בר"מ 1847/09 פייסל שחייבר נ. מחמוד בוקאעי

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ר' שפירא) אשר דחה את ערעור הבחירות שהגיש המבקש.

1.

המבקש כיהן כראש המועצה המקומית שעב אך הפסיד בבחירות שנערכו למועצה ביום 11.11.2008. בבחירות זכה המשיב 1 בהפרש של 18 קולות. המבקש הגיש ערעור בחירות וטען, בין היתר, כי המשיב 1 שיחד מצביעים באמצעות חלוקת מחשבים. כמו כן טען המבקש כי נפלו פגמים בהצבעה במספר קלפיות ובמיוחד בקלפי מס' 2 שהייתה מיועדת למוגבלים בניידות. באותה קלפי, כך לטענת המבקש, הצביעו מספר אנשים באמצעות אחרים בניגוד לחוקי הבחירות.

2.

בית המשפט המחוזי בפסק דין ארוך ומפורט דחה את טענות המבקש. בית המשפט קבע בהסתמך על פסיקתו של בית משפט זה כי הנטל המוטל על המבקש את ביטולן של תוצאות הבחירות בשל שוחד, הינו בטווח שבין הכלל בדבר מאזן ההסתברויות הנהוג במשפט האזרחי לבין דרישת הוכחה מעבר לכל ספק סביר כבמשפט פלילי. בית המשפט הוסיף כי על פני הטווח יש למקם את הנטל בקצה הקרוב יותר לזה הנדרש במשפט הפלילי. בענייננו קבע בית המשפט כי עדי המבקש "היו בלתי אמינים בצורה קיצונית" וכי המבקש לא עמד בנטל האמור. בית המשפט הוסיף וקבע כי המבקש לא עמד גם בנטל הנדרש במשפט אזרחי. באשר לטענות לפגמים, ובפרט בקלפי מס' 2 שיועדה למוגבלים בניידות, קבע בית המשפט כי הטענות בעניין לא הוכחו ובכל אופן לא הוכח כי היה באותם פגמים כדי להשפיע על תוצאות הבחירות.

3.

בבקשת רשות הערעור חוזר המבקש למעשה על טענותיו בערעור הבחירות אלא שבקשת רשות הערעור אינה מגלה כל שאלה משפטית כנדרש בסעיף 73 לחוק הרשויות המקומיות (בחירות), תשכ"ה-1965 ולכן דינה להדחות.

4.

המבקש טוען כי שגה בית המשפט בהצבת רמת ההוכחה הנדרשת בטענת שוחד על פני הטווח, בקצה הקרוב עד מאוד למשפט הפלילי. ואולם עניין זה אינו דורש כל הכרעה שהרי בית המשפט חזר וקבע שוב ושוב כי ממילא המבקש לא עמד גם

בנטל הנדרש במשפט אזרחי (ראו עמ' 15, 20 ו- 23 לפסק הדין נשוא בקשת רשות הערעור) כך שאין מקום לערוך דיון תיאורטי בשאלת הנטל הנדרש. המבקש הוסיף והציג ראיות, תצהירים ונתונים המבססים לדעתו "מעבר לכל ספק" את טענת השוחד אלא שכל אלו אינם אלא ניסיון להתמודד עם קביעות עובדתיות וממצאים של בית המשפט המחוזי כך שגם בעניין זה אין כל הצדקה ליתן רשות ערעור. המבקש גם תוקף את קביעתו של בית המשפט כי עדיו "היו בלתי אמינים בצורה קיצונית" ואולם, בית המשפט הוא ששמע וראה את העדים וממצאי מהימנות בוודאי אינם מצדיקים מתן רשות ערעור. לא מן המותר לציין כי בית המשפט קבע שהמבקש גם הוא לקה בהיעדר אמינות במובן זה שעל אף שידע על חלוקת המחשבים לפני הבחירות לא פנה למשטרה או לוועדת הבחירות אלא רק לאחר שהתבררו תוצאות הבחירות.

5.

באשר לטענה כי בקלפי מס' 2 הייתה הצבעה באמצעות אחרים קבע בית המשפט כי הטענה לא הוכחה וכי מהימנות עליו עדויות מזכירי הקלפי, שבניגוד לעדים אחרים אינם פעילים פוליטיים, שהכחישו את הטענה. המבקש תוקף קביעות אלה ואולם גם כאן טענות המבקש הן עובדתיות גרידא. באשר לליקויים הנוספים גם המבקש מסכים כי לא היה בהם כדי להשפיע על תוצאות הבחירות אלא רק לצמצם את הפער בינו ובין המשיב 1 כך שגם בעניין זה אין הצדקה ליתן רשות ערעור.

6.

בטרם סיום לא אוכל להתעלם מקביעותיו של בית המשפט לפיהם חלק מהעדים שהופיעו בפניו הודו למעשה בביצוע עבירות או בסיוע להן ולחילופין העידו עדות שקר. בית המשפט קבע כי ראוי שהמשטרה תחקור עניינים אלו ונוכח חומרת הקביעות השונות לגבי העדים אין לי אלא להצטרף לקריאה זו.

7.

אשר על כן הבקשה לרשות ערעור נדחית. משלא נתבקשו תגובות לא יעשה צו להוצאות.