החלטה2 עמודיםנכלל בחיפוש

בר"מ 1836/03 אדמונד אוליאל נ. שר הפנים

ניתן ביום

בקצרה

הגירה ומעמד · צו ביניים נגד גירוש לאחר פקיעת אשרת שהייהבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים שדחה בקשה לצו ביניים

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט העליון דחה בקשת רשות ערעור על החלטה שסירבה לצו ביניים האוסר על גירוש אזרחית זרה שאשרתה פגה. נקבע כי המבקשים לא הניחו תשתית מספקת למתן הצו. חיים משותפים של כשנה וחצי אינם מקנים לבדם זכות שהייה, במיוחד כשהמבקשת מנועה מלהינשא.

העובדות

המבקשת, אזרחית פיליפינית, נכנסה לישראל לצורך עבודת סיעוד ותוקף אשרת השהייה שלה פג. לאחר שמעבידתה הודיעה שאינה מעוניינת בהמשך העסקתה, הגישה בקשה להארכת רישיון ישיבה מכוח חיים משותפים עם אזרח ישראלי, והבקשה נדחתה על הסף. המבקשים אינם נשואים, והמבקשת מנועה מלהינשא בשל קשר נישואים שטרם נותק.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש להורות על צו ביניים האוסר גירוש של מי שאשרת שהייתה פגה, כשהיא חיה עם בן זוג ישראלי שאינו נשוי לה?

הלכות

  1. 1

    קשר זוגי ללא נישואים, גם כשהצדדים חיים יחד זמן רב, אינו טעם מספיק להקנות זכות שהייה בישראל, במיוחד כשאחד מהם מנוע מלהינשא

    ״הקשר שנקשר בין המבקשת לבין המבקש 1, והעובדה שהם חיים יחדיו מזה כשנה וחצי, אינם טעם מספיק להעניק למבקשת זכות לשהות בישראל״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • צו ביניים
  • גירוש
  • אשרת שהייה
  • רישיון ישיבה
  • בקשת רשות ערעור

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

בירושלים

בר"ם

1836/03

בפני:

כבוד השופטת ד' ביניש

המבקשים:

1. אדמונד

אוליאל

2.

Gloria Moreno Cabiao

נ ג ד

המשיב:

שר הפנים

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט

המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים בירושלים מיום 18.2.03 בבש"א

7189/03 שניתנה על ידי כבוד סגנית הנשיא השופטת מוסיה ארד

החלטה

בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת מ' ארד), אשר דחה את הבקשה לצו ביניים שיאסור על המשיב לגרש את המבקשת 2 (להלן: המבקשת ) מישראל. המבקשת, אזרחית פיליפינית, נכנסה לישראל בינואר 1999 לצורך עבודת סיעוד. תוקף אשרת השהייה של המבקשת פג ביום 19.2.03. ביום 22.1.03, לאחר שמעבידתה דיווחה למשיב שאינה מעוניינת בהמשך העסקתה, הגישה המבקשת בקשה להארכת רישיון הישיבה שלה מכוח חייה המשותפים עם המבקש 1, אזרח ישראלי, שעמו היא חיה מזה כשנה וחצי. בקשתה נדחתה על הסף ועל כך הגישו המבקשים עתירה לבית המשפט קמא, שבה ביקשו לבטל את צו הגירוש שהוצא נגד המבקשת ולהסדיר את מעמדה בישראל על פי ההליך המדורג הנוהג במקרים של זוגות נשואים. במסגרת העתירה נתבקש צו ביניים שימנע את גירוש המבקשת עד לסיום ההליכים בעניינה. בית המשפט קמא דחה את הבקשה לצו ביניים נוכח סיכוייהם הנמוכים של המבקשים לזכות בעתירתם. על החלטה זו הוגשה הבקשה שבפניי.

עיינתי בבקשה ובהחלטת בית המשפט קמא ולא מצאתי להתערב בהחלטת בית המשפט. המבקשים לא הניחו תשתית שיהא בה כדי להצדיק את מתן צו הביניים המבוקש. המבקשים אינם נשואים והם אף מנועים מלהינשא משום שלמבקשת יש קשר נישואים שטרם נותק בפיליפינים. הקשר שנקשר בין המבקשת לבין המבקש 1, והעובדה שהם חיים יחדיו מזה כשנה וחצי, אינם טעם מספיק להעניק למבקשת זכות לשהות בישראל.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

ניתנה

היום, ז' באדר ב' התשס"ג (

11.3.2003).

ש

ו פ ט ת

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (1 תיקים)

הלכות

  1. 1קשר זוגי ללא נישואים, גם כשהצדדים חיים יחד זמן רב, אינו טעם מספיק להקנות זכות שהייה בישראל, במיוחד כשאחד מהם מנוע מלהינשא