בר"מ 2101/22נועה מור נ. קיבוץ רעים אגודה שיתופית בע"מ

1.

המבקשת והמשיב 2, בן זוגה, היו חברי קיבוץ רעים משנת 1999 (להלן: בן הזוג ו- הקיבוץ ). בשנת 2013 קיבל בן הזוג הצעה להקמת פרויקט חקלאי באפריקה, ובהמשך לכך הגישו המבקשת ובן הזוג בקשה לאישור לצאת ל"חופשת עצמאות כלכלית" למשך שנתיים (עד ליום 31.7.2015). הבקשה התקבלה, ובסמוך לסיום התקופה בת השנתיים, ביקשו השניים להאריכה בשנה נוספת. בקשתם זו נדחתה, וכך גם ערעור שהגישו על דחייתם בקשתם. מזכיר הקיבוץ דאז (להלן גם: המזכיר ) פנה למבקשת ולבן הזוג בדואר אלקטרוני, ציין כי תקופת העצמאות הכלכלית הסתיימה זה מכבר וביקש לדעת האם בכוונתם לחזור לקיבוץ או לעזוב אותו. ביום 17.9.2015 השיבו המבקשת ובן הזוג וציינו כי בקשתם אינה תקדימית וכי הם רואים עצמם חוזרים לקיבוץ וממשיכים את חברותם. ביום 21.9.2015 הבהיר מזכיר הקיבוץ למבקשת ולבן זוגה כי תקופת העצמאות הכלכלית הסתיימה ומשלא הוארכה עליהם לשוב לקיבוץ, ונתן להם 14 ימים נוספים לעשות כן. משלא עשו כן, נשלחה להם ביום 8.10.2015 הזמנה לישיבת ועד ההנהלה של הקיבוץ בנושא פקיעת חברותם. ביום 19.10.2015 שלחו המבקשת ובן הזוג (מתיבת הדואר של בן הזוג) הודעת דואר אלקטרוני למזכיר הקיבוץ שבמסגרתה צוין: "אין צורך שחברי המזכירות ישחי[ת]ו את זמנם היקר בפקיעת חברותנו. וזאת משני טעמים עיקריים: אנחנו לא עבריינים. אנחנו מפקיעים אותה בעצמנו". ההודעה נחתמה בשמות המבקשת ובן הזוג (להלן: הודעת העזיבה ). המזכיר השיב כי קיבל את הודעת העזיבה של השניים, כי עדכן את חברי ועד ההנהלה וכי תאריך העזיבה של השניים את הקיבוץ הוא 1.8.2015. בשנת 2019, במסגרת דיון בזכויות ובחובות של המבקשת ובן הזוג לקיבוץ, העלה בן הזוג את הטענה כי ייתכן שהשניים עדיין חברים בקיבוץ. המבקשת ובן הזוג פנו לרשמת האגודות השיתופיות (להלן: הרשמת ) בבקשה לפתוח בחקירת חברותם בקיבוץ. במסגרת הבירור מונה חוקר שהמליץ להעדיף את גרסת הקיבוץ שלפיה המבקשת ובן זוגה הפסיקו מרצונם את חברותם בקיבוץ וכי הם אינם חברים בו.

2.

ביום 12.7.2021 קיבלה הרשמת את עמדת החוקר שלפיה המבקשת ובן זוגה הפסיקו מרצונם את חברותם בקיבוץ וקבעה שאין מקום לתקן את פנקס החברים. בהחלטה מפורטת ומנומקת, קבעה הרשמת כי התקיים האמור בסעיף 35 לתקנון הקיבוץ בדבר פקיעת כהונת חבר קיבוץ. הרשמת מצאה כי הודעת העזיבה נשלחה על דעת המבקשת וקבעה כי אף אם ההודעה נכתבה בלהט הרגע, היה להם די זמן לחזור בהם מהודעה זו. ואולם, המבקשת ובן הזוג המשיכו בחייהם באפריקה, זנחו את בקשת הארכת תקופת העצמאות הכלכלית, ולא העלו טענות ביחס לעזיבתם בהזדמנויות שהיו להם. עוד דחתה הרשמת את טענות המבקשת ובן הזוג שהופנו להליך קבלת ההחלטה בעניין הפסקת חברותם בקיבוץ.

3.

המבקשת ובן הזוג ערערו על החלטת הרשמת וביום 23.2.2022 דחה בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים (כב' השופטת ע' זינגר ) את ערעורם. בית המשפט ציין כי אם הודעת העזיבה לא שיקפה גמירות דעת, מצופה היה למצוא פניה נוספת מצד המבקשת ומצד בן הזוג לקיבוץ. עם זאת, אין בנמצא פניה כזו, והשניים אף המשיכו בהתכתבויות עם הקיבוץ ביחס לזכויותיהם ככאלה שעזבו את הקיבוץ. נקבע כי החלטת הרשמת מתיישבת עם עובדות המקרה וכי אין מדובר בסוג ההחלטות שבהן יתערב בית המשפט בגדר ערעור מינהלי. בית המשפט הוסיף וציין כי המבקשת ובן הזוג הודו כי רק במקביל למחלוקת על תחשיב זכויותיהם, בשנת 2019, בחרו להציג את הדברים כאילו לא עזבו את הקיבוץ. כן דחה בית המשפט את טענות המבקשת ובן הזוג שמבקשות להבחין בין השניים, וזאת אף בשים לב לכך שהודעת העזיבה נשלחה מתיבת הדואר האלקטרוני של בן הזוג.

4.

מכאן הבקשה שלפניי . לטענת המבקשת שגתה הרשמת ושגה בית המשפט לעניינים מינהליים משקבעו כי הודעת העזיבה מבטאת גמירות דעת מצדה. כנטען, היה על הקיבוץ לפנות אל המבקשת במישרין ולוודא את החלטתה, וזאת גם בשים לב להשלכות הקשות של פקיעת חברות בקיבוץ. עוד כנטען, בין היתר, המבקשת לא ידעה על זכויותיה וחובותיה במעמד החדש שנכפה עליה ולכן הודעת העזיבה לא משקפת מסוימות מספקת.

5.

לאחר שעיינתי בבקשת הרשות לערער ובצרופותיה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. רשות לערער על פסק דין שניתן בערעור על החלטת רשמת האגודות השיתופיות תינתן במשורה, מקום שבו הבקשה מעוררת שאלה משפטית עקרונית שחורגת מעניינם של הצדדים (בר"ם 8341/19 ביטון נ' מושב שדות מיכה מושב עובדים להתיישבות חקלאית בע"מ , פסקה 4 (20.2.2020) ; בר"ם 2451/13 אלקיים נ' תאשור מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ , פסקה 6 (12.6.2013)). אין המקרה דנן בא בגדר אמת המידה האמורה. טענות המבקשת מופנות ברובן להכרעה שלפיה הודעת העזיבה מבטאת גם את גמירות דעתה ולקביעה כי אין מקום להורות על רישום המבקשת בפנקס חברי הקיבוץ. הכרעה זו של בית המשפט לעניינים מינהליים ושל הרשמת נטועה בדל"ת אמורה המקרה דנן, ואינה מקימה עילה למתן רשות לערער (בר"ם 6441/18 יפה נ'

קיבוץ הצרעה , פסקה 4 ( 30.12.2018)).

הבקשה נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.