בר"מ 2481/16 אמרי דעת נ. מנהל הארנונה של עיריית ירושלים

1.

המבקשת היא עמותה המחזיקה בכמה נכסים בירושלים. בשלהי שנת 2011 ערך המשיב, מנהל הארנונה של עיריית ירושלים, מדידה לשטחי שלושה נכסים המוחזקים על ידי המבקשת (להלן: הנכסים ) . במדידה זו נמצא כי שטח הנכסים גדול מהשיעור שנקבע עובר לביצוע המדידה (להלן: המדידה ) . על יסוד המדידה שלח המשיב למבקשת הודעת חיוב ארנונה מתוקנת, שבה חושבה מחדש השומה עבור שנת 2011 (מתחילתה) בהתאם לנתוני המדידה המעודכנים. המבקשת הגישה למשיב השגות בעניין החיובים האמורים, ומשאלו נדחו הגישה ערר לוועדת הערר לענייני ארנונה בירושלים (להלן: ועדת הערר ), שנדחה אף הוא.

2.

ביום 18.2.2016 דחה בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים (כב' השופט י' נועם ) את ערעור המבקשת על החלטת ועדת הערר על כל חלקיו. לענייננו רלוונטי החלק המתייחס לטענת המבקשת שלפיה חיובה בארנונה באופן רטרואקטיבי עבור שנת 2011 מתחילתה היה שלא כדין . בית המשפט עמד על הכלל שלפיו "חיוב רטרואקטיבי נחשד מלכתחילה כפסול" בהינתן קיומה של חזקה פרשנית נגד תחולה למפרע (להלן: החזקה ). ואולם, במקרה דנן נקבע כי המשיב עמד בתנאי המבחן הדו שלבי המאפשר לסתור חזקה זו: אשר למבחן הראשון, שעניינו סמכות הגבייה הרטרואקטיבית, נקבע כי המשיב פעל בסמכות וזאת נוכח הצורך בגביית מס אמת; בשל אינטרס הנשיאה השוויונית בנטל המס; ומשום העובדה שלא הייתה מחלוקת בין הצדדים אשר לשטח המעודכן של הנכסים כפי שזה נקבע במדידה. אשר למבחן השני, שעניינו אופן הפעלת שיקול הדעת של הרשות המינהלית, נקבע כי זה הופעל באופן סביר ומידתי; כי לא ניתן לייחס משקל רב לאינטרס ההסתמכות של המבקשת משום ששיעור שטחי הנכסים שנקבעו במדידה אינו שנוי במחלוקת; ומשום שהמבקשת לא טענה כי הייתה פועלת באופן שונה לו הייתה נדרשת לשלם ארנונה בהתאם לשטחם האמתי של הנכסים מלכתחילה.

3.

מכאן הבקשה שלפניי. המבקשת מיקדה את טענותיה בבקשה בקביעה הנוגעת לחיוב הרטרואקטיבי בארנונה. לטענתה שגה בית המשפט לעניינים מינהליים בקביעתו כי המשיב פעל בסמכות כשהורה על חיוב רטרואקטיבי. המבקשת טוענת כי בעניינה – ובשונה מקביעותיו של בית המשפט לעניינים מינהליים – לא מתקיימים שיקולים טובים לסתירת החזקה נגד תחולה למפרע. זאת, בפרט מקום שבו לא נקבע כי המבקשת הטעתה את המשיב ביודעין או שרובצת לפתחה אשמה כלשהי. עוד טוענת המבקשת כי בהתאם לפסיקתו של בית משפט זה אין די בשיקול של גביית מס אמת כדי לסתור את החזקה, וזאת משום ששיקול זה קיים כל אימת שהרשות מחליטה לגבות מס למפרע. עוד טענה המבקשת כי קביעת בית המשפט לעניינים מינהליים שלפיה אין לתת משקל של ממש לאינטרס ההסתמכות של המבקשת שגויה, שכן נישום רשאי להניח – בהיעדר אשמה חריגה בהתנהגותו – כי חיוב הארנונה שאותו הוא מקבל מהרשות בתחילת השנה הוא תקין ומדויק.

4.

לאחר שעיינתי בבקשה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. כידוע, על בקשת רשות לערער "בגלגול שלישי" על החלטת בית משפט לעניינים מינהליים שדן בהחלטת ועדת הערר לענייני ארנונה בעניינים בעלי אופי יישומי תחול אמת מידה מצמצמת (בר"ם 965/12 ציביאק נ' עיריית ת''א–יפו , פסקה 5 (8.5.2013); בר"ם 1295/12 נורקייט בע"מ נ' עיריית פתח תקוה , פסקאות 7-6

(12.3.2012) ). איני סבור כי המקרה שלפניי נופל בגדרי אמת מידה זו. פסק הדין של בית המשפט לעניינים מינהליים לא שינה מהכלל שלפיו ראוי לנקוט "יד קפוצה" מקום שבו מתבקשת התרת חיוב רטרואקטיבי בארנונה (ראו למשל עע"ם 1280/10 מעונות מכבי נ' עיריית רמת גן , פסקה 7 (18.3.2012); עע"ם 4551/08 עיריית גבעת שמואל נ' חברת החשמל לישראל בע"מ , פסקאות 59-57 (1.12.2011); עע"ם 7749/09 אורט ישראל נ' הממונה על מחוז ירושלים במשרד הפנים , פסקאות 31-29 (30.11.2011) (להלן: עניין אורט ישראל )) , ואולם בנסיבות המקרה דנן נפסק כי קיימות תכליות אחרות שיש בהן כדי לסתור את החזקה ובהן חשיבות האינטרס בדבר נשיאה שוויונית בנטל המס; גביית מס אמת; והעובדה שלא התגלעה מחלוקת בין הצדדים אשר לשטח הנכסים שנקבע במדידה (והשוו: עניין אורט ישראל , פסקה 35; עע"ם 89/13 עיריית רמת גן נ' הראל

(24.2.2015) ).

זאת ועוד. אף אם נניח לצורך הדיון, מבלי לקבוע מסמרות, כי אכן נפלה טעות ביישום ההלכות בעניין חיוב ארנונה למפרע, הרי שכידוע טעות כשלעצמה אינה מצדיקה מתן רשות לערער ב"גלגול שלישי" (ראו בר"ם 201/15 מנהל הארנונה של עיריית הרצליה נ' אינטרגאמא נכסים (1961) בע"מ , פסקה 8 (22.4.2015)). לפיכך, לא מצאתי עילה לבירור נוסף בבית משפט זה.

הבקשה נדחית אפוא. משלא התבקשה תגובה אין צו להוצאות.