בר"מ 1856/18 חברת החשמל לישראל בע"מ נ. הוועדה המקומית לתכנון ולבניה

1.

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 4.2.2018 (עמ"ן 5789-08-16, השופטת ג' לוין ). בית המשפט המחוזי הורה על מחיקת ערעור שהגישה המשיבה, הוועדה המקומית לתכנון ולבניה יואב (להלן: הוועדה המקומית ), על החלטתה של ועדת הערר המחוזית לפיצויים ולהיטל השבחה מחוז דרום (להלן: ועדת הערר ) מיום 6.10.2016.

רקע והליכים קודמים

2.

המבקשת, חברת החשמל לישראל בע"מ (להלן: חברת החשמל ), היא בעלת הזכויות במקרקעין המשמשים להפעלתה של תחנת כוח ושבגינם הושת היטל ההשבחה במקרה דנן. בשנת 2005 פורסמה למתן תוקף תכנית מתאר ארצית מפורטת החלה על המקרקעין. תכנית זו אפשרה להוסיף לתחנת הכוח האמורה יחידות נוספות לייצור חשמל. בשנים 2005 ו-2010 קיבלה חברת החשמל היתרי בניה להקמת טורבינות גז ויחידה קיטורית במקרקעין. בשנת 2014 שלחה הוועדה המקומית למבקשת הודעת חיוב ושומת השבחה בסך של כ-660 מיליון שקלים, בהתבסס על מימוש הזכויות כאמור.

3.

חברת החשמל הגישה ערר כנגד הודעת החיוב האמורה לוועדת הערר. ועדת הערר קיבלה במסגרת זו שתי החלטות, כמפורט להלן. בהחלטתה הראשונה דחתה ועדת הערר את טענתה העקרונית של חברת החשמל לפיה לא ניתן לגבות היטל השבחה בגין תכנית מתאר ארצית מפורטת. חברת החשמל הגישה ערעור על החלטה זו לבית המשפט המחוזי. בהחלטתה השנייה קיבלה ועדת הערר טענות של חברת החשמל לגוף הדברים, בקבעה שנפלו פגמים בעריכת השומה, ושמכל מקום הוצאת השומה לקתה בשיהוי. עוד הוסיפה ועדת הערר כי לא יהיה מקום לקיים הליך נוסף בעניין לנוכח השיהוי האמור ונסיבות המקרה. על החלטה זו הגישה הוועדה המקומית ערעור לבית המשפט המחוזי, שכיוון נגד קביעותיה של ועדת הערר בכל הקשור לסוגיית השיהוי בלבד (עמ"ן 46742-11-16). חברת החשמל, מצידה, הגישה ערעור שכנגד וכן בקשה לסילוק על הסף של ערעור הוועדה המקומית, בהצביעה על כך שגם אם יתקבלו טענותיה של הוועדה המקומית בערעור, ממילא תוצאת החלטתה של ועדת הערר – ביטול הודעת החיוב והשומה – תיוותר על כנה מחמת הפגמים שנפלו בעריכתה.

4.

בית המשפט המחוזי דן בערעורים במאוחד. בית המשפט המחוזי מחק על הסף את ערעורה של הוועדה המקומית בציינו כי ועדת הערר ביטלה את הודעת החיוב בשל הפגמים שנפלו בשומה. עוד ציין בית המשפט המחוזי כי הקביעות בסוגיית השיהוי היו בבחינת "תוספת מעבר לנדרש", שלא שינתה את התוצאה האופרטיבית של ההחלטה (ביטול הודעת החיוב והשומה). בית המשפט המחוזי קבע עוד כי הוא סבור שהחלטתה של ועדת הערר נוגעת לשומה הספציפית ואינה מונעת מהוועדה המקומית להוציא הודעת חיוב חדשה בעתיד.

5.

נוסף על כך, קבע בית המשפט המחוזי כי אין מקום להכריע בטענתה של חברת החשמל כי אין לחייב אותה בהיטל השבחה בעקבות תכנית מתאר ארצית מפורטת (תוך שצוין כי בסוגיה זו קיים הליך תלוי ועומד בבית משפט זה (עע"ם 8600/15)). קביעה זו נעשתה בהתאם להסכמה דיונית שאליה הגיעו הצדדים לפיה אם יידחה ערעורה של הוועדה המקומית לא יידרש בית המשפט להכריע בעניין זה והחלטתה של ועדת הערר בעניין זה לא תיצור מעשה בית דין בין הצדדים. בהמשך לכך, ציין בית המשפט המחוזי כי לשיטתו אף קביעות ועדת הערר בעניין השיהוי אינן מהוות מעשה בית דין, בהתחשב במכלול הנסיבות.

בקשת רשות הערעור

6.

הבקשה דנן מכוונת נגד קביעותיו של בית המשפט המחוזי בכל הנוגע לתחולתו של מעשה בית דין על קביעותיה של ועדת הערר בעניין השיהוי. המבקשת טוענת כי הגם שמבחינה פורמלית ערעורה של הוועדה המקומית נמחק, הלכה למעשה קיבל בית המשפט המחוזי, למעלה מן הצורך, את עמדתה של הוועדה המקומית בכל הנוגע לשאלת תחולתו של מעשה בית דין. עמדה זו התקבלה, כך נטען, מבלי שהשאלה הונחה לפתחו של בית המשפט המחוזי, וכן מבלי שהתאפשר לצדדים לטעון בנושא. לגוף הדברים, חברת החשמל טוענת כי קביעותיו של בית המשפט המחוזי שגויות בהתחשב במבחנים שנקבעו בפסיקה ובספרות לקיומו של מעשה בית דין.

דיון והכרעה

7.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתשובתה של הוועדה המקומית. כידוע, על בקשה מן הסוג דנן חלות אמות מידה מצמצמות (ראו: בר"ם 4891/14 עזבון המנוח ד"ר מחמוד טבעוני נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה נצרת , פסקה 14 (10.9.2014) ; בר"ם 2049/15 פרדסי כפר ברנדייס בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה חדרה , פסקה 20 (31.5.2015)). טענותיה של חברת החשמל אינן מעוררות שאלה עקרונית, אלא נטועות בנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה דנן. מסקנה זו מקבלת משנה תוקף בהתחשב בכלל שלפיו בעל דין שהוענק לו מלוא הסעד שביקש אינו רשאי לערער על פסק הדין שניתן בעניינו, אף כאשר נכללות בו אמירות שאינן משביעות רצון מבחינתו (ראו גם: ע"א 6138/93

הארגון למימוש האמנה על ביטחון סוציאלי

נ' אברהמי , פ"ד נ(1) 441, 447 (1996); רע"א 1560/06 לוי נ' שקלים (17.4.2007)) . הדברים יפים, בשינויים המחויבים, גם לעניינה של המבקשת. לא למותר לציין כי אין בדחיית בקשה זו כדי לקבוע עמדה – לכאן או לכאן – באשר להערותיו של בית המשפט המחוזי בפסק דינו.

8.

סוף דבר: הבקשה נדחית. בנסיבות העניין ומשלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.