בר"מ 2318/15 פלוני נ. שר הפנים

1.

עסקינן בבקשה שהוכתרה "בקשה בהולה לעיכוב ביצוע", ושמתייחסת להחלטה שניתנה על ידי השופט ע' פוגלמן ביום 2.4.2015 ועניינה בהליכים להרחקת המבקשות (שהן אם ובתה הקטינה) מן הארץ.

העובדות הצריכות לעניין והשתלשלות האירועים והדיונים בעניינן של המבקשות מפורטים בהחלטתו של חברי, ואין טעם לחזור על הדברים. אומר רק כי בהחלטה מיום 2.4.2015 נדחתה בקשת רשות ערעור שהגישו המבקשות על החלטת בית המשפט לעניינים מינהליים מרכז-לוד (כבוד השופטת ד' מרשק רום ) מיום 8.3.15 – ובה נקבע כי ניתן יהיה לפעול להרחקת המבקשות מישראל בתוך 14 ימים. מועד זה הוארך על ידי בית המשפט לעניינים מינהליים ביום 15.3.2015 ב-14 ימים נוספים, לנוכח פגם שנפל בהמצאת ההחלטה למבקשת.

2.

בבקשה לעיכוב ביצוע שהובאה לפניי ביום 6.4.2015, נטען על ידי המבקשות כי דרוש להן פרק זמן להתארגנות על מנת לעזוב את ישראל בעצמן ובכבוד. בין היתר צוין, כי לנוכח חג הפסח החל בימים אלה מתקשות המבקשות לרכוש כרטיסי טיסה לבוליביה – שהיא מולדתן. משכך, ובמיוחד על מנת למנוע מצב שבו תיאלץ הקטינה לשהות במשמורת טרם יציאתה מהארץ, מתבקש בית המשפט לאפשר למבקשות לעזוב את ישראל עד ליום 23.4.2015.

תגובת המשיבים התקבלה היום, 7.4.2015, ונטען בה כי אין ההליך דנן מתאים לדיון בבקשה לעיכוב הרחקתן של המבקשות מן הארץ. לעמדת המשיבים, "המסגרת הדיונית המתאימה לדון בנושא צו ההרחקה, לרבות מועד ההרחקה, היא ערר שניתן להגיש לבית הדין לעררים, וזאת מכוח סעיף 13כג לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952." פרט לכך, לא ניתן על ידי המשיבים כל טעם מדוע אין להיעתר לבקשתן של המבקשות לדחות את מועד עזיבתן את הארץ עד ליום 23.4.2015.

3.

לא מצאתי ממש בעמדת המשיבים שלפיה ההליך שבו נקטו המבקשות אינו מתאים לעיכוב הליכי הרחקתן מישראל. אמנם הממונה על ביקורת הגבולות הוא שהורה לראשונה (ביום 12.1.2015) על הרחקת המבקשות מן הארץ עד ליום 16.1.2015. ואולם בעקבות ההליכים שהתנהלו בערכאות השונות מאז הוצאת צו ההרחקה, מטבע הדברים חלו שינויים במועד שנקבע לביצועו: בבית הדין לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין נדחה מועד ההרחקה ליום 13.4.2015; ובבית המשפט לעניינים מינהליים בוטלה החלטה זו, וחלף זאת נקבע ביום 15.3.2015 כי צו ההרחקה יבוצע בתוך 14 ימים. במסגרת ההחלטה על דחיית בקשת רשות הערעור אמנם לא נקבע מועד להרחקת המבקשות מישראל – ואולם בנסיבות שנוצרו המשמעות היא שהמועד החל הוא כפי שנקבע בפסק דינו של בית משפט קמא. קרי: על פי החלטת השופט פוגלמן מיום 2.4.2015 מועד ההרחקה הוא מידי. הבקשה שלפניי אינה מהווה אפוא השגה על עצם צו ההרחקה כטענת המשיבים, כי אם בקשה לעיכוב הביצוע של ההחלטה מיום 2.4.2015 כנטען בבקשה. ודוק: כבר בהחלטתו של בית המשפט לעניינים מינהליים ניתנה למבקשות שהות של 14 ימים לפני המועד שנקבע להרחקתן מן הארץ, ואין מניעה כי שהות דומה תינתן גם על ידי ערכאה זו. משכך, ובהעדר התנגדות מצידם של המשיבים לעצם הארכה המבוקשת או למשכה, אני נעתרת לבקשה לעיכוב ביצוע.

התוצאה היא שאני מורה כי המועד שעד אליו יעזבו המבקשות את הארץ יידחה ליום 23.4.2015.