בר"מ 2317/19 פלוני נ. רשות האכלוסין וההגירה

1.

זוהי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 20.3.2019 (עמ"ן 72274-10-18, השופט ע' שחם ). בית המשפט המחוזי קיבל את בקשתה של המשיבה למתן סעד זמני בערעור שהוגש על ידה על החלטתו של בית הדין לעררים בירושלים הפועל לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן בהתאמה: בית הדין לעררים ו- חוק הכניסה לישראל ) מיום 26.7.2018.

2.

המבקש, יליד 1982, הוא אזרח סודן יוצא חבל דרפור. הוא נכנס לישראל שלא כדין בחודש אוגוסט 2010, ובשנת 2016 הגיש בקשה לקבלת מעמד של פליט. במשך רוב תקופת שהייתו בישראל החזיק המבקש ברישיון זמני לפי סעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל ("רישיון זמני לישיבת ביקור למי שנמצא בישראל בלי רישיון ישיבה וניתן עליו צו הרחקה – עד ליציאתו מישראל או הרחקתו ממנה").

3.

בשנת 2017 הגיש המבקש ערר לבית הדין לעררים, ובו טען כי המשיבה נמנעת מלהכריע בבקשת המקלט שהוגשה על ידו, ועל כן יש מקום ליתן לו מעמד של פליט או לחלופין להעניק לו רישיון ישיבת ארעי מסוג א/5 עד שתוכרע בקשת המקלט שלו. בית הדין לעררים קיבל את הערר וקבע כי יוענק למבקש רישיון מסוג א/5 שיוארך מדי חצי שנה עד שתתקבל הכרעה סופית בבקשת המקלט שלו.

4.

כפי שציינתי בהחלטה קודמת ( בר"ם 1169/19 פלוני נ' רשות האוכלוסין וההגירה (24.3.2019) (להלן: בר"ם 1169/19 ) ), אף עניינו של המבקש הוא אחד מבין תיקים דומים רבים שהתנהלו בבית הדין לעררים ושבהם הוא הורה למשיבה ליתן למבקשי מקלט יוצאי חבל דרפור רישיונות ישיבה מסוג א/5 עד להכרעה בבקשותיהם. המשיבה הגישה ערעורים על עשרות החלטות מסוג זה לבית המשפט המחוזי – ובהם גם הערעור שביסוד ההליך דנן. חלק מהערעורים כבר נדונו והתקבלו על ידי בית המשפט המחוזי ובקשות רשות ערעור על פסקי הדין שניתנו על-ידו תלויות ועומדות בבית משפט זה (בר"ם 9154/18, בר"ם 527/19 ובר"ם 1600/19). במקביל, תלויה ועומדת בבית משפט זה, בשבתו כבג"ץ, עתירה שעוסקת בסוגיית הבחינה וההכרעה בבקשות המקלט של יוצאי חבל דרפור, חבל הנובה והנילוס הכחול. ביום 19.3.2019 הוצא צו על-תנאי בעתירה האמורה לפיו התבקשו המשיבים בה, בין היתר, "לבוא וליתן טעם מדוע לא יוענק רישיון לישיבת ארעי מסוג א/5 לעותרים ולמבקשי מקלט יוצאי דרפור כמותם, וזאת עד להכרעה בבקשות המקלט הפרטניות שהגישו" (בג"ץ 4630/17, הנשיאה א' חיות , המשנה לנשיאה ח' מלצר והשופט מ' מזוז ).

5.

ביום 26.7.2018 הגישה המשיבה ערעור על החלטתו של בית הדין לעררים לבית המשפט המחוזי. עם הגשת הערעור, לא הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע של ההחלטה האמורה. בהתאם, ביום 16.10.2018 קיבל המבקש רישיון מסוג א/5.

6.

ביום 12.2.2019 הגישה המשיבה לבית המשפט המחוזי בקשה לסעד זמני לתקופת הערעור, ובו טענה כי ביום 26.11.2018 ניתן פסק דין בערעור אחר שהגישה המשיבה באותה סוגיה, ולפיו לא היה מקום שבית הדין לעררים יורה על מתן מעמד מסוג א/5 למבקשי מקלט מחבל דרפור (עמ"ן 64239-01-18, השופט א' דראל ). כמו כן, הפנתה המשיבה להחלטות נוספות של מותבים שונים בבית המשפט המחוזי שקיבלו בקשות לעיכוב ביצוע בערעורים אחרים שהוגשו על החלטות דומות של בית הדין לעררים. על כן, המשיבה ביקשה כי בית המשפט המחוזי יורה כי המבקש לא יחזיק יותר ברישיון מסוג א/5 עד להכרעה בערעור, אלא ברישיון לפי סעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל.

7.

כפי שכבר צוין, בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור. בית המשפט המחוזי קבע כי נוכח פסקי דין שניתנו על ידי מותבים שונים בהליכים שבהם התעוררה סוגיה דומה, סיכויי ההליך "נושקים לרף הגבוה". באשר למאזן הנוחות, ציין בית המשפט המחוזי כי המשיבה מבקשת לשנות את המצב הקיים, וכי בקשה מעין זו תתקבל במקרים חריגים בלבד. כן צוין כי המשיבה לא הצביעה על נזק חמור אשר הסעד הזמני דרוש לשם מניעתו. מנגד, כך נקבע, היענות לבקשה אינה חושפת את המבקש לסכנת הרחקה מישראל. בסיכומו של דבר, בית המשפט המחוזי קבע כי על אף ששיקולי מאזן הנוחות כשלעצמם אינם תומכים בקבלת הבקשה, עוצמתם של סיכויי ההליך מכריעה את הכף.

8.

לאחר ששקלתי את הדברים הגעתי למסקנה כי יש לדחות את הבקשה. זאת, בשים לב לכלל שעניינו מידת ההתערבות המצומצמת של ערכאת הערעור בהחלטות הנוגעות לסעדים זמניים (ראו: בר"ם 58/17 מירנדה נ' רשות האוכלוסין וההגירה - משרד הפנים , פסקה 11 (4.1.2017); בר"ם 1930/19 סוקורינסקי נ' רשות האוכלוסין וההגירה – משרד הפנים , פסקה 16 (27.3.2019)), כמו גם לנוכח החלטות אחרות שהן רלוונטיות לעניין – החלטות שהתקבלו בבית המשפט המחוזי בתיקים העוסקים בעניינם של מבקשי מקלט המצויים במצב דומה לזה של המבקש, ההחלטה שניתנה בעתירה העקרונית התלויה ועומדת בבית משפט זה, ההחלטות שניתנו בבקשות רשות הערעור שהוזכרו לעיל בסעיף 4, וכן ההחלטה שניתנה בבקשת רשות ערעור נוספת שנסבה אף היא על בקשה לסעד זמני בהליך דומה המתנהל במקביל (ראו: בר"ם 1169/19 )). כפי שציינתי שם, ברוב התיקים הרלוונטיים התלויים ועומדים בבית המשפט המחוזי ניתנו צווים המונעים את יישום הוראותיו של בית הדין לעררים.

9.

עוד אעיר, כפי שאף ציינתי בבר"ם 1169/19 , כי בהתאם להסכמת המדינה, שצוינה בהחלטה על מתן צו על-תנאי בבג"ץ 4630/17, תוקפו של הרישיון הזמני שבו מחזיק המבקש בהתאם לסעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל יהא לתקופה של שנה בכל פעם, ללא צורך בחידוש מדי שלושה חודשים.

10.

סוף דבר: הבקשה לרשות ערעור נדחית. בנסיבות העניין ומשלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.