פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בר"ם
2231/09 - א'
בפני:
כבוד השופטת מ' נאור
המבקשים:
1. פרג אירועים בע"מ
2. אליהו יוסף מורדי
נ ג ד
המשיבים:
1. עיריית תל אביב יפו
2. רשות הרישוי לפי חוק רישוי עסקים
3. מנהלת המחלקה הפלילית בעיריית תל אביב
4. מנהל הרשות לאיכות הסביבה, משה בלסנהיים
בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית
המשפט לענינים מינהליים בתל-אביב-יפו ב-בש"א 30646/09 מיום 25.2.2009
שניתנה על ידי כבוד השופטת ד"ר מיכל אגמון-גונן
בשם המבקשים:
עו"ד יובל גלאון;
עו"ד דורון טל
החלטה
1.
נסיבות הפרשה פורטו בהחלטתי ב-בר"ם 8247/08 עיריית תל אביב-יפו נ' פרג אירועים בע"מ מיום 18.12.2008 ובהחלטתי באותו הליך השבוע, מיום 9.3.2009, ולא אחזור עליהן. בהחלטתי מיום 18.12.2008 הוריתי על ביטול ההיתר הזמני להפעלת גן האירועים שניתן למבקשת ביום 4.12.2008 בהוראת בית המשפט לענינים מינהליים.
2.
המבקשת פנתה לבית המשפט המחוזי בבקשה להורות לעיריית תל אביב ליתן לה כצו ביניים היתר זמני חדש למשך שלושה חודשים. בית המשפט המחוזי (כב' השופטת אגמון-גונן) דחה ביום 25.2.2009 את הבקשה בקבעו כי "מתן צו ביניים הוא בניגוד להחלטת בית המשפט העליון. ועל כן אין בסמכותי להוציא צו כאמור". על החלטה זו הוגשה – רק אתמול (11.3.2009) – בקשת רשות הערעור שלפני.
3.
לטענת המבקשת לבית המשפט המחוזי יש סמכות ליתן את צו הביניים המבוקש, והיה עליו לדון בבקשה ולהיעתר לה נוכח שינוי נסיבות מאז ניתנה החלטתי מיום 18.12.2008. לטענת המבקשת מאז החלטתי האמורה חלה התקדמות בהליכי הרישוי הנדרשים ובוצעו מאמצים קדחתניים מצידה להשלים את מתווה הרישוי, אף שזה לא הושלם עדיין. את העובדה כי המשיכה להפעיל את גן האירועים גם לאחר מתן החלטתי מיום 18.12.2008 הסבירה המבקשת בכך שסברה כי קיימת "הסכמה שבשתיקה להמתין באכיפת צו הסגירה" (פסקה 36 לבקשת רשות הערעור).
4.
דין הבקשה להידחות. בית המשפט המחוזי פעל ברוח החלטתי מיום 18.12.2008. בהתקיים שינוי נסיבות אכן מוסמך בית המשפט המחוזי לסטות מהחלטת בית משפט זה וליתן צו ביניים. ואולם, הנסיבות החדשות המתוארות בבקשה אינן מצדיקות היעתרות לבקשה. עד היום אין בידי המבקשת רשיון או היתר זמני כדין. המאמצים שננקטו לצורך קבלת הרשיון אינם מצדיקים את המשך פעילות גן האירועים שלא כדין. כפי שציינתי בהחלטתי מיום 18.12.2008, הוצאת היתר זמני בענייננו הינה בבחינת צו עשה, שצריך להינתן במשורה וכצעד חריג ונדיר ( שם , פסקה 35). איני רואה הצדקה לצעד חריג ונדיר שכזה בנסיבות הענין שלפני, בהן נראה כי המבקשת ממשיכה לעשות דין עצמי ולנהל את העסק בלא רשיון תקף. המבקשת צירפה לבקשה הנוכחית את החלטת בית המשפט לענינים מקומיים בתל אביב (כב' השופטת י' רוטנברג) מיום 9.3.2009 בה הודגש כי המבקשת אינה מפנימה את חובתה לציית לצווים שיפוטיים תקפים ומחייבים, תוך שהיא חושפת צדדים שלישיים לעוגמת נפש ולנזקים קשים. לא נותר לי אלא לחזור על הדברים, וכפי שציינתי בהחלטתי מיום 9.3.2009 – האינטרס בדבר שלטון החוק גובר.
5.
אשר על כן, הבקשה נדחית. חסד עושה אני עם המבקשת שלא הטלתי, גם זו הפעם, הוצאות לטובת אוצר המדינה. המבקשת עושה דין לעצמה בהמשך הפעלת גן האירועים חרף החלטתי מיום 18.12.2008. המבקשת מעסיקה את כל הערכאות השיפוטיות בהליכים שונים אך זהים במהותם בניסיונה לקבל "הכשר" שיפוטי להמשך הפעילות. לא הובהר מדוע הבקשה הנוכחית לא הוגשה יחד עם הבקשה לעיכוב ביצוע בה החלטתי ביום 9.3.2009. ואולם – זו הפעם אבהיר – אם תמשיך המבקשת ב"מסע" זה, ללא הצדקה, יגרור הדבר חיוב בהוצאות גם אם לא תתבקש תגובה.
ניתנה היום, ט"ז אדר, תשס"ט (12.3.2009).
ש ו פ ט ת