פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בר"ם
1822/11
בפני:
כבוד השופט ח' מלצר
המבקשת:
גורונד סנטו
נ ג ד
המשיבים:
1. משרד הפנים
2. בית הדין לביקורת משמורת של שוהים בלתי חוקיים
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי במרכז בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים בתיק עמ"נ 48870-02-11
מיום 27.02.2011 שניתן על ידי כב' השופט אילן ש' שילה
בשם המבקשת:
עו"ד גיא ברנד
בשם המשיבים:
עו"ד אילאיל אמיר
החלטה
1.
לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז, בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (כב' סגן הנשיא , א' שילה ), בערעור על החלטת בית הדין לביקורת משמורת שוהים שלא כדין, בגדרו נקבע כי המבקשת, נתינת נפאל אשר תוקף אשרת השהייה שלה בישראל פג בעת האחרונה – תוכל להשתחרר ממשמורת בכפוף להפקדת פיקדון במזומן, או ערבות בנקאית בלתי מותנית בסכום של 50,000 ש"ח.
2.
המבקשת נכנסה לישראל בחודש יולי 2005, כעובדת סיעודית. בתחילת חודש ינואר 2011 נפטרה מעסיקתה הנוכחית של המבקשת. בהתאם לנוהלי המשיב, עובד אשר סיים את עבודתו בישראל מכל סיבה שהיא, לרבות לאחר שסיים 63 חודשי העסקה כדין, רשאי להישאר בישראל לתקופה של 30 ימים נוספים וזאת לצרכי התארגנות ליציאה מישראל ולטיפול בכל ענייניו בארץ, כולל קבלת שכר ממעסיקיו. בהתאם לנוהל זה, אשרת השהייה של המבקשת פקעה באופן סופי בתאריך 7.2.2011. בתקופה זו הגישה המבקשת בקשה לקבלת מקלט מדיני בישראל ואולם זו נדחתה בתאריך 9.2.2011, בהיעדר כל עילה למתן מקלט מדיני.
3.
המבקשת נעצרה ובתאריך 9.2.2011 הוצא נגדה צו הרחקה. בתאריך 10.2.2011 אישר בית הדין
לביקורת משמורת שוהים שלא כדין – את צו ההרחקה וקבע כי תורחק מן הארץ בתאריך 16.2.2011. זאת, לאחר שאמרה בדיון כי לא יצאה מישראל בתום אשרתה משום שאין לה כסף, בעלה מכה אותה ואיננה יכולה להיות בביתה. בתאריך 16.2.2011 הגישה המבקשת עתירה מינהלית, כנגד צו ההרחקה שהוצא לה מישראל ובגדרה בקשה לצו ביניים. עתירה זו נדחתה על הסף נוכח העובדה שהוגשה זמן קצר לפני מועד הרחקתה. המבקשת נלקחה איפוא לנמל התעופה, אך סירבה לעלות על המטוס והועברה למתקן המסורבים בנתב"ג.
4.
בתאריך 22.2.2011 הגישה המבקשת תביעה נגד מעסיקיה לשעבר לבית הדין האזורי לעבודה (ס"ע 40913-02-11). גביית עדותה המוקדמת של המבקשת נקבעה לתאריך 23.3.2011. בנסיבות אלה, פנתה המבקשת ל בית הדין לביקורת משמורת שוהים שלא כדין וביקשה להשתחרר ממשמורת, עד למסירת עדותה המוקדמת. בית הדין דחה את בקשתה זו בציינו כי איננו מאמין שהמבקשת תצא מישראל בכוחות עצמה, אם תשוחרר.
5.
על החלטה זו הגישה המבקשת ערעור מינהלי ל בית המשפט הנכבד קמא. בתצהיר שצורף לערעורה טענה המבקשת כי היא חייבת להישאר בישראל כדי להמשיך ולשלוח כסף לבני משפחתה בנפאל. יצוין, כי בעקבות טענותיה של המבקשת על החזקתה בתנאים קשים ובבידוד נקבע דיון דחוף בערעור שלאחריו ניתן פסק הדין, נושא הבקשה שלפני. בפסק הדין ציין בית המשפט הנכבד לעניינים מינהליים כי מדבריה של המבקשת עולה שכוונתה להישאר בישראל נחושה, והיא תעשה ככל האפשר כדי שלא לשוב לארצה. עוד נאמר כי המשיב איננו מתנגד לעכב את שהייתה של המבקשת בישראל עד למתן העדות המוקדמת, ובלבד שתשהה במשמורת בתקופה זו. בית המשפט הנכבד קמא הורה איפוא כי המבקשת תישאר במשמורת, אלא אם כן תמציא ערבות של פיקדון במזומן, או ערבות בנקאית בלתי מותנית, בסך 50,000 ש"ח. בית המשפט הנכבד קמא הוסיף וציין כי הוא ער לכך שהמבקשת עשויה להתקשות בהשגת סכום העירבון ואולם שחרור בסכום נמוך יותר עלול להחטיא את המטרה של הבטחת הרחקתה – לאחר גביית העדות המוקדמת.
6.
בבקשתה לרשות ערעור טוענת המבקשת כי אין באפשרותה להשיג את הסכום הגבוה שנקבע בפסק הדין, שהוא גבוה פי כמה מהשכר החודשי הזעום שאותו קיבלה ואף גבוה מהסכום שאותו שילמה כדי להגיע ולעבוד בארץ. עוד טוענת המבקשת כי פרק הזמן המוקצב להתארגנות עובדים זרים לפני יציאתם מהארץ – 30 ימים – איננו מספיק וראוי היה לאפשר למבקשת פרק זמן נוסף להתארגנות, שכן כל מטרתה היא להבטיח את קבלת הזכויות הכספיות המגיעות לה. לסיכום מדגישה המבקשת כי תשתף פעולה עם הרשויות לשם הרחקתה, לאחר גביית עדותה המוקדמת ב בית הדין האזורי
לעבודה.
7.
המשיבים, שנתבקשו להגיב לבקשה, מתנגדים לה ומדגישים כי אין מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט
הנכבד קמא, אשר התבסס על אמירותיה של המבקשת, התנהלותה בתקופת ההתארגנות והעובדה שעד כה לא שיתפה פעולה עם הרשויות לצורך קידום יציאתה. עוד מציינים המשיבים כי ראוי היה שהמבקשת תפנה ל בית הדין האזורי
לעבודה בבקשה להקדמת מועד גביית עדותה המוקדמת.
8.
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות . למבקשת אין כל זכות קנויה להישאר בישראל, ללא כל מעמד חוקי, רק בשל העובדה שהגישה תובענה אזרחית כנגד מעסיקיה (ראו: בג"ץ 7681/01 ביוג'ו נ' שר הפנים (לא פורסם, 23.10.2001)). הפתרון הראוי למלכוד שבו נמצאים עובדים זרים שתוקף אשרתם פג והם מבקשים לממש את זכויותיהם המשפטיות בענייני עבודתם, או בעניינים אחרים, הוא שעדותם תיגבה במסגרת של עדות מוקדמת שעד אליה – לא יגורשו (ראו: בר"ם 2682/10 Lin
נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.5.2010)). עדותה המוקדמת של המבקשת שלפנינו כבר קבועה – למועד קרוב, יחסית, כך שאיננה צפויה להיות מוחזקת במשמורת לתקופה ארוכה נוספת. בכל הנוגע לטענותיה של המבקשת לגבי משך תקופת החזקתה במשמורת, הרי שאיש לא מנע ממנה להגיש את תביעתה קודם לכן ולקצר בכך את תקופת החזקתה במשמורת.
9.
בנסיבות שבהן המבקשת שבה וטוענת כי היא מעוניינת להישאר בישראל כדי להוסיף ולפרנס את בני משפחתה בניכר, ואף שניתן אולי להבין את קשייה – אינני רואה מקום להתערב בגובה הערבות שנפסקה על ידי בית המשפט
הנכבד קמא ויש בה כדי להבטיח שהמבקשת לא תימלט משלטונות החוק לאחר שתיגבה עדותה המוקדמת.
10.
נוכח כל האמור לעיל – הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.
ניתנה היום, ז' באדר ב' תשע"א (13.3.2011).
ש ו פ ט