בר"מ 2301/11 הועדה המקומית לתכנון ולבנייה ראשון לציון נ. אברהם ביין ו - 1

בפסק דין מפורט ומנומק דחה בית המשפט המחוזי, כב' השופט אילן שילה סגן הנשיא, את ערעוריהם של שני הצדדים דכאן. כל אחד מהצדדים הגיש בקשת רשות ערעור, הוועדה המקומית (בבר"ם 2301/11) ובעלי הקרקע ומשיבים נוספים (בבר"ם 2317/11).

כל אחד מהצדדים חלק על האופן שבו יש לחשב את סכומי הריבית והפרשי ההצמדה על פיצויי ההקפאה שנפסקו על ידי ועדת הערר בהחלטתה מיום 12.9.04, היא ההחלטה היסודית שאימצה את המלצות השמאי המכריע. לא הייתה מחלוקת באשר לסכום הקרן השנתי המהווה 4% משווי המקרקעין ביום ההפקעה - 20.7.81.

בית המשפט לא מצא שיש להתערב בהחלטת ועדת הערר וחזר והפציר בבאי כוח הצדדים להסכים שמוצו כל ההליכים, ובכלל זה הבר"ם שנדון בפני בית משפט זה (ר' החלטת השופטת נאור בבר"ם 10843/06, בר"ם 10855/06), לשים קץ לסכסוך ולהשלים עם החלטות ופסקי דין של הערכאות הקודמות, אך הם לא שעו להערות בית המשפט. גם בדיון בפנינו הפנינו תשומת לב הצדדים שלא מתעוררת שאלה משפטית המצדיקה מתן רשות ערעור, אף אם היינו מניחים (ואיננו עושים כך) שבית המשפט טעה.

מצאנו שהשאלות שהועלו עניינן ישום פסק הדין והחלטות ועדת הערר, ואין בהן השלכות רוחב על תיקים אחרים התלויים ועומדים בבתי המשפט. עניינו של פסק הדין באימוץ תחשיב הפיצויים כפי שהדבר נעשה על ידי הוועדה, אליה חזרו הצדדים על פי בקשתם.

שמענו בהרחבה את טיעוני הצדדים ולא מצאנו שיש בטיעוניהם כדי להצדיק מתן רשות ערעור. גם אנו סבורים שהסכסוך הגיע לכדי סיום ואין כל בסיס להתערבותנו, משכך הבקשות נדחות.

אין צו להוצאות.