בר"מ 1849/20 איסלם עאמר נ. מדינת ישראל

1.

ביום 23.1.2020 דחה הממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון (להלן: הממונה ) את בקשת המבקש לקבלת רישיון למתן שירות בנכס פיננסי, לפי חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (שירותים פיננסיים מוסדרים), התשע"ו-2016 (להלן: חוק הפיקוח או החוק ) והורה למבקש לחדול ממתן שירות בנכס פיננסי תוך 30 יום (להלן: החלטת המשיבה ). המבקש הגיש עתירה מינהלית נגד החלטה אחרונה זו ובגדרה דחה בית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב-יפו (כב' סגנית הנשיא צ' צפת ), בקשה למתן צו ביניים שהוגשה בצד העתירה לעיכוב ביצוע החלטת המשיבה. לכך מכוונת בקשת רשות הערעור שלפניי.

נזכיר כי החלטת המשיבה ניתנה בגדרו של משטר הרישוי החדש אותו יצר חוק הפיקוח, כאשר קודם לכניסתו לתוקף חלה חובת רישום בלבד על נותני אשראי ונותני שירות בנכס פיננסי. חוק הפיקוח החיל משטר רישוי חדש ובכך שינה את משטר הרישום הקודם. בשלב המעבר עד למתן החלטה בבקשה לרישיון, כל נותני השירות בנכס פיננסי ערב תחילתו של החוק, אשר הגישו בקשה לרישוי במועד, קיבלו אישור להמשך עיסוק.

2.

לטענת המבקש מאז שנת 2013 הוא עוסק במתן שירותים פיננסיים (להלן גם: העסק ). לאחר שהגיש בקשות רישוי במועד לקבלת רישיון בסיסי למתן אשראי ורישיון בסיסי למתן שירות בנכס פיננסי, קיבל אף הוא מהמשיבה אישור להמשך עיסוק עד למתן החלטה בבקשותיו, בהתאם להסדר המעבר שנקבע בחוק. בקשת המבקש לקבל רישיון למתן אשראי נענתה בחיוב. להבדיל מכך, הבקשה לקבל רישיון למתן שירות בנכס פיננסי נדחתה בהחלטה נושא העתירה, עקב מידע שהתקבל בינתיים ממשטרת ישראל, הקושר אותו למעורבות בעבירות פליליות בדגש על עבירות הלבנת הון. קודם לקבלת החלטה על ידי המשיבה, התאפשר למבקש להשמיע טענות בהתייחס לפרפראזה המתייחסת למידע המודיעיני וכן בהתייחס לעמידה בתנאים לגבי ההון העצמי.

3.

בבקשה למתן צו ביניים, כפר המבקש במעורבותו הנטענת בפלילים והעלה טיעונים מפורטים בתמיכה לטענתו כי אין עילה לסרב לבקשת הרישיון, הן במישור הסמכות הן במישור הפעלת שיקול הדעת. הוא הדגיש כי הוא לא נחקר בשל החשדות, לא הוגש נגדו כתב אישום וממילא לא הורשע בדין. באשר למאזן הנוחות טען המבקש כי דחיית בקשתו לרישיון למתן שירות בנכס פיננסי תחרוץ את גורלו של העסק לסגירה, ותגרום לו לפגיעה כלכלית אנושה.

4.

בהחלטתו עמד בית המשפט על כך שחוק הפיקוח החיל משטר חדש של רישוי, ולפיכך עסקינן בסירוב למתן רישיון חדש, להבדיל מסירוב לחידוש רישיון. נקבע כי למשיבה ניתן שיקול דעת רחב בעניין זה כמפורט בחוק. בגדר האמור שוקלת הרשות אם המבקש עומד בתנאי יושרה המהותיים לשמירת הסדר הציבורי, ביחוד בענף מתן השירותים הפיננסיים, כפי הקבוע ב סעיף 15(א) ו-(ב) לחוק הפיקוח. לאחר עיון במידע חסוי שהוצג לו במעמד צד אחד, קבע בית המשפט כי המידע שהוצג עולה בקנה אחד עם הפרפראזה שהוצגה בפני המבקש, ולפיכך ובהינתן התשתית הנורמטיבית האמורה בהתייחס לסייגי היושרה הנדרשים, סיכויי העתירה אינם גבוהים. עוד נקבע כי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקש, מכמה נימוקים. ראשית צוין כי אי מתן הצו לא יסכל את בירור ההליך העיקרי. שנית נמצא כי עקב שינוי במשטר הרישוי אין מדובר בשלילת רישיון קיים אלא בבקשה למתן רישיון חדש, ולפיכך סעד הביניים המבוקש משמעו צו עשה זמני, הניתן במשורה. שלישית, בית המשפט קבע כי הנזקים הממוניים הצפויים להיגרם למבקש (ככל שיהיו) ניתנים לתיקון. מה גם, שמחזור פעילותו ממתן שירות בנכס פיננסי עומד על כ 3% בלבד מהמחזור הכולל הנטען. מכאן שעל פני הדברים לא מתקיים חשש לפגיעה משמעותית בעסקו של המבקש, ובוודאי שלא בפגיעה בעוצמה שגוברת על האינטרס הציבורי שבשמירה על שלום הציבור וביטחונו, והרחקת גורמים עברייניים מתחום השירותים הפיננסיים. מטעמים אלה נדחתה הבקשה למתן צו הביניים.

בהמשך עתר המבקש לעיון מחדש בהחלטה בטענה שהמשיבה מתכוונת לשלול גם את רישיונו למתן אשראי, ומשמעות החלטה כזו היא גדיעת כל עסקו של המבקש ולא רק 3% מפעילותו. בית המשפט דחה את הבקשה בקבעו כי רישיונו של המבקש למתן אשראי טרם נשלל וככל שרישיונו יישלל בעתיד נשמרת זכותו לפנות בהליך המתאים.

5.

בבקשת רשות הערעור שלפניי, חוזר המבקש על הטענות שהעלה לפני בית משפט קמא בדבר העדר סמכות הרשות ופגמים בהפעלת שיקול הדעת ובהליך המנהלי שננקט בעניינו. עוד הוא טוען כי בית המשפט שגה במסקנתו בהתייחס למאזן הנוחות, בשים לב – בין היתר – לשלילה הצפויה של רישיונו למתן שירותי אשראי. עוד נטען כי בית המשפט לא נדרש לטענות שהועלו לפניו בהקשרים שונים, המפורטים בבקשה.

המשיבה מצדה, הגיבה במפורט לכל טענותיו של המבקש, ואף הציגה לעיוני – במעטפה סגורה – את המידע החסוי שהוצג לבית המשפט בערכאה הראשונה, שבמסקנותיה היא תומכת.

6.

שקלתי את טיעוני הצדדים.

אינני רואה לקבוע מסמרות בשאלת סיכויי העתירה בשלב דיוני זה. להשקפתי, בנקודת הזמן הנוכחית, מאזן הנוחות נוטה במובהק לטובת המשיבה. ההחלטה נושא העתירה, שאת כניסתה לתוקף ביקש המבקש להקפיא בבקשתו למתן צו ביניים, אין משמעותה להשבית את פעילות עסקו של המבקש (להבדיל מההחלטה בעע"ם 702/20 א.מ. עומר נכסים והשקעות בע"מ נ' הממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון (9.2.2020), שאליה הוא מפנה). גם בבקשתו לפניי (כמו בבית המשפט לעניינים מינהליים) עומד המבקש על כך שפעילותו ממתן שירות בנכס פיננסי אכן עומדת על 3% מסך מחזורו הכולל. אולם חששו הוא מפני החלטה שתשלול את רישיונו למתן אשראי. דא עקא, בעניין אחרון זה טרם ניתנה החלטת הממונה ורישיון אחרון זה עומד עדיין בתקפו. אין באמור בהחלטתי זו, כפי שהבהיר בית המשפט לעניינים מינהליים אף בהחלטתו, כדי לפגוע בזכותו של המבקש לפנות בבקשת סעד ככל שהממונה יחליט לבטל את הרישיון למתן אשראי וטענותיו בנושא זה שמורות לו.

די בטעם זה של מאזן הנוחות כדי להביא לדחייתה של הבקשה למתן רשות ערעור, וכך אני מורה.

המבקש ישלם למשיבה הוצאות הליך זה בסך 8,000 ש"ח.