המבקשות, ובתנאי שסכום העיקול לא יעלה על יתרת החוב העדכנית". משכך, אין עילה להתערב בהחלטת בית המשפט קמא בעניין הפיקדון. הבקשה נדחית.
משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, כ"ה בניסן התשע"ה (14.4.2015).
ש ו פ ט