בר"מ 2022/17 אסמעיל עבד אלרחמן נ. הוועדה המקומית (מרחבית) לתכנון ובנייה הראל

1.לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 30.1.2017 (עמ"ן 19461-07-16, השופט ע' שחם ). בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של המבקש על החלטתה של ועדת הערר להיטל השבחה ופיצויים – מחוז ירושלים (להלן: ועדת הערר ) מיום 24.5.2016 (תיק ערר 248/15).

רקע והליכים קודמים

2.הבקשה שבפני, הנסבה על חיוב בתשלום של היטל השבחה, נוגעת למקרקעין המצויים ביישוב אבו גוש (להלן: המקרקעין ). המקרקעין היו בעבר בבעלותו של יעקוב עבד אלרחמן ז"ל (להלן: האב ), עד שהועברו לידי האפוטרופוס לנכסי נפקדים (להלן: האפוטרופוס ) עם חקיקתו של חוק נכסי נפקדים, התש"י-1950 (להלן: חוק נכסי נפקדים ). בשנת 1955 הועברו המקרקעין מהאפוטרופוס לידי רשות הפיתוח. ביום 28.1.1993 פורסמה תכנית אשר השביחה את המקרקעין על-ידי שינוי ייעודם מחקלאות למגורים.

3.ביום 7.1.2010 חתם האפוטרופוס על תעודה לשחרור הנכס לידיו של האב על-פי סעיף 28(א) לחוק נכסי נפקדים. בהתאם לכך, ביום 19.1.2011 נחתם שטר מכר לפיו רשות הפיתוח העבירה אליו את הזכויות במקרקעין ללא תמורה. האב העביר במתנה את זכויותיו במקרקעין לארבעה מבין ארבעה-עשר ילדיו בחלקים שווים. אחד מן הנעברים העביר את חלקו במתנה לאחד האחים האחרים, הוא המבקש.

4.ביום 8.5.2015 מכר המבקש את זכויותיו במקרקעין, ובהמשך לכך הוא נדרש לשלם היטל השבחה.

5.המבקש הגיש ערר על הדרישה לתשלום היטל השבחה לוועדת הערר. לטענתו, העברת המקרקעין מרשות הפיתוח לאב המנוח בשנת 2011 נעשתה על-פי הסכם מכר, כלומר הייתה עסקה רצונית לכל דבר, ועל כן החיוב בהיטל השבחה היה אמור לחול כבר באותו שלב. בהמשך לכך, טען המבקש כי רשות הפיתוח הייתה אמורה לשלם את היטל ההשבחה עם מכירת הנכס. ועדת הערר דחתה את הערר, תוך שהיא קובעת כי העברת הנכס מרשות הפיתוח הייתה מבוססת על החלטה שקיבל האפוטרופוס על-פי דין, ולכן החיוב בהיטל השבחה לא חל באותו שלב.

6.ערעורו של המבקש לבית המשפט המחוזי נדחה אף הוא. בית המשפט המחוזי קבע כי ההעברה על-ידי רשות הפיתוח הייתה שחרור נכס לפי חוק נכסי נפקדים, כלומר פעולה מכוח הדין, ולפיכך לא ניתן לראות בה מימוש זכות המקים חבות בתשלום היטל השבחה.

בקשת רשות הערעור

7.בבקשה דנן טוען המבקש כי בית המשפט המחוזי שגה בפסיקתו, וכי טעותו מצדיקה הענקת רשות ערעור במקרה זה מאחר שהיא מעלה שאלות עקרוניות הנוגעות לפעילותו של האפוטרופוס על נכסי נפקדים. לגופם של דברים, המבקש טוען כי בית המשפט המחוזי שגה בכך שהתייחס להעברת הזכויות במקרקעין מרשות הפיתוח כ"העברה מכוח דין" ולא כמימוש זכות.

דיון והכרעה

8.לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתגובת המשיבה.

9.הלכה ידועה היא שרשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן רק מקום בו מתעוררת שאלה משפטית או ציבורית חשובה החורגת מעניינם של הצדדים הקונקרטיים, או כאשר הימנעות ממתן רשות הערעור תגרום לעיוות דין חמור (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). אמות מידה דומות חלות גם בבחינת בקשת רשות ערעור על הליך שהחל בטריבונל מינהלי, בשים לב לאופיו הייחודי של הטריבונל, ובכלל זה קרבת מאפייניו לאלו של טריבונל שיפוטי ולמידת מומחיותו בשאלה העומדת לדיון (ראו: בר"ם 1874/12

הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה נ' אנג'ל , פסקה 8 (1.5.2012); בר"ם 4891/14 עזבון המנוח ד"ר מחמוד טבעוני נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה נצרת , פסקה 14 (10.9.2014)). ככל שאופיו של הטריבונל קרוב לזה של טריבונל שיפוטי, ומידת מומחיותו רבה – תפחת הנטייה לקבל את בקשת רשות ערעור. בפסיקה נקבע לא אחת כי אמות מידה אלה יחולו על בקשת רשות לערער בגלגול שלישי כשהערכאה הראשונה היא ועדת הערר (ראו למשל: בר"ם 7692/16 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה פתח תקווה נ' פסט , פסקה 5 וההפניות שם (3.1.2017)).

10.יישום אמות מידה אלה במקרה דנן מוביל לדחיית הבקשה. בפועל, טענותיו של המבקש מתמקדות במה שנטען להיות החלה שגויה של הדין על-ידי בית המשפט המחוזי. מבחינה זו, מדובר בטענות שעניינן ביישום הדין על העובדות הספציפיות, וככאלה הן אינן מצדיקות התערבות במסגרת גלגול שלישי. אפילו נפלו טעויות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי – ואיני קובעת שכך הוא – לא היה בכך כדי להביא לקבלת הבקשה (ראו: בר"ם 4286/13 גלר נ' משרד התחבורה , פסקה 21 (18.8.2013)). לבסוף, אציין כי לא התרשמתי שלמבקש נגרם עיוות דין.

11.סוף דבר: הבקשה נדחית. בנסיבות העניין ומאחר שלא נתבקשה תגובת המשיבה אין צו להוצאות.