בר"מ 2286/22LACRERNA JOCELYN נ. מדינת ישראל- משרד הפנים

1.

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים מיום 2.3.2022 (עמ"ן 53512-01-22, השופטת מ' אגמון-גונן ) וכן בקשה למתן סעד זמני. בית המשפט המחוזי הורה על מחיקת ערעור שהגישו המבקשים על החלטתו של בית הדין לעררים הפועל לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן בהתאמה: בית הדין לעררים ו- חוק הכניסה לישראל ) מיום 13.1.2022 (ערר (ת"א) 3935-21, הדיין א' חלבגה ).

2.

המבקשת 1 (להלן: המבקשת ), היא אזרחית הפיליפינים, ילידת 1982, אשר נכנסה לישראל ביום 26.9.2010 ברישיון מסוג ב/1 שהוארך מעת לעת, לצורך עבודה כמטפלת סיעודית . בחודש יוני 2020 פוטרה המבקשת מעבודתה בענף הסיעוד ומאז היא שוהה בישראל שלא כדין. ביום 19.8.2021 נעצרה המבקשת במסגרת פעילות אכיפה של המשיבה, רשות האוכלוסין וההגירה. בו ביום היא הובאה לשימוע בפני ממונה ביקורת הגבולות, ולאחריו הוחלט להוציא כנגדה צווי הרחקה ומשמורת. מבלי לפרט, יצוין כי במסגרת השימוע עלה שהמבקשת מודעת לעובדה כי היא שוהה בישראל שלא כדין, וכי במהלכו ציינה המבקשת שהיא מקיימת מערכת יחסים זוגית עם אזרח ישראלי, הוא המבקש 2 (להלן: המבקש ).

3.

במוקד ההליך דנן עומדת בקשה שהגישה המבקשת לאחר מעצרה ובה טענה כי יש להסדיר את מעמדה בישראל בהתבסס על חייה המשותפים עם המבקש. זאת, בהתאם לנוהל מספר 5.2.0009 שעניינו "הטיפול במתן מעמד לבני זוג של ישראלים, לרבות בני אותו מין" (להלן: נוהל בני זוג ). מבלי להידרש לפירוט כלל ההליכים בעניינה, יצוין כי ביום 19.9.2021 נערך למבקשים ראיון סימולטני במשרדי המשיבה לצורך בחינת כנות הקשר ביניהם. בהמשך לכך, ביום 12.10.2021 החליטה המשיבה לדחות את הבקשה להסדרת מעמדה של המבקשת. בעיקרו של דבר, בהחלטה צוין כי בראיון שנערך למבקשים התגלו סתירות רבות וכי בחינת מכלול הנתונים בעניינם מעלה כי לא קיים ביניהם קשר זוגי כן ואמיתי.

4.

המבקשים הגישו ערר על החלטה זו לבית הדין לעררים, אשר דחה את טענותיהם בקבעו כי לא נפל בהחלטת המשיבה כל פגם המקים עילה להתערבות שיפוטית. בהקשר זה הודגש, בין היתר, כי עיון בתשובות שמסרו המבקשים בראיון שנערך להם מצביע על סתירות ופערי מידע מהותיים. כן צוין כי מהדברים עולה שביסוד הקשר בין המבקשים עומדים אינטרסים של סיוע כלכלי הדדי. לבסוף, בית הדין לעררים דחה אף טענות שהעלו המבקשים בכל הנוגע למהימנותו של פרוטוקול הראיון שנערך להם, בציינו כי לא הובאו להן כל תימוכין. על כן, בית הדין לעררים הורה למבקשת לעזוב את ישראל בתוך 14 ימים וכן קבע כי על מבקשים לשאת בהוצאות המשיבה בסך 5,000 שקלים.

5.

להשלמת התמונה, יצוין כי ביני וביני נקטו המבקשים בהליך מקביל בבית הדין לביקורת משמורת הפועל אף הוא מכוח חוק הכניסה לישראל, בעקבותיו שוחררה המבקשת ממשמורת ביום 27.10.2021.

6.

ביום 25.1.2022 הגישו המבקשים ערעור לבית המשפט המחוזי על החלטתו

של בית הדין לעררים, ובצדו בקשה לסעד זמני עד להכרעה בערעור. בו ביום הורה בית המשפט המחוזי למשיבה להגיב לבקשה לסעד זמני וכן הורה על מתן צו ארעי לעיכוב הרחקתה של המבקשת מהארץ עד להחלטה אחרת. בהתאם להחלטה זו, ביום 10.2.2022 הגישה המשיבה את תגובתה לבקשתה ובה טענה כי יש לדחותה. המשיבה טענה כי סיכויי הערעור להתקבל קלושים, בציינה כי לא נפל כל פגם בהחלטתה וכי המבקשים לא עמדו בנטל המוטל עליהם להוכחת כנות הקשר ביניהם. כן נטען כי אף מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשים בשים לב לקיומן של עילות בדין להרחקתה של המבקשת, כמו גם לכך שמדובר במי שעשתה דין לעצמה שעה ששהתה בישראל שלא כדין.

7.

ביום 11.2.2022 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לסעד זמני. בעשותו כן ציין בית המשפט המחוזי כי התרשם שסיכויי הערעור אינם גבוהים בהתחשב בכך שהמבקשת עשתה דין לעצמה ונוכח הסתירות העולות מהראיון שנערך למבקשים. בית המשפט המחוזי ציין כי אף מאזן הנוחות אינו נוטה לטובתה של המבקשת, בהתחשב בכך שגם אם תורחק מישראל תוכל להמשיך ולנהל את הערעור באמצעות המבקש ובא-כוחה (המייצג אותה יחד עם המבקש). בית המשפט המחוזי קבע אפוא כי על המבקשת לעזוב את ישראל עד ליום 25.2.2022, וכי עד למועד זה יודיעו המבקשים האם הם עומדים על ערעורם. בית המשפט המחוזי הוסיף כי אם לא תינתן הודעה כאמור יימחק הערעור מבלי שיתקיים בו דיון נוסף.

8.

כאמור בפתח הדברים, ולאחר שלא התקבלה כל הודעה מהמבקשים, בית המשפט המחוזי הורה על מחיקת הערעור. בהמשך לכך, ביום 3.3.2022, ומשלא ניתנה כל הודעה על יציאתה של המבקשת מישראל, הורה בית המשפט המחוזי אף על חילוט העירבון שהפקידה לטובת המשיבה. להשלמת התמונה, יצוין כי ביום 17.3.2021 הגישו המבקשים בקשה "לעיון חוזר" בהחלטה למחיקת ערעורם. בו ביום דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה, בציינו כי לא ניתן בה כל הסבר למחדלם של המבקשים להגיש הודעות כפי שהתבקשו.

9.

הבקשה שבפני מכוונת למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, וכן למתן סעד זמני במובן זה שהרחקתה של המבקשת מישראל תעוכב עד להכרעה בה. בעיקרו של דבר, המבקשים טוענים כי עמדו בנטל הדרוש להוכחת כנות הקשר ביניהם, כך שיש להורות על הסדרת מעמדה של המבקשת מכוח נוהל בני זוג. בכלל זה, המבקשים שבים ומעלים טענות שונות ביחס להתנהלות המשיבה, לרבות טענות המופנות כלפי מהימנות הפרוטוקולים של הראיונות שנערכו להם.

10.

לאחר שבחנתי את הבקשה אני סבורה כי דינה להידחות, מבלי להידרש לתגובה. הבקשה אינה מעוררת כל שאלה עקרונית אלא עוסקת בנסיבותיהם האישיות של המבקשים. על כן, הבקשה אינה עומדת באמת המידה המצמצמת שחלה על בקשות רשות ערעור ב"גלגול שלישי" כאשר הערכאה הראשונה היא בית הדין לעררים (ראו: בר"ם 1686/18

פלונית נ' מדינת ישראל – משרד הפנים , פסקה 23 (13.5.2018); בר"ם 7438/21 SERDIUK

נ' רשות האוכלוסין וההגירה , פסקה 12 (15.11.2021)).

כמו כן, לא התרשמתי כי נגרם למבקשים עיוות דין. בנסיבות העניין, כלל טענותיהם של המבקשים נבחנו על-ידי בית הדין לעררים, בקבעו כי החלטתה של המשיבה ביחס לטיב הקשר ביניהם היא סבירה ונטועה בתשתית העובדתית שהוצגה בפניה. הדברים עולים אף מהחלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 11.2.2022 לדחות את בקשתם לסעד זמני. יוער כי אף התנהלותם הדיונית של המבקשים לאורך ההליך אינה חפה מקשיים. הדברים אמורים בשים לב למחדלם להגיש הודעה לבית המשפט המחוזי כפי שנקבע בהחלטתו הנזכרת, דבר שהוביל בסופו של יום למחיקת ערעורם. יודגש כי אף בגדרי בקשת רשות הערעור שבפניי לא ניתן כל הסבר או נימוק למחדל דיוני זה. כמו כן, בקשת רשות הערעור מבוססת בעיקרה על טענות בעלות אופי חמור, שלא הונח להן בסיס.

11.

סוף דבר: הבקשה לרשות ערעור נדחית ויחד עמה גם הבקשה לסעד זמני. לפנים משורת הדין ועל מנת ליתן למבקשת שהות מספקת לצורכי התארגנות אני מורה כי יהיה עליה לעזוב את ישראל לא יאוחר מיום 3.5.2022. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.