בר"מ 1837/18 אלקיים מאיר גבריאל נ. משרד הפנים - רשות האוכלוסין ,ההגירה ומ

1.

בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 27.2.2018 (עת"ם 44799-01-18, השופט י' נועם ). בית המשפט המחוזי דחה בקשה לצו ביניים שנסבה על החלטתה של המשיבה, רשות האוכלוסין וההגירה במשרד הפנים (להלן: הרשות ), לחלט ערבות שניתנה לצורך מתן היתר להעסקתם של עובדים זרים בישראל.

2.

מקורו של ההליך דנן בהיתר שנתנה הרשות ביום 17.2.2015 לחברה האנגלית Submetalco Ltd. (להלן: סבמטאלקו ) , להעסקתם של 15 עובדים זרים בישראל. הענקת ההיתר הותנתה בהפקדת ערבות, בהתאם לסמכות הקבועה בסעיף 1ח לחוק עובדים זרים, התשנ"א-1991, המסמיך לדרוש הפקדתה של ערבות " להבטחת מילוי חובותיו של מעסיק כלפי העובד הזר". כפי שעולה מהבקשה, הערבות ניתנה בפועל על-ידי המבקשת 2, חברת אלקיים תעשיות מתכת בע"מ (להלן: המבקשת ), במתכונת של ערבות בנקאית בסך כולל של 450,000 שקלים.

3.

בחודש ינואר 2016 התקבלה אצל הרשות תלונה מצדם של עובדים שההיתר נגע להעסקתם. על-פי התלונה, שכרם של העובדים נפל מהשכר שאותו סבמטאלקו התחייבה לשלם במסגרת הבקשה להיתר. בהמשך לתלונה זו פתחה הרשות בהליך בדיקה אשר כלל גם שימוע בכתב. בתום ההליך קבעה הרשות ביום 22.1.2017 כי סבמטאלקו לא עמדה בהתחייבויות שנתנה לצורך קבלת ההיתר; כי מי שהעסיקה את העובדים בפועל הייתה המבקשת ולא חברת סבמטאלקו; וכן כי החוב המוערך לעובדים הזרים עומד על כ-700,000 שקלים לפחות. בהמשך לכך, נקבע כי יש לחלט את הערבות שהופקדה לצורך מתן ההיתר להעסקתם של העובדים.

4.

המבקשים הגישו עתירה מינהלית נגד החלטה זו של הרשות, ובד בבד עמה הגישו בקשה למתן צו ביניים נגד חילוט הערבות. ביום 27.2.2018 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה למתן צו ביניים בציינו כי מאזן הנוחות אינו תומך במתן צו כאמור. בהקשר זה, בית המשפט המחוזי הדגיש בהחלטתו כי ככל שתתקבל העתירה ניתן יהיה להשיב את סכום הערבות למבקשת.

5.

בקשת רשות הערעור דנן נסבה על החלטתו של בית המשפט המחוזי. בעיקרו של דבר, טוענת המבקשת כי סיכויי ההליך – שאליהם לא נדרש בית המשפט המחוזי – גבוהים ביותר, ואף מאזן הנוחות נוטה לטובתה בהתחשב בכך שתוקפה של הערבות הבנקאית יפקע רק ביום 2.9.2018. עוד נטען כי החלטתו של בית המשפט המחוזי, שניתנה ב"פתקית", אינה מנומקת די צורכה.

6.

לאחר שעיינתי בבקשה הגעתי לכלל מסקנה שדינה להידחות אף מבלי להידרש לתשובה. כידוע, אמת המידה להתערבות בהחלטות שעניינן בקשה למתן צו ביניים היא מצמצמת (ראו: בר"ם 2287/16

ר.ג.א לסביבה בע"מ נ' המועצה האזורית עמק חפר , פסקה 14 (12.4.2016); בר"ם 4541/17 קושניר נ' המועצה האזורית לב השרון , פסקה 7 (16.7.2017)) . השיקול הדומיננטי בבקשות מסוג זה הוא מאזן הנוחות (ראו למשל: בר"ם 5793/06 דיאב נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה נצרת , פסקה 9 (20.9.2006)). בהתחשב בכך שאין חשש כי הכספים שחולטו לא יושבו אם יתקבלו טענותיה של המבקשת בעתירה, דומה כי לא מתקיימות נסיבות המצדיקות התערבות בהחלטה. עוד יש לציין בהקשר זה כי המבקשת כלל לא העלתה טענות קונקרטיות בדבר נזק שייגרם לה כתוצאה מחילוט הכספים. בנסיבות אלו, החלטתו של בית המשפט המחוזי היא מנומקת דיה (ראו גם: רע"א 290/15 ברנד פור יו בע"מ נ' רמי לוי שיווק השקמה בע"מ , פסקה 11 (8.12.2015)).

7.

סוף דבר: הבקשה לרשות ערעור נדחית. בנסיבות העניין ומשלא התבקשה תשובה אין צו להוצאות.