בר"מ 2163/20 אנטנה יוהנס נ. רשות האוכלוסין וההגירה

1.

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 25.2.2020 (עמ"ן 32917-09-19, השופט ר' וינוגרד ). בית המשפט המחוזי דחה ערעור שהוגש על החלטתו של בית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: בית הדין לעררים ) מיום 5.9.2019 (ערר (י-ם) 3148-19, הדיין א' חלבגה ). בצדה של בקשת רשות הערעור הוגשה גם בקשה לסעד זמני של עיכוב ביצוע, כמפורט להלן.

עיקרי התשתית העובדתית

2.

המבקש הוא אזרח אתיופיה, יליד 1986, אשר נכנס לישראל ביום 27.9.2015 באשרת תייר מסוג ב/2 שהייתה בתוקף עד ליום 6.10.2015. למבקש קרובי משפחה המתגוררים בישראל, ובכללם אמו ואחותו הנשואה לאזרח ישראלי. בקשת רשות הערעור דנן נסבה על בקשת המקלט המדיני שהגיש המבקש וההליכים המשפטיים שהתנהלו בקשר אליה.

3.

ביום 14.10.2015 הגיש המבקש בקשה למקלט מדיני לרשות האוכלוסין וההגירה, היא המשיבה. בבקשה זו המבקש טען כי הוא נמלט מאתיופיה בשל רדיפה פוליטית על רקע תמיכתו ופעילותו במפלגת האופוזיציה "סמאיהאווי" ( semayawi ) (להלן: המפלגה ), כמו גם בשל השתייכותו לקבוצה אתנית שסובלת לטענתו מהתנכלות מצד השלטון. המבקש טען עוד כי במסגרת פעילותו הפוליטית הוא עסק בעיקר בהפצת חומרי תעמולה. עוד טען המבקש כי עקב פעילותו במפלגה ומוצאו האתני הוא נעצר ללא משפט ביום 11.8.2014 לתקופה של כחצי שנה, והוחזק בתנאים קשים שכללו עינויים והרעבה. המבקש טען כי לאחר ששוחרר מהמעצר והמשיך בפעילותו נגד הממשלה, המשטרה איימה שתהרוג אותו. המבקש הוסיף לטעון כי לאחר שעזב את אתיופיה המשטרה חקרה את משפחתו ביחס למקום הימצאו. בסיכומו של דבר, טען המבקש כי על רקע האמור הוא אינו יכול לשוב לארצו מאחר שאם יעשה כן הוא עלול להיעצר פעם נוספת וחייו יהיו בסכנה.

4.

יצוין כבר עתה כי על הטיפול בבקשות מסוג זה חל נוהל מס' 5.2.0012 שעניינו "הטיפול במבקשי מקלט מדיני בישראל" (להלן: הנוהל ). כמפורט בהמשך, הטענות העומדות במרכזה של הבקשה נוגעות ליישומו בנסיבות העניין של סעיף 6 לנוהל המסמיך את יושב ראש הוועדה המייעצת לענייני פליטים (להלן: הוועדה המייעצת ) לבחון בעצמו בהליך מקוצר בקשת מקלט בנסיבות שבהן "נמצא על יסוד הראיון המקיף כי המבקש אינו אמין, טענותיו חסרות בסיס או כי הפחד שהציג מבקש המקלט אינו מבוסס היטב".

רקע דיוני קודם

5.

ביום 24.2.2019 נערך למבקש ראיון על-ידי יחידת הטיפול במבקשי מקלט של המשיבה (יחידת ה- RSD

– Refugee Status Determination ), שלא בנוכחות באת-כוחו. במסגרת הראיון פירט המבקש את קורותיו וחזר על עיקר הטענות שהעלה בבקשת המקלט. נוסף על כך, המבקש טען כי פרט למעצר שעליו סיפר בבקשת המקלט הוא נעצר פעם נוספת למשך כשלושה חודשים. המבקש ציין כי לאחר המעצר השני הוא שב לפעילותו הפוליטית לתקופה של כחמישה חודשים עד לעזיבתו. המבקש הוסיף לטעון כי בתקופה שבין שני המעצרים הוא חווה היתקלויות עם המשטרה ותומכי השלטון בשל עיסוקו המפלגתי, ובכלל זה אף הוכה ואושפז.

6.

בחוות דעתה מיום 26.2.2019 ציינה יחידת הטיפול במבקשי מקלט כי בדבריו של המבקש התגלו קשיים וסתירות, שהוא חסר ידע מהותי על המפלגה שלטענתו היה חבר בה ושחלק מטענותיו אינן קוהרנטיות, בעיקר ביחס למועד התרחשותם של האירועים הנטענים. כמו כן, צוין בחוות הדעת כי המבקש לא הציג כל מסמכים לביסוס טענותיו. עוד צוין, כי המבקש לא הוכיח פחד מבוסס היטב מפגיעה בחייו או בחירותו אם ישוב לארצו בשים לב לכך שיצא מהמדינה ללא מפריע, זאת לאחר ששב לפעילותו הפוליטית חרף מעצרו.

7.

ביום 3.3.2019 ניתנה חוות דעתו של יושב-ראש הוועדה המייעצת כשהוא עושה שימוש בסמכותו לפעול על-פי ההליך המקוצר לפי סעיף 6 לנוהל כמפורט לעיל. בחוות הדעת צוין, בין היתר, כי לא ניתן לתת במבקש אמון וכי הוא לא הרים את הנטל להוכיח קיומו של פחד מבוסס היטב מפגיעה בחייו או בחירותו. ביום 4.3.2019 אימץ מנכ"ל המשיבה את ההמלצה לדחות את בקשת המקלט בהליך המקוצר, והחליט על דחייתה. המבקש הגיש בקשה לעיון חוזר בהחלטה, וזו נדחתה ביום 24.3.2019. בקשה נוספת לעיון חוזר מיום 3.4.2019 נדחתה אף היא.

8.

ביום 10.4.2019 המבקש הגיש ערר לבית הדין לעררים (ערר (י-ם) 2339-19, להלן: הערר הראשון ), ובו השיג על ההחלטות שהתקבלו בעניינו. עיקר הערר נסב על כך שלא נמסרה הודעה על הראיון לבאת-כוחו של המבקש, ובכך הופרה זכותו לייצוג משפטי. נוסף על כך, המבקש טען שלא ניתנה לו הזדמנות להציג מסמכים התומכים בבקשתו, ובהם כרטיס חבר במפלגה, מכתב מטעם המפלגה המעיד על פעילותו הפוליטית ומכתב מהמשטרה באתיופיה המתייחס למעצרו ומעיד על כך שמחפשים אחריו.

9.

ביום 30.5.2019 קיבל בית הדין לעררים את הערר בקבעו כי המשיבה נהגה בניגוד להוראות הנוהל בכל הנוגע לזכותו של המבקש לייצוג, ובכך נפל פגם מהותי בהתנהלותה. על כן קבע בית הדין לעררים כי המשיבה תקיים למבקש ראיון נוסף בנוכחות באת-כוחו, וכן תבחן את טענותיו ביחס למסמכים שלשיטתו לא נבחנו כדבעי.

ההליך הנוכחי

10.

מקורו של ההליך שבפני בטיפול החוזר בעניינו של המבקש, שנעשה בהתאם להחלטתו של בית הדין לעררים בערר הראשון כמפורט לעיל. ביום 6.6.2019 נערך למבקש ראיון נוסף בנוכחות באת-כוחו. בראיון זה הציג המבקש את המסמכים שעליהם נסבו, כאמור, חלק מטענותיו בערר הראשון, וכן מסמכים נוספים.

11.

ביום 10.6.2019 יחידת הטיפול במבקשי מקלט ערכה חוות דעת נוספת בעניינו של המבקש, ובה ציינה כי הוא לא הציג מידע חדש או פרטים חדשים המצביעים על שינוי נסיבות שיש בו כדי לשנות מההחלטות הקודמות. עוד צוין כי בראיון הנוסף המבקש לא הצליח ליישב את הסתירות הרבות שהתגלו בגרסתו, וכי המסמכים שהציג נבדקו על-ידי מעבדה לבדיקת מסמכים מטעמה של המשיבה, וזו העלתה ספק ביחס לאותנטיות שלהם. לבסוף, נקבע כי המבקש לא הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו ולא ביסס את הטענה לפיה נשקפת לו סכנה בארצו ועל כן יש למחוק את הבקשה על הסף. בהמשך לכך, ביום 12.6.2019 שלחה המשיבה אל המבקש הודעה רשמית לפיה בקשתו נמחקת על הסף בהתאם להמלצה בחוות הדעת.

12.

המבקש חזר והגיש ערר אף על ההחלטה העדכנית שדחתה את בקשתו, הוא הערר המצוי ביסוד ההליך שבפני. בערר טען המבקש כי אומנם נערך לו ראיון נוסף בהתאם להחלטתו הקודמת של בית הדין לעררים, אך מעבר לכך לא תוקנו הפגמים שבהם לקתה התנהלותה של המשיבה, ובכלל זה לא ניתן משקל למסמכים שהציג. המבקש טען כי הלכה למעשה, חוות הדעת החדשה חוזרת על האמור בזו שקדמה לה. המבקש הוסיף וטען כי לא היה מקום לדחות את בקשתו בהליך מקוצר, אלא לבחון אותה במסלול של דיון במליאת הוועדה. לבסוף, המבקש גרס כי יש לבחון את ההחלטה גם בשים לב לנתונים של מערכת המקלט בישראל אשר – כך נטען – דוחה את מרבית הבקשות המגיעות לפתחה.

13.

זו הפעם דחה בית הדין לעררים את הערר שהוגש אליו. בית הדין לעררים קבע כי ההחלטה העדכנית בעניינו של המבקש התקבלה על סמך חוות דעת מפורטת וכי המבקש לא הרים את הנטל שנדרש ממנו כדי לסתור את האמור בה. בית הדין לעררים ציין עוד כי התרשם שיש יסוד לקביעה שהמבקש אינו אמין. זאת, בין היתר, על רקע העובדה שהמבקש נעדר ידע בסיסי ביחס למפלגה שלטענתו היה פעיל בה, ובשים לב לכך שהמבקש הוסיף לשהות בארצו למשך מספר חודשים אף לאחר מעצרו, כמו גם לעובדה שיצא מן המדינה דרך שדה התעופה באין מפריע. כמו כן, בית הדין לעררים ציין שהמסמכים שהציג המבקש עוררו ספקות באשר למהימנותם (למשל, מבחינת סוג הדפוס, שהיה שונה מן הנהוג ביחס למסמכים רשמיים). בית הדין לעררים אף ציין כי טענותיו של המבקש אינן הולמות את התמורות במצב הפוליטי באתיופיה כמו גם את העובדה שהמפלגה שעמדה במרכז הדיון אינה קיימת עוד. מעבר לכך, בית הדין לעררים קבע כי לא נפל כל פגם בהחלטה לדחות את בקשת המקלט בהליך מקוצר, בהתחשב בהתרשמות כי המבקש אינו אמין ובכך שלא הוכיח פחד מבוסס היטב.

14.

ביום 12.9.2019 הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי על החלטתו של בית הדין לעררים, ובו שב בעיקרו של דבר על הטענות שהעלה קודם לכן בערר. בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של המבקש, בקבעו כי החלטתו של בית הדין לעררים התבססה על דבריו של המבקש עצמו ועל חוות דעת שהצביעו על סתירות שונות בגרסאותיו. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי המבקש לא הוכיח את היותו נרדף על ידי השלטון בארצו ואת הסכנה הנשקפת לו, לכאורה, אם ישוב לשם. בית המשפט המחוזי עמד בפסק דינו על הסתירות שהתגלו בגרסתו של המבקש, המובילות למסקנה בדבר חוסר אמינותו וחושפות בעייתיות במסמכים שהציג. כך למשל, בית המשפט המחוזי הצביע על סתירות ותמיהות ביחס לטענות שנסבו על מספר הפעמים שבהן נעצר המבקש, שלאחריהם אף חזר לכאורה לפעילות פוליטית, ביחס למועד ההנפקה של הדרכון (בתאריך שלא התיישב עם מועדי המעצר הנטענים), וכן ביחס למועד המאוחר שבו יצא המבקש את מדינתו לאחר ששוחרר ממעצר. בסיכומו של דבר, בית המשפט המחוזי קבע כי אין מקום להתערב בהחלטתו של בית הדין לעררים, ועל כן דחה את הערעור.

בקשת רשות הערעור והתשובה לה

15.

בקשת רשות הערעור שבפני נסבה על פסק דינו של בית המשפט מחוזי. בבקשה חוזר המבקש בעיקרו של דבר על טענותיו באשר לאופן הטיפול הכללי בבקשות מקלט אצל המשיבה, וכן על טענותיו ביחס להליך שהתנהל בעניינו. כאמור, המבקש הגיש גם בקשה לסעד זמני לפיו הוא לא יורחק מישראל עד להחלטה בבקשת רשות הערעור.

16.

המבקש טוען כי על אף שבקשתו נבחנה מספר פעמים, בפועל היא כלל לא נבדקה לגופה. ראשית, הוא מלין על כך שהבקשה נבדקה בהליך מקוצר על-ידי יושב-ראש הוועדה המייעצת ונדחתה על-ידי מנכ"ל רשות האוכלוסין, מבלי שניתנה לו הזדמנות להביא מסמכים התומכים בבקשתו. שנית, הוא טוען כי הבחינה הנוספת של עניינו אך חזרה על ההחלטה שהתקבלה לגביו קודם לכן.

17.

המבקש טוען כי עניינו הוא בעל אופי עקרוני בשים לב לשיעור ההכרה האפסי בפליטים בישראל, אשר צריך להשפיע – לשיטתו – על הערכת טענותיו. באופן יותר קונקרטי, המבקש חוזר וטוען כי על ההליך המקוצר לבחינת בקשות מקלט להוות חריג, להבדיל מכלל אשר בפועל מרבית הבקשות נבחנות על-פיו.

18.

בהחלטתי מיום 19.3.2020 הוריתי על מתן צו ארעי לפיו לא יינקטו הליכי הרחקה נגד המבקש עד למתן החלטה אחרת.

19.

ביום 7.5.2020 הוגשה תשובתה של המשיבה לבקשה. המשיבה טוענת כי דין הבקשה להידחות על הסף ולגופה. לטענתה, הבקשה אינה מגלה כל שאלה עקרונית החורגת מעניינו של המבקש, והלכה למעשה היא נסבה על נסיבותיו האישיות בלבד. לגוף הדברים, המשיבה טוענת כי בגרסתו של המבקש עלו קשיים לא מבוטלים אשר בצדק הביאו את בית המשפט המחוזי לדחות את ערעורו, ובכלל זאת ספקות שעלו מתשובותיו בראיון שנערך לו, מהתנהלותו בזמן עזיבתו את אתיופיה, מהסתירות בין המסמכים שהציג לבין הגרסה שמסר וממהימנותם של המסמכים המוטלת אף היא בספק. עוד טוענת המשיבה כי בניגוד לטענת המבקש, עניינו עונה בפירוש על מכלול הקריטריונים לדיון בסדר דין מקוצר בהתאם לסעיף 6 לנוהל, לנוכח המסקנות ביחס לחוסר מהימנותו. המשיבה מטעימה כי מכלול הראיות שהוצג על-ידי המבקש נבחן ביסודיות על-ידי גורמי המקצוע האמונים על כך, אשר מצאו כי אין בו כדי להצביע על עמידת המבקש בקריטריונים הדרושים למתן מקלט מדיני.

דיון והכרעה

20.

לאחר שבחנתי את הבקשה והתשובה לה אני סבורה שדין הבקשה להידחות. מפסק דינו של בית המשפט המחוזי, כמו מהחלטתו של בית הדין לעררים, עולה כי טענותיו של המבקש נבחנו לגופן ונדחו באופן קונקרטי, בשים לב לטיב הראיות שהציג והשאלות שאלה עוררו. בניגוד לנטען, הבקשה נטועה היטב בנסיבותיו הקונקרטיות של המבקש ולא השתכנעתי כי היא מעלה שאלות עקרוניות החורגות מהמקרה הפרטני של המבקש. על כן היא אינה מגלה עילה למתן רשות ערעור, זאת בין היתר על רקע ההתערבות המצומצמת בהחלטותיו של בית הדין לעררים (ראו: בר"ם 6053/19 זרובינה נ' משרד הפנים – רשות האוכלוסין וההגירה , פסקה 14 (20.2.2020)). למעלה מן הצורך, אוסיף כי ניתן להתרשם כי בקשת המקלט של המבקש נבחנה בסופו של דבר בהליך שכלל שני ראיונות, הגשתן של חוות דעת מקצועיות והתייחסות מפורטת לגרסאות שהציג לאורך הדרך.

21.

סוף דבר: הבקשה נדחית. ממילא נדחית גם הבקשה לסעד זמני. לפנים משורת הדין אין צו להוצאות.