בר"מ 1987/19 תוסף קומפאונדס בע"מ נ. רשות מקרקעי ישראל

1.

המבקשת 1 היא בעליו של מפעל לייצור מוצרי פלסטיק (להלן: המפעל ), הממוקם בשטח המשבצת של המשיב 2. המבקשת שוכרת את שטח המפעל מהמבקשות 3-2, אשר חוכרות את השטח מן המשיבה 1 (להלן: רמ"י ). המבקשות הגישו בקשה להקצאת מקרקעין צמודים למפעל (להלן: מגרשים 104-100 ) לצורך הרחבתו, באמצעות פטור ממכרז. רמ"י דחתה את הבקשה ביום 14.10.2018. המבקשות השיגו על כך, ובית המשפט לעניינים מינהליים מרכז-לוד (כב' השופט העמית א' יעקב ) קיבל את עתירתן ביום 12.2.2019 והורה לרמ"י לדון בבקשה חדשה שתוגש. ביום 17.2.2019 הגישו המבקשות בקשה חדשה. רמ"י דחתה את הבקשה ביום 24.2.2019, שכן המבקשות אינן עומדות בתנאי תקנת הפטור. תחת זאת, החליטה רמ"י להמשיך בהליכים להקצאת מגרשים 100 ו-101 למשיב 2, כחלק מהסכם השבה בגין שינוי ייעוד של מקרקעין חקלאיים. כמו כן, ביום 28.2.2019 פרסמה רמ"י מכרז בדבר מגרש 103.

2.

המבקשות עתרו נגד דחיית הבקשה, והגישו בקשה למתן צו ביניים. בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט העמית א' יעקב ) דחה את הבקשה לצו ביניים ביום 12.3.2019. נקבע כי סיכויי העתירה אינם גבוהים, שכן לא מסתמן שנפל פגם בהחלטת המשיב 1 מיום 24.2.2019 – מדובר בהחלטה מפורטת, המתייחסת להחלטה 1560, אשר לפיה יש עדיפות לאגודה חקלאית מקום שהיא יוזמת שינוי ייעוד. בנוסף, צוין

כי המבקשות הפרו את הסכם הפשרה שנחתם ביניהן ובין המשיבה 1 בעבר. לצד זאת, נקבע כי אין מדובר בנזק בלתי הפיך למבקשות, וכי כל פעולה שתינקט ניתנת לביטול.

3.

מכאן בקשת הרשות לערער שלפניי, שבצידה הוגשה גם בקשה למתן צו ארעי. המבקשות טוענות כי יש ליתן צו ביניים שיאסור על רמ"י לנקוט כל פעולה בלתי הפיכה להקצאת המקרקעין האמורים לכל גורם; ושימנע ביצוע כל פעולה שתסכל או תסבך משמעותית את הקצאת מגרשים 100 ו-101 למבקשות, ובכלל זה ישיבת ועדת הפטור שליד מועצת מקרקעי ישראל (להלן: ועדת הפטור ) שהייתה קבועה ליום 1.4.2019 ועצירת שיווק מגרש 103 במכרז שפורסם על ידי רמ"י ביום 28.2.2019. המבקשות טוענות כי מאזן הנוחות נוטה במובהק לטובתן, שכן הקצאת הקרקעות בטרם שהעתירה נדונה לגופה עלולה לסכל את הדיון בה: הן באשר למגרשים 102-100, אשר צפויים להגיע לאישור הסופי של ועדת הפטור בקרוב; הן באשר למגרש 103, אשר פורסם במכרז ללא כל אזהרה, ושצדדים שלישיים עשויים לפתח הסתמכות בעניינו. המבקשות מטעימות כי למשיבים לא ייגרם כל נזק בלתי הפיך מהקפאת המצב, וכל שעלול להיגרם הוא נזק כספי הניתן לפיצוי; כי המועד הקרוב הקבוע לדיון מלמד על הדחיפות שרואה בית המשפט בהכרעה; וכי הקצאת מקרקעין עולה כדי מעשה בלתי הפיך. לשיטת המבקשות, מאזן הנוחות הוא השיקול המכריע ודי בו כדי להצדיק מתן צו ביניים, אך גם סיכויי העתירה מלמדים על כך. לטענתן, רמ"י מתבססת על החלטה 1560, שלטענתה מקנה זכויות יתר למשיב 2 במקרקעין בגדר פיצוי בגין שינוי ייעוד; אך לשיטת המשיבות מדובר בעמדה הנוגדת את ההלכה שלפיה אין להעניק זכויות יתר ללא ביסוס משפטי לחוכרים חקלאיים. לטענת המבקשות, השטחים האמורים הם היחידים אליהם ניתן להרחיב את המפעל כיחידה תפעולית אחת.

4.

התבקשה תשובה לבקשת הרשות לערער. כמו כן, ביום 17.3.2019 ניתן צו ארעי שלפיו המגרשים לא יוקצו לכל גורם עד להחלטה אחרת.

5.

עיקר טענות רמ"י מופנות כלפי סיכויי העתירה, שהם נמוכים ביותר לטענתה. לחלופין, מבקשת המשיבה 1 כי ככל שיינתן צו ביניים, לא יהיה בו כדי למנוע ביצוע של פעולות מקדימות שאינן בלתי הפיכות, הדרושות לפני הקצאת זכויות במגרשים – הן בוועדת הפטור הן באשר למכרז של מגרש 103.

המשיב 2 טוען כי המבקשות נהגו בחוסר תום לב, ולכן יש לדחות את הבקשה לסעד זמני. באשר למאזן הנוחות, נטען כי מכיוון שלמבקשות אין כל זכויות בנות-הגנה במגרשים 104-100 שעליהן סעד זמני יכול להגן. כמו כן, נטען כי המבקשות לקו בשיהוי ובינתיים נוצרה הסתמכות על הליכי ההקצאה, וכי כי הקפאתם תוביל לפגיעה בציבור גדול.

המשיבה 3 טוענת כי יש לקבל את הערעור.

טיעוני המשיבים 6-4 מופנים בעיקרם לסיכויי העתירה הנמוכים לשיטתם, וכן לשיהוי ולחוסר תום לב מצד המבקשות.

6.

לאחר שעיינתי בבקשת הרשות לערער, בנספחיה, ובתשובה לה, החלטתי ליתן רשות לערער ולקבל את הערעור. כידוע, בקשה למתן צו ביניים במסגרת עתירה מינהלית מחייבת עריכת "מקבילית כוחות" בין סיכויי העתירה לבין מאזן הנוחות (בר"ם 9893/16

אסום – חברה קבלנית לבניין בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי , פסקה 4 (3.1.2017); בר"ם 9053/16 ר.א.י (תעשיה לתבניות מתקדמות) בע"מ נ' ועדת המכרזים החברה הכלכלית לפיתוח עפולה בע"מ , פסקה 5 (7.12.2016)). אולם, לשיקול של מאזן הנוחות בכורה בהקשר זה (בר"ם 6157/12 נ. את י. ברזני בע"מ נ' עיריית ירושלים , פסקה 6 (20.8.2012)). אף מבלי לטעת מסמרות בהיבט של סיכויי העתירה, סבורני כי במקרה דנא מאזן הנוחות מטה את הכף לטובת קבלת הערעור באופן חלקי. הקצאת המגרשים האמורים לצד ג' עלולה להביא למצב בלתי הפיך. עם זאת, אני סבור כי האיזון הראוי בנסיבות העניין מחייב שלא למנוע ביצוע פעולות מקדימות הדרושות לצורך הקצאת זכויות במגרשים – הן בוועדת הפטור הן באשר למכרז בעניין מגרש 103. באופן כזה יימנע עיכוב שלא לצורך. יוזכר בנוסף כי ביני לביני התקיים ביום 2.4.2019 הדיון בעתירה בבית המשפט לעניינים מינהליים, כך שעיכוב ההקצאה – אם יסתיימו ההליכים המקדימים – אינו צפוי להיות ממושך. על מנת להבטיח האפשרות לפיצוי נזק מעיכוב הליכי ההקצאה ככל שייגרם, מותנה צו הביניים בהפקדת ערבות בנקאית אוטונומית בסך של 100,000 ש"ח. הערבות תופקד עד ליום 14.4.2019, שאם לא כן יפקע הצו.

הערעור מתקבל אפוא באופן חלקי. ניתן בזה צו ביניים בעתירה האוסר על רמ"י להקצות את המקרקעין הידועים כמגרשים 104-100 לפי תב"ע צש/14/40 באיזור התעשייה תנובות לכל גורם, לרבות המשיב 2. אין בכך כדי למנוע ביצוע פעולות מקדימות שאינן בלתי הפיכות הדרושות לצורך הקצאת המגרשים האמורים. הצו כפוף להפקדת ערבות בנקאית, כאמור.

המשיבה 1 תשלם למבקשות הוצאות בסך 3000 ש"ח; סכום זהה ישולם על ידי המשיבה 2, והמשיבות 6-4 (ביחד), ובסך הכל 9000 ש"ח.