בר"מ 1863/17עמל 1 בע"מ נ. ראש מועצה מקומית כסיפה

1.בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 23.2.2017 (עת"מ 39155-02-17, השופט א' ביתן ).

2.עניינה של הבקשה במכרז שפרסמה המשיבה 3, המועצה המקומית כסייפה (להלן: המועצה ), בחודש ינואר 2017, לניהול והפעלה של שני בתי ספר בתחומה (להלן: המכרז ). המבקשת, עמל 1 בע"מ, אשר מספקת כיום את השירות האמור, הגישה עתירה נגד פרסום המכרז וטענה כי נפלו בתנאיו פגמים המחייבים את ביטולו. לטענת המבקשת, המועצה לא עמדה בתנאי הנוהל שפרסם משרד החינוך "לבחירת גורם מפעיל או להעברת בעלות על מוסד חינוך על ידי רשויות מקומיות והפעלת מוסדות החינוך" (להלן: הנוהל ) שנכנס לתוקף ביום 1.1.2017 וחל על מכרזים שמפרסמות רשויות לניהול והפעלה של בתי ספר. לטענת המבקשת, לפי הוראות סעיף 2.6 לנוהל על המועצה להתחייב במסגרת המכרז להעביר לזוכה את השתתפותה במימון השירותים הבסיסיים החיוניים לבית הספר כפי שהייתה עושה לו היה מופעל על-ידה. עוד טענה המבקשת כי לפי סעיף 2.13.2 לנוהל, המועצה הייתה צריכה לציין במכרז את היקף המשאבים שיושקעו על-ידה בבתי הספר "מעבר לתקציב של משרד החינוך".

3.בד בבד עם הגשת העתירה, המבקשת הגישה בקשה למתן צו ביניים. הדיון בבקשה התקיים ביום 23.2.2017, והתייצבו בו גם המשיב 4, משרד הפנים, והמשיב 5, משרד החינוך. בא-כוחה של המדינה ציין בדיון כי בהתחשב בעובדה שהנוהל חדש, הם יוכלו להציג את עמדתם בנוגע לפרשנות הנוהל רק בעוד 7 ימים.

4.בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה למתן צו ביניים בתום הדיון, מבלי להמתין לקבלת עמדת המדינה. בית המשפט המחוזי ציין כי בתגובת המועצה ובדברים שאמר בא-כוחה במהלך הדיון הובהר כי המועצה מתחייבת להעביר לזוכה במכרז את השתתפותה בהוצאותיו כפי שמתחייב מסעיף 2.6 לנוהל, וכי הדבר אף הובהר עוד קודם להגשת העתירה במסגרת תשובות שניתנו לשאלות הבהרה. בית המשפט המחוזי המשיך וקבע כי הוראות סעיף 2.13.2 לנוהל אינן בהירות, שכן המועצה לא יכולה לציין מהם הסכומים שהיא מתכוונת להשקיע בבית הספר, בטרם ידוע מה היקף המשאבים שהזוכה במכרז ישקיע בו בהתאם להצעתו. מכל מקום, בית המשפט המחוזי ציין כי המועצה הבהירה בדיון שבפניו כי היא אינה מתכוונת להשקיע סכומי כסף מעבר לסכומים שהיא חייבת בהעברתם לפי סעיף 2.6 לנוהל, ולכן גם עניין זה הובהר. בית המשפט המחוזי הוסיף כי על המועצה לעדכן בדרך מתאימה את כל מי שעומד להגיש הצעה למכרז באשר לעמדה זו.

5.לבסוף, בית המשפט המחוזי סבר כי בנסיבות אלה אין הצדקה לעכב את הליכי המכרז גם בהתחשב בכך שעל המועצה לסיים הליכים אלה עד לסוף חודש מרץ של שנה זו, בהתחשב בלוחות הזמנים של משרד החינוך.

6.להשלמת התמונה יצוין כי המועד האחרון שנקבע להגשת ההצעות במכרז היה יום 23.2.2017, שבו ניתנה החלטתו של בית המשפט המחוזי, וכי המבקשת הגישה את הצעתה למכרז במועד לאחר מתן החלטתו של בית המשפט המחוזי.

7.בקשת רשות הערעור שבפני נסבה על החלטתו של בית המשפט המחוזי. לטענת המבקשת, בית המשפט המחוזי שגה בכך שדחה את בקשתה. מבחינת סיכויי העתירה, המבקשת טוענת כי לפי הוראות סעיף 2.6 לנוהל על המועצה היה לציין את סכום השתתפותה בעלויות הבסיסיות של בית ספר, ולא להסתפק בהצהרה כי תשתתף בעלויות אלה. עוד נטען כי הצהרתה של המועצה היא מסויגת או מותירה מרחב של אי-בהירות מאחר שבמענה לשאלות ההבהרה היא ציינה שלא תישא בעלויות האבטחה של בית הספר, שלשיטת המבקשת הן חלק מהעלויות הבסיסיות. בנוסף, נטען כי הצהרת המועצה לפיה היא תישא בעלויות הבסיסיות של בתי הספר אינה מעוגנת במקור תקציבי ולכן עומדת בניגוד להוראותיהם של סעיף 28 לפקודת המועצות המקומיות [נוסח חדש] וסעיף 27 לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985, אשר מחייבים את המועצה לפעול במסגרת תקציבית מאושרת.

8.לגבי מאזן הנוחות המבקשת טוענת כי הוא נוטה לטובתה, שכן לשיטתה לא ניתן ממילא להכריע במכרז עד לחודש מרץ 2017, מאחר שרק אז אמור משרד החינוך לפרסם מידע לגבי אופן הניקוד של הצעות במכרזים שעליהם חל הנוהל. עוד טוענת המבקשת כי למועצה לא ייגרם נזק מדחיית המכרז שכן משרד החינוך הבהיר שיאפשר הגשת בקשות לקבלת אישורים להפעלת בתי הספר באיחור, נוכח העיכובים בפרסום המידע הרלוונטי על ידו.

9.המבקשת מוסיפה וטוענת כי בית המשפט המחוזי שגה בהחלטתו שלא להמתין לעמדת המדינה, שפרשנותה להוראות הנוהל יכולה הייתה לשפוך אור על טענות המבקשת.

10.יצוין כי המבקשת הגישה גם בקשה למתן סעד זמני עד להכרעה בבקשת רשות הערעור.

11.לאחר שעיינתי בבקשה ובמצורף לה הגעתי לכלל דעה כי דינה להידחות. כידוע, ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בכל הנוגע להחלטות למתן סעדים זמניים (ראו: בר"ם 2205/14 סנא נ' ועדת המכרזים של רשות מקרקעי ישראל , פסקה 14 (2.4.2014);

בר"ם 1146/17 עמירם נ' עיריית ראשון לציון , פסקה 14 (22.2.2017) ). במקרה שבפני לא ראיתי כי נפל פגם בהחלטתו של בית המשפט המחוזי הדורש התערבות.

12.אני סבורה כי לא הוכח שמאזן הנוחות נוטה לטובת קבלת הבקשה. שיקולי מאזן הנוחות חייבים לייחס במקרה מסוג זה מקום מרכזי לאינטרס הציבורי בהפעלה תקינה של בתי ספר במועד לרווחת התלמידים. מבחינה זו, נודעת חשיבות עליונה להימנעות מעיכובם של מכרזים הקשורים בכך. מנגד, אני סבורה שלמבקשת לא ייגרם נזק בלתי הפיך שלא ניתן לפצות בגינו בכסף אם יתברר, בסופו של דבר, שדין העתירה להתקבל.

13.משכך, איני נדרשת לשאלת סיכויי העתירה, וחזקה על בית המשפט המחוזי כי יכריע בה לפי מיטב שיקול דעתו.

14.לקראת סיום, לא למותר להעיר כי טוב יעשו כל הגורמים הרלוונטיים, ובייחוד משרדי הממשלה הרלוונטיים, אם יבהירו את תנאי הנוהל לכל הרשויות הנוגעות בדבר, על מנת שאלה יוכלו להיערך בהקדם לשנה הבאה, ויפה שעה אחת קודם.

15.אשר על כן, דין הבקשה להידחות. ממילא נדחית גם הבקשה למתן סעד זמני. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.