בר"מ 2415/19 לולה בר-אל נ. מדינת ישראל-רשות האוכלוסין וההגירה

1.

המבקש 2 (להלן: המבקש ) הוא נתין אוקראיני, אשר נכנס לישראל ביום 3.7.2016. המבקש הגיש בקשה למקלט בחודש יולי 2016, וזו נדחתה ביום 31.10.2018, לאחר ראיון שנערך לו. עוד בטרם נדחתה בקשתו, הגיש המבקש בקשה למעמד מכוח נוהל רשות האוכלוסין וההגירה 5.2.0009 "נוהל הטיפול במתן מעמד לבני זוג של ישראלי, לרבות בני אותו מין" (להלן: נוהל בני זוג ), בטענה כי הוא והמבקשת 1 (להלן: המבקשת ) מקיימים קשר זוגי. יצוין כי המבקשת היא סטודנטית לרפואה ברוסיה, אשר שוהה בישראל – לפי טענתה – במהלך חופשות. המשיבה דחתה את הבקשה ביום 17.7.2018, בשל היעדר מרכז חיים משותף בישראל. ערר פנימי שהגישו המבקשים נדחה ביום 20.8.2018. המבקשים עררו על ההחלטה, ובית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב–1952 (להלן: בית הדין ) בתל אביב–יפו (כב' הדיין ד' ברגמן ) דחה את הערר ביום 28.1.2019. בית הדין קבע כי המבקשת שהתה בישראל רק חודשים ספורים בשנה הקודמת, וכי מרכז חייהם של בני הזוג אינו צפוי להיות בישראל לפחות בתקופה הקרובה. בית הדין קבע כי אומנם תיתכן הכרה באופי ייחודי של קשר, אך המבקשים לא הוכיחו שהקשר ביניהם ראוי להגנה. כמו כן, נקבע כי המשיבה לא הייתה מחויבת לקיים למבקשים ראיון, משלא התקיימו דרישות הסף לתחולת הנוהל. בית הדין ציין כי שהייתו הנוכחית של המבקש בארץ אינה מצדיקה את הישארותו. לפיכך, נקבע כי על המבקש לעזוב את הארץ תוך 14 ימים. יצוין כי ביום 5.2.2019 דחה בית הדין בקשה לעיכוב ביצוע של פסק דינו.

2.

המבקשים ערערו על פסק הדין, ולצדו הגישו בקשה לסעד זמני שימנע את הרחקת המבקש מישראל עד הכרעה בערעור. בית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב–יפו (כב' סגן הנשיא ח' ברנר ) דחה את הבקשה לסעד זמני בערעור ביום 5.3.2019. נקבע כי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשים, שכן בא כוחם יכול לייצגם גם בהיעדרם; ומשום שהיעדרות המבקש אינה שוללת את האפשרות לבדוק את כנות הקשר – ובמידת הצורך, להתיר את כניסת המבקש לשם כך. בית המשפט דחה את טענת המבקשים שלפיה הרחקת המבקש תגרום לקרע, וזאת משום שגם כיום הם חיים בנפרד ומנהלים קשר חרף המרחק. להשלמת התמונה, יצוין כי מעיון בנט-המשפט עולה כי דיון בערעור קבוע ליום 7.7.2019.

3.

מכאן בקשת הרשות לערער שלפניי. עיקר טענותיהם של המבקשים מופנה כלפי דחיית הבקשה לפי נוהל בני זוג. בעניין מאזן הנוחות, נטען כי הרחקת המבקש עלולה להביא להתפרקות הקשר הזוגי, בשל התלות בביקוריה המזדמנים של המבקשת במדינת מוצאו של המבקש; וכי לא ניתן יהיה לבדוק את כנות הקשר כל עוד המבקש שוהה בחו"ל. עוד נטען כי לערעור המבקשים סיכויים טובים.

4.

לאחר שעיינתי בבקשת הרשות לערער, הגעתי לכלל מסקנה שדינה להידחות. לא מצאתי בנימוקי המבקשים הצדקה ליתן רשות לערער, בהתאם לאמות המידה הנוהגות (בר"ם 8095/15 פרננדס נ' מדינת ישראל , פסקה 7 (6.12.2015). כידוע, ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהחלטות של הערכאה הדיונית בעניין סעדים זמניים (בר"ם 1930/19 סוקורינסקי נ' רשות האוכלוסין וההגירה , פסקה 16 (27.3.2019)). מבלי שאדרש לסיכויי הערעור, לא שוכנעתי כי בנסיבות העניין מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשים (ולמעשה, המבקש). הקשר בין בני הזוג ממילא אינו מתנהל ברובו המכריע בארץ. ככל שתידרש נוכחותו בהמשך לצורך בחינה נוספת של כנות הקשר תוכל המשיבה לשקול להתיר כניסתו בתנאים.

הבקשה נדחית אפוא. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.