בר"מ 219/22 מחמד סויטי נ. מתאם פעולות הממשלה בשטחים - ועדת מאוימים

1.

בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 6.1.2022 (עת"ם 51482-12-21, סגנית הנשיא א' כהן ). בית המשפט המחוזי דחה בקשה למתן צו ביניים שהגיש המבקש בגדרה של עתירה מנהלית.

2.

המבקש הוא פלסטיני תושב אזור יהודה ושומרון המבקש לקבל היתר שהייה בישראל בשל טענת מאוימות. בתמצית, המבקש טוען כי הוא מואשם בהעברת מידע בטחוני לישראל וכן בשידול ישראלים לקניית קרקעות באזור. על רקע זה, הוא טוען כי נשקפת סכנה לחייו. המבקש טוען עוד כי במהלך חודש אוגוסט 2021 בוצעו כנגדו פעולות חקירה ואכיפה מטעם מנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית וכי ביום 25.8.2021 הוגש נגדו כתב אישום ברשות בגין שיתוף פעולה עם ישראל שבעקבותיו אף נגזר דינו ביום 15.9.2021 לעונש של 5 מאסרי עולם.

3.

המבקש פנה לוועדת המאוימים לאחר שלטענתו נמלט פצוע לשטח ישראל, בבקשה לקבל היתר שהייה זמני בישראל, ובהמשך לכך זומן לתחקור אצל קצינת המאוימים בנציגות תרקומיא ביום 24.11.2021. בו ביום, קצינת המאוימים דחתה את הבקשה, בקבעה שאינה מגלה עילה המצדיקה להיעתר לה. המבקש הגיש ערר למרכזת ועדת המאוימים (להלן: מרכזת הוועדה ) וזה נדחה על-ידה ביום 6.12.2021. מרכזת הוועדה קבעה כי הגרסה שמסר המבקש בתחקור אינה עולה בקנה אחד עם הגרסה שהציג בפנייתו המקורית לוועדת המאוימים, וכי המסמכים המשפטיים שהמציא נראים "מפוקפקים על פניהם". על רקע זה נקבע כי אין בסיס, אף לכאורה, לטענתו של המבקש למאוימות. בעקבות זאת פנה המבקש לוועדת המאוימים בשנית. ביום 19.12.2021 ענתה מרכזת הוועדה לפנייתו של המבקש וקבעה כי טרם התקבל מענה ענייני מטעמו להחלטתה של ועדת המאוימים מיום 6.12.2021, וכי בנסיבות העניין בקשתו אינה מצדיקה בירור נוסף.

4.

ביום 23.12.2021 המבקש הגיש לבית המשפט המחוזי עתירה מינהלית המכוונת נגד ההחלטות שהתקבלו בעניינו. בד בבד עם הגשת העתירה המבקש הגיש בקשה למתן צו ביניים לפיו לא יינקטו צעדים להרחקתו מישראל עד להכרעה בעתירה. מנגד, המשיב התנגד לבקשה למתן צו ביניים, בטענה כי סיכויי העתירה נמוכים וכי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקש. זאת, בשים לב לכך שלא הוכחה סכנת חיים מחד גיסא, ובהתחשב בעבר הפלילי של המבקש, מאידך גיסא.

5.

כאמור בפתח הדברים, בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה למתן צו ביניים, בקבעו כי סיכויי העתירה אינם גבוהים, בהתחשב בכך שזו אינה מתמודדת עם הקביעה בדבר ההבדלים בין הגרסאות העובדתיות שמסר המבקש ועם "הצל הכבד שהוטל על האותנטיות של המסכמים המשפטיים שצורפו". בית המשפט המחוזי אף קבע כי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקש, מכיוון שהוא נמצא בישראל זה חודשים רבים, לפי נתונים שהציג המשיב. לצד האמור, בית המשפט המחוזי הבהיר כי אם המבקש יגיש בקשה חדשה שבה ינמק את הסתירות בגרסאותיו ויבהיר את הספק במקוריותם של המסמכים שהגיש, "חזקה על קצין המאוימים כי יבחן את בקשתו בנפש חפצה".

6.

בקשת רשות הערעור שבפני נסבה על החלטתו של בית המשפט המחוזי. המבקש טוען כי קביעת קצינת המאוימים בעניין אי-מהימנות המסמכים שהגיש אינה נכונה, וכי התחקור שערכה למבקש לא היה ממצה. המבקש טוען עוד כי קביעת בית המשפט המחוזי לפיה הוא שוהה בישראל במשך חודשים רבים אינה נכונה וכי הוא ברח לארץ במהלך חודש אוקטובר 2021. המבקש אף סבור שמאזן הנוחות נוטה לטובתו בשל הסכנה הממשית שנשקפת לשלומו, לטענתו, אם יורחק לשטחי הרשות.

7.

לאחר עיון בבקשת רשות הערעור ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, אף מבלי להידרש לתשובת המשיב.

כידוע, ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהחלטותיה של הערכאה הדיונית בכל הנוגע לסעדים זמניים (ראו למשל: בר"ם 5398/20

פלוני נ' משרד הביטחון , פסקה 13 (19.8.2020); בר"ם 6669/21 פלוני נ' מתאם פעולות הממשלה בשטחים – ועדת המאוימים , פסקה 10 (18.10.2021)). אכן, יש לבחון בכובד ראש כל טענת מאוימות. אולם, מבלי לקבוע מסמרות באשר לסיכויי העתירה, לא מצאתי בשלב הנוכחי כי המבקש הרים את הנטל הנדרש להוכיח כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתו.

8.

יחד עם זאת, ובשים לב להערתו של בית המשפט המחוזי לקראת סוף החלטתו, יובהר כי המבקש רשאי להגיש בקשה עדכנית לקצינת המאוימים, ככל שיעלה בידו להסביר את הסתירות הנטענות בגרסאות שמסר, ולענות על הקשיים שמצאה ועדת המאוימים באותנטיות המסמכים שהגיש.

9.

סוף דבר: הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובת המשיב ובנסיבות המקרה, איני עושה צו להוצאות. לפנים משורת הדין, ועל מנת לאפשר למבקש שהות קצרה להגיש לקצינת המאוימים בקשה חדשה שתהיה נתמכת כדבעי, ככל שיחפוץ, אני מורה כי לא יינקטו כנגד המבקש הליכי אכיפה למשך שבעה ימים מיום מתן החלטה זו.