בר"מ 2060-23 בר"מ 2060-23

1.בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 29.1.2023 (עמ"ן 8925-10-22, השופט א' סלע). בית המשפט המחוזי דחה ערעור על החלטתו של בית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: בית הדין לעררים) מיום 11.9.2022 (ערר (י-ם) 2399-20, הדיינת מ' פליישר לוי).

2.מקורו של ההליך שבפני בבקשה שהגישו המבקשים לקבלת מעמד בישראל מטעמים הומניטריים לרשות האוכלוסין וההגירה, היא המשיבה. הבקשה הוגשה על-פי נוהל 5.2.0022 שעניינו "הסדרת עבודתה של הוועדה הבינמשרדית המייעצת לקביעה ומתן מעמד בישראל מטעמים הומניטריים" (להלן: הוועדה הבינמשרדית). המבקש 1 (להלן: המבקש) והמבקשת 2 (להלן: המבקשת) הם בני זוג, שניהם אזרחי אתיופיה. המבקש נכנס לישראל בשנת 2004 דרך הגבול עם מצרים, וזמן קצר לאחר מכן פנה לנציבות האו"ם לפליטים בבקשה לקבל מקלט מדיני, בהסתמך על הטענה שהיה פעיל במפלגת האופוזיציה באתיופיה ובשל כך סבל מרדיפת השלטונות. המבקשת נכנסה לישראל בשנת 2007 באשרת תייר התקפה לעשרה ימים, ובשנת 2010 הגישה אף היא בקשה למקלט מדיני. זמן קצר לאחר הגעתה של המבקשת לישראל, היא נישאה למבקש, ובשנים 2010 ו-2016 נולדו בנותיהם, הן המבקשות 4-3 (להלן יחדיו: הילדות).

3.שתי הבקשות שהגישו המבקשים לקבלת מקלט מדיני נדחו עוד בשנים 2013 (בעניינה של המבקשת) ו-2014 (בעניינו של המבקש). ערר שהגיש המבקש בעניינו שלו נדחה בשנת 2018 (ערר (י-ם) 3276-17), והוא הדין בערעור שהגיש לבית המשפט המחוזי (עמ"ן 68204-03-18, השופט א' רובין). המבקשת, מצדה, לא הגישה ערר והוסיפה לשהות בישראל שלא כדין. לאחר פסק דינו הנזכר של בית המשפט המחוזי, פנו המבקשים בבקשה למתן תקופת התארגנות ליציאתם מישראל, ובית המשפט המחוזי נעתר לבקשתם והורה כי ייצאו מישראל עד ליום 19.3.2019.

4.ביום 17.3.2019, יומיים לפני המועד שנקבע ליציאתם, הגישו המבקשים בקשה להסדרת מעמדם מטעמים הומניטריים, היא הבקשה העומדת ביסוד ההליך שבפני. בעיקרו של דבר, המבקשים טענו כי הימשכות ההליכים בנוגע לבקשה למקלט מדיני שהגיש המבקש, אשר התנהלו בין השנים 2018-2004, הובילו להשתקעות של המשפחה בישראל. לכך הוסיפו המבקשים כי הילדות נולדו בישראל, חיו בה את כל חייהן ומתחנכות כאן. כמו כן הם הצביעו על קשיים רגשיים של הבת הבכורה, המבקשת 3. המבקשים אף חזרו והתייחסו לטענות שהעלה המבקש במסגרת בקשת המקלט שהגיש.

5.ביום 13.8.2019 דחתה ראש דסק הוועדה הבינמשרדית את הבקשה האמורה על הסף לאחר שקבעה שלא נמצא "סיכוי מסוים" לקבלתה. המבקשים הגישו ערר פנימי על כך אשר נדחה אף הוא. על רקע זה, הגישו המבקשים ערר לבית הדין לעררים.

6.בהחלטתו הנזכרת בפתח הדברים, בית הדין לעררים דחה את הערר שהגישו המבקשים לאחר שלא מצא עילה להתערב בהחלטת המשיבה בעניינם. בית הדין לעררים ציין בהחלטתו כי אין בשהייה הממושכת בישראל כדי להוות טעם הומניטרי המצדיק מתן מעמד בישראל. לכך הוסיף בית הדין לעררים שניתן להתרשם כי המבקשים מקיימים תא משפחתי בעל זיקה לתרבות מדינת מוצאם, כי הם כולם בני הדת הנוצרית ומקיימים אורח חיים נוצרי, כי השפה העברית אינה שגורה בפיהם, כי יש להם בני משפחה המתגוררים באתיופיה, וכי בישראל אין להם בני משפחה מעבר לתא המשפחתי הגרעיני. עוד קבע בית הדין לעררים כי נוכח גילן הצעיר של הילדות, יציבותן תלויה בעיקר בתא המשפחתי ופחות בזיקתן לישראל.

7.אשר לטענות שהועלו באשר למצבה של המבקשת 3, צוין כי היא לומדת בבית הספר הצרפתי בירושלים, שמרבית תלמידיו הם אזרחי חוץ, והשפה המדוברת בו היא צרפתית. בנסיבות אלה, התרשם בית הדין לעררים כי המבקשת 3 היא בעלת זיקה מוחלשת "להוויה המרכזית בישראל" וכי היא "ספגה את תרבות הבית המקורבת יותר להוויה באתיופיה". בהתבסס על מכתבו של מנהל אותו בית ספר, שהוגש אף הוא, התרשם בית הדין לעררים גם כי למבקשת 3 "יכולת ומיומנות הסתגלות טובה" שיכולה ללמד על יכולתה לצלוח הגירה לארץ אחרת, הגם שנולדה בישראל וחיה בה כל חייה. בית הדין לעררים נתן דעתו גם למסמכים שהוגשו לאחר הדיון בערר – מכתב ממטפלת באומנות של המבקשת 3 וכן מכתב שחרור ממיון של המבקשת 3 מיום 22.6.2021 – והבהיר כי אין בהם כדי לשנות ממסקנתו. בית הדין לעררים דחה גם את הטענה שהועלתה בדבר החובה לקיים ראיון עם הילדות, וקבע כי חובה זו לא חלה במקרה דנן, שבו הוגשה בקשה מטעמים הומניטריים על-ידי המבקשים, מבלי שהיא נתמכה בראיה כלשהי בדבר מצבן של הילדות. בסיכומו של דבר, קבע בית הדין לעררים כי המבקשים לא הצביעו על פגיעה קונקרטית בילדות. בית הדין לעררים הוסיף כי התנהלות המשיבים, ובפרט מועד הגשת בקשתם למעמד מטעמים הומניטריים, מעוררת אי-נחת, והיא עשויה להצביע על שאיפתם לקבוע את מקום מושבם בישראל בכל מחיר.

8.המבקשים הגישו ערעור על כך לבית המשפט המחוזי, וזה נדחה כאמור. בית המשפט המחוזי קיבל את עמדת בית הדין לעררים לפיה אין בטעמים שהעלו המבקשים סיכוי מסוים לקבלת בקשתם המצדיק את בחינתה לגופה על-ידי הוועדה הבינמשרדית. בית המשפט המחוזי הדגיש כי הבקשה להסדרת מעמד מטעמים הומניטריים התבססה בעיקרה על טענות אשר כבר הועלו במסגרת בקשת המקלט של המבקש, ובהתאם נבחנו ונדחו באותו הקשר בהחלטות חלוטות. בית המשפט המחוזי הוסיף, כי משך שהייה ארוך בישראל אינו מהווה כשלעצמו טעם הומניטרי המצדיק את העברת הבקשה לדיון בוועדה, בפרט בנסיבות שבהן המבקשת שהתה בישראל פרק זמן ממושך שלא כדין. בית המשפט המחוזי הדגיש, כי המבקש בחר לנהל הליכים לבחינת בקשתו למקלט מדיני, הליכים אשר מטבעם אורכים זמן, וכי לא ייתכן שהימשכות הליכים אלה תיחשב כעת טעם הומניטרי להסדרת מעמדם של בני המשפחה בישראל. בית המשפט המחוזי ציין כי אכן העתקת מגורי הילדות תפגע בשגרת חייהן, אך הוסיף כי מדובר בפגיעה בלתי נמנעת הקיימת בכל מקרה שבו נדחית בקשה של הורה לקבלת מעמד בישראל. בית המשפט המחוזי הוסיף ומתח ביקורת על התנהלות המבקשים, אשר הגישו את בקשתם זו ימים ספורים לפני המועד שהוגדר ליציאתם מישראל, בתוך התקופה שניתנה להם לצורך התארגנות לעזיבתם. נוכח קביעותיו האמורות, בית המשפט המחוזי הורה למבקשים לצאת מישראל עד ליום 15.3.2023.

9.בקשת רשות הערעור שבפני מכוונת כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי. לשיטת המבקשים, עניינם מעלה שאלות משפטיות עקרוניות בקשר לאופן בחינתן של בקשות מעמד מטעמים הומניטריים, ובפרט כאשר מדובר בבקשות העוסקות בקטינים, על רקע שהות ממושכת בישראל. המבקשים מוסיפים ומטעימים כי דחיית בקשתם על הסף, למרות שהייתם הממושכת בישראל ונסיבותיהן של הילדות, מהווה עיוות דין. עוד טוענים המבקשים כי מאז החלו ההליכים בבקשתם למעמד הומניטרי, פרצה מלחמת אזרחים באתיופיה, אשר מחדדת את הפגיעה הצפויה בהם לו יידרשו לחזור למדינת מוצאם. לחלופין, המבקשים מציינים כי הם נמצאים בהליכים לקראת מעבר אפשרי לקנדה, וטוענים כי יש בכך כדי להצדיק את אי-הרחקתם מישראל עד לסיום הליכים אלו.

10.לבקשת רשות הערעור צורפה גם בקשה למתן סעד זמני לפיו לא יינקטו צעדי אכיפה כנגד המבקשים. ביום 13.3.2023 הוריתי על מתן צו ארעי כאמור.

11.ביום 26.6.2023, בהתאם להחלטתי, הוגשה תשובה מטעם המשיבה לבקשת רשות הערעור. לשיטת המשיבה, דין הבקשה להידחות על הסף – הן משום שאין עילה לבחינת העניין ב"גלגול שלישי", והן מחמת עשיית דין עצמי וחוסר תום לב מצד המבקשים. המשיבה מוסיפה וטוענת כי דין הבקשה להידחות גם לגופה, משום שנסיבותיהם של המבקשים אינן מקימות "סיכוי מסוים" לקבלת בקשתם למתן מעמד הומניטרי באופן המצדיק את בחינת עניינם על-ידי הוועדה הבינמשרדית. באשר לבקשתם החלופית של המבקשים הנוגעת להליך ההגירה הנטען לקנדה, מציינת המשיבה כי עליהם להגיש מסמכים התומכים בכך שהליך כאמור אכן מתקיים, וכי הסוגיה תיבחן בנפרד מבקשת רשות הערעור.

12.ביום 19.7.2023, בהתאם לרשות שניתנה לכך, הגישו המבקשים תגובה לתשובת המשיבה. בתגובתם שבו המבקשים על עיקרי טענותיהם ביחס למצבה של המבקשת 3, ביחס למלחמה הקיימת באתיופיה בעת הנוכחית, וביחס לזכותן של הילדות להישמע בטרם קבלת החלטה בדבר יציאתן מישראל. כמו כן הצהירו המבקשים כי יגישו למשיבה מסמכים בקשר להליך הגירתם לקנדה.

13.ביום 1.8.2023 הוריתי למשיבה להגיש הודעה משלימה ביחס לבקשתם החלופית של המבקשים, שתכלול התייחסות למסמכים שטענו כי הגישו.

14.ביום 20.9.2023 המשיבה הגישה הודעה משלימה, ובה עדכנה כי המבקשים הגישו בקשה לאי-הרחקה מישראל עד שיושלם הטיפול בבקשת הגירתם לקנדה. המשיבה הוסיפה כי ביום 14.9.2023 גורמי המקצוע במינהל אכיפה וזרים במשיבה דחו את בקשתם החלופית של המבקשים. זאת, בעיקרו של דבר משום שאין למשיבה אפשרות לעקוב אחר סטטוס הבקשה להגירה שהגישו המבקשים לרשויות הקנדיות. המשיבה הדגישה, כי המבקשים העלו את בקשתם החלופית לראשונה במסגרת בקשת רשות הערעור, על אף שבקשת ההגירה הוגשה כבר תשעה חודשים קודם לכן, ביום 16.6.2022. על כן טענה המשיבה כי היה על המבקשים להגיש בקשה מתאימה בסמוך למועד הפנייה לרשויות בקנדה. לצד זאת, המשיבה הדגישה כי לעת הזו, היא נמנעת מכל הרחקה בפועל של אזרחי אתיופיה מישראל, עד אשר יושלם הליך הבחינה באשר למצב השורר באתיופיה כיום.

15.לאחר שבחנתי את הבקשה והתשובה לה על נספחיהן, באתי לכלל מסקנה כי יש לדחותה. טענותיהם של המבקשים נבחנו לעומק עוד במסגרת בקשתם לקבלת מקלט מדיני, ונדחו בהחלטות חלוטות. פרק הזמן שבו נמשכו ההליכים אמנם אינו מבוטל, אך במכלול הנסיבות שפורטו אין בו לבדו כדי להניח בסיס ל"סיכוי מסוים" לקבלת בקשתם על-ידי הוועדה בהתאם למקובל בפסיקתו של בית משפט זה (ראו והשוו: עע"ם 2357/14 אסברוק נ' משרד הפנים, פסקה 14 (19.3.2015); בר"ם 1834/23 פלוני נ' רשות האוכלוסין וההגירה משרד הפנים (8.8.2023)). ניתנת האמת להיאמר, כי עניינן של הילדות מעורר קושי לא מבוטל, בהתחשב בכך שהן נולדו וגדלו בישראל ובה חיו עד כה. יחד עם זאת, לא מצאתי הצדקה להתערב ב"גלגול שלישי" בקביעות העובדתיות בפסק דינו של בית הדין לעררים ביחס לנסיבותיה של המבקשת 3. עוד אני מייחסת משקל להצהרתה של המדינה בדבר מדיניות אי-ההרחקה הקיימת ביחס לאזרחי אתיופיה, שמשמעותה המעשית היא שהמשפחה כולה תוכל להוסיף ולשהות בישראל (ראו והשוו: בר"ם 1175/22 וולדגיורגיס נ' משרד הפנים רשות האוכלוסין וההגירה, פסקה 16 (2.8.2023)). מובן כי ככל שבעתיד מדיניות זו תשתנה, ובינתיים יחלוף פרק זמן נוסף, המבקשים יוכלו לשוב ולהגיש בקשה חדשה להסדרת מעמדם, לרבות זה של הילדות, בהתאם לנסיבותיה העדכניות של המשפחה באותה העת. יובהר, כי אינני נוקטת כל עמדה ביחס להחלטה שתתקבל, ככל שתוגש בקשה כזו. במאמר מוסגר ייאמר, כי נוכח הצהרתם של המבקשים על רצונם להגר לקנדה וכי לשם כך הם זקוקים לפרק זמן נוסף של התארגנות, יוסיפו לפעול בכיוון זה אף עתה.

16.סוף דבר: הבקשה נדחית. בנסיבות העניין – אין צו להוצאות.