בר"מ 2108/17 פלוני נ. משרד הפנים - רשות האוכלוסין , ההגירה ומעברי גבול

1.

כעולה מפסק הדין של בית משפט קמא, המבקשים הם נתיני הרפובליקה של סודן שהסתננו לישראל. המבקש 2 (להלן: המבקש ) הסתנן לישראל בשנת 2007 וקיבל באותה שנה רישיון ישיבה ארעי מסוג א/5, כחלק מהחלטה של ראש הממשלה ושר הפנים דאז להעניק רישיון כאמור ל-600 פליטים מסודן שפרטיהם נמסרו על ידי נציבות האו"ם לפליטים. המבקשת 1 (להלן: המבקשת ) הסתננה לישראל בשנת 2008. המבקשת פנתה למשיבה בבקשה להשוואת מעמדה לזה של המבקש בנימוק שהמבקש הוא בן זוגה (או בעלה). המשיבה דחתה את פניית המבקשת משום שזו לא המציאה את המסמכים הנדרשים לטיפול בבקשה לפי הנוהל החל בעניינה. המבקשים הגישו ערר על החלטה זו. בית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 קיבל את הערר, תוך שהורה למשיבה להנפיק למבקשת רישיון ישיבה מסוג ב/1 ולהביא את עניינה לפני הוועדה המייעצת לענייני פליטים (להלן: הוועדה ).

2.

המשיבה ערערה על פסק הדין. בערעורה טענה כי אין להכיר במבקש כפליט; וכי אין לבחון את בקשת המבקשים לפי הנוהל החל כאשר פליט מוכר מבקש להביא את בני משפחתו לישראל. כמו כן, טענה המשיבה בערעור שהמבקשים כלל לא הצביעו על ניסיון מצדם להשגת המסמכים הנדרשים; וכי לא היה מקום להעניק למבקשת רישיון ישיבה מסוג ב/1 בטרם יידון עניינה בוועדה. בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים (כב' השופטת נ' בן אור ) קיבל באופן חלקי את הערעור. תחילה קבע בית המשפט כי לצורך הדיון שלפניו, המבקש הוא בבחינת פליט.

משם פנה בית המשפט לבחון "באיזה מסלול" תידון בקשת המבקשת להסדרת מעמדה: האם לפי סעיף 1.א לנוהל רשות האוכלוסין וההגירה 10.1.0018 "הטיפול במעמד לבן זוג של פליט מוכר" (6.10.2013) (להלן: הנוהל ), החל במצב בו הפליט "מבקש להביא את בני משפחת ו" לישראל ; א ו לחילופין לפי סעיף 1.ב לנוהל, החל כאשר פליט "הכיר את בת/בן זוגו הזרה בישראל ונישא לה בישראל ומבקש לתת לה מעמד מכח נישואין". בית המשפט הטעים כי להבחנה האמורה שתי משמעויות מרכזיות: האחת, בעוד שבקשה לפי סעיף 1.א לנוהל תטופל לאלתר על ידי הוועדה, בקשה לפי סעיף 1.ב תטופל בלשכת המשיבה; השנייה, בעוד שאין דרישה להמצאת מסמכים כשמדובר בבקשה לפי סעיף 1.א לנוהל, המגיש בקשה לפי סעיף 1.ב לנוהל מחויב להציג מסמכים שונים שמקור חלקם במדינת המוצא. בית המשפט קבע כי המקרה דנן "קרוב יותר למצב הדברים" הקבוע בסעיף 1.ב לנוהל, שכן המבקשת לא הייתה בת זוגו של המבקש ערב יציאתו מסודן והקשר הזוגי בין השניים נרקם עת זה שהה בישראל.

משכך, הורה בית המשפט כי עניינם של המבקשים ישוב לדיון מחדש אצל המשיבה שתדון בדרישה להמצאת מסמכים; וכי המבקשים יגישו את נימוקיהם מדוע אינם יכולים לעמוד בדרישה האמורה בתוך שלושה שבועות מיום שיומצא להם פסק הדין. בית המשפט ציין כי אף שלא היה מקום להעניק למבקשת רישיון ישיבה מסוג ב/1 – כפי שטענה לפניו המשיבה –"בנסיבות העניין" אינו מוצא להורות על ביטול הוראה זו.

3.

מכאן הבקשה שלפניי. המבקשים טוענים כי יש לטפל בבקשתם בהתאם לסעיף 1.א לנוהל, ומשכך אין לחייבם לספק מסמכים נדרשים ועל בקשתם להידון לפני הוועדה. לדידם, סעיף 1.ב נועד עבור אותם מקרים בהם היכרות בני הזוג ארעה בישראל, כמו גם הנישואין עצמם – תנאים אשר לא מתקיימים בעניינם – ואילו תכליתו של סעיף 1.א לנוהל הוא לאפשר שלמות התא המשפחתי של פליט מוכר. לטענת המבקשים, בקשתם מצדיקה מתן רשות לערער ב"גלגול שלישי" שכן היא מעוררת שתי סוגיות החורגות מגדרי המחלוקת בין הצדדים: האחת, פרשנותו הראויה של הנוהל במקרה של פליט השוהה בישראל שנישא מרחוק לבת זוגו עת זו שהתה בארץ המוצא; השנייה, היא השאלה מהם המסמכים שניתן לדרוש מאזרח סודן מדרפור, שחלקם מצויים בארץ המוצא, לשם הסדרת מעמדו של בישראל.

בצד הבקשה הוגשה בקשה נוספת שהוכתרה כ"בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין", שבה התבקש שהמועד שקבע בית המשפט לעניינים מינהליים להגשת טיעוני המבקשים בעניין טענתם שאינם יכולים לעמוד בדרישה להמצאת מסמכים יידחה, כך שייקבע לשלושה שבועות מיום מתן החלטה סופית בבקשה שלפניי.

4.

לאחר שעיינתי בבקשה מצאתי כי דינה להידחות. כידוע, אמת המידה החלה על בקשות מסוג הבקשה שלפניי היא אמת מידה מצמצמת שלפיה רשות לערער תינתן רק כאשר הבקשה מעוררת שאלה משפטית רחבה החורגת מעניינם של הצדדים. בצד זאת, ייתכנו מקרים חריגים שבהם תינתן רשות לערער אף כשלא מתעוררת שאלה משפטית כאמור, וזאת בשים לב לטיבה של המאטרייה המשפטית דנן (בר"ם 9408/16 חאתר נ' משרד הפנים , פסקה 5 (9.2.2017); בר "ם 4768/16 מיקולה נ' משרד הפנים , פסקה 6 (14.6.2016)). הבקשה שלפניי אינה באה בגדרה של אמת המידה האמורה. המסקנות שאליהן הגיע בית המשפט לעניינים מינהליים, בפסק דינו המקיף והמנומק, נשענות על קביעותיו העובדתיות כי המבקשת לא הייתה בת זוגו של המבקש ערב יציאתו מסודן לישראל . טענות המבקשים נטועות בנסיבות הפרטניות של עניינם הקונקרטי והן אינן מגלות עילה לבירור נוסף של בית משפט זה. גם טענות המבקשים בדבר הקושי שלהם להמציא מסמכים למשיבה קיבלה התייחסות בפסק הדין של בית המשפט לעניינים מינהליים אשר קבע כי "על הדרישה למסמכים להיות דרישה סבירה, המתייחסת לנסיבות העניין והמופעלת באופן שוויוני על בעלי נתונים זהים או דומים", והמשיבה תידון מחדש בדרישה להמצאת מסמכים בהתאם לכך. בנושא אחרון זה לא נפלה אפוא הכרעה סופית, וההחלטה החדשה שתקבל המשיבה בנושא זה תהא נתונה אף היא לביקורת שיפוטית ככל שתהיה עילה לכך. לפיכך, לא ראיתי – על פי אמת המידה המצמצמת שעליה עמדתי – לאפשר בירור נוסף של עניינם של המבקשים לפני בית משפט זה.

סוף דבר, הבקשה נדחית ומאליה נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע.

אין צו להוצאות.