בר"מ 2433/19לטיפה וותד נ. רשות מקרקעי ישראל

1.

בקשת רשות הערעור שבפני, שהוגדרה כדחופה, הוגשה לבית משפט זה אתמול בשעות הערב. הבקשה נסבה על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים מיום 3.4.2019 שבה דחה בית המשפט המחוזי בקשה למתן צו ארעי, שהוגשה במסגרת עתירה מנהלית שהגישה המבקשת (עת"ם 35574-03-19, השופט א' שוורץ ).

2.

ביום 26.11.2017 נמסר למבקשת צו לסילוק יד ופינוי קרקע לפי סעיף 4 לחוק מקרקעי ציבור (פינוי קרקע), התשמ"א-1981 המורה לה לפנות את המקרקעין המצויים במגרש 48 בכפר קאסם, שעליהם מצוי ביתה (להלן: המקרקעין ). המבקשת נקטה בהליכים בעניין זה, אך טענותיה נדחו בבית משפט השלום, ובהמשך לכך אף ערעורה נדחה בבית המשפט המחוזי (ת"א 22787-01-18, השופט ז' ימיני , נדחה ביום 6.6.2018; ע"א 29891-06-18, השופטת הבכירה מ' נד"ב והשופטות

ח' קיציס

וי' רוטנברג , נדחה ביום 10.2.2019). בהמשך, ביום 20.2.2019 נדחתה גם בקשת רשות הערעור שהגישה לבית משפט זה (רע"א 1222/19, השופט נ' הנדל ).

3.

בתום ההליך האזרחי, המבקשת הגישה עתירה מנהלית כנגד רשות מקרקעי ישראל ובה עתרה לכך שיוקצה לה המקרקעין בהתאם להחלטת מועצת רשות מקרקעי ישראל מס' 1597 או לחלופין

שימומשו לגביה את הוראות סעיף 23 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 בעניין הזכות לרכישת מקרקעין. בצידה של העתירה הוגשה בקשה לצו ארעי, שנדחתה ביום 17.3.2019 תוך שנקבע כי המבקשת "מיצתה את כל ההליכים האפשריים בכל הערכאות כדי למנוע את פינויה... וזאת על אף הודאתה המפורשת כי מעולם לא רכשה בו זכויות" (סגנית הנשיא ו' מרוז ). בית המשפט המחוזי אף קבע כי המבקשת תודיע האם היא עודנה עומדת על עתירתה. בהמשך לכך, ולאחר שהמבקשת הודיעה כי היא אכן מבקשת לעמוד על העתירה, נקבעה זו לדיון במהלך חודש ספטמבר 2019.

4.

ביום 27.3.2019 המבקשת שבה והגישה בקשה נוספת בטענה כי חל שינוי נסיבות אשר מצדיק עיון מחדש בהחלטה. בהקשר זה הפנתה המבקשת לנוהל שעניינו הקצאת קרקע בפטור ממכרז, שלטענתה מקנה לה "אופק תכנוני וודאי". בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה בהחלטה מושא הבקשה שבפני בקבעו כי אין בנוהל זה כדי לסייע למבקשת, תוך שהוא בוחן את תנאיו ומציין כי עניינה של המבקשת אינו נכלל בהם. בית המשפט המחוזי הוסיף כי המבקשת "עושה כל שלאל ידה בכדי להרחיק ממנה את פינוי המגרש, לאחר שמספר לא מועט של ערכאות כבר נדרשו לעניינה".

5.

בבקשה שבפני טוענת המבקשת כי יש למנוע את סילוקה מהמקרקעין עד לדיון בעתירה לגופה. הבקשה הועברה לטיפולי לפני זמן קצר, ועל-פי האמור בה פינוי הקרקע מיועד להיום. אף מבלי שהתבקשה, הגישה המשיבה תגובה, ובה טענה כי יש לדחות את הבקשה. המשיבה הבהירה כי הסוגיה נידונה על ידי ערכאות רבות וכן טענה לחוסר ניקיון כפיים מצד המבקשת.

6.

דין הבקשה להידחות. החלטתו של בית המשפט המחוזי מבהירה היטב את הטעמים לדחיית הבקשה לסעד במקרה זה. ניתן להבין לליבה של המבקשת, אך לא להשלים עם התנהלותה הדיונית. עניינה של המבקשת נדון בהליכים רבים, ולא מצאתי בבקשה דנן טיעון ממשי שלא נבחן עד כה ושמצדיק להיעתר לבקשה בעת הזו.

7.

סוף דבר: הבקשה נדחית. הרבה לפנים משורת הדין אין צו להוצאות.