בר"מ 251/19 טופיק אבדינוב נ. שר הפנים

1.

המבקש הוא אזרח רוסיה, יליד שנת 1973. ביום 12.8.2018 נכנס המבקש לישראל באמצעות אשרת תייר וביום הבא הגיש בקשה למקלט מדיני. בתמצית, הוא טען שבשנת 2013, עת התגורר ברפובליקת דאגסטן, התקיפו אותו אנשי ארגון דאעש (להלן: הארגון ) משום שסירב להצטרף לארגון, רדפו אותו גם לאחר מכן, ואיימו עליו אף לאחר שנמלט למוסקבה. ביום 28.8.2018 מצאו פקחי המשיבה את המבקש עובד, בניגוד לתנאי רישיונו, ושמו אותו במשמורת. ביום 16.9.2018 נערך למבקש ריאיון לבחינת בקשת המקלט, וביום 3.10.2018 החליטה המשיבה לדחות את בקשתו. המבקש הגיש ערר על ההחלטה לבית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952. בית הדין לעררים בירושלים (כב' הדיין מ' זילברשמיד ) דחה את הערר ביום 29.11.2018, שכן המבקש לא הוכיח את טענותיו בדבר סכנה ממשית לחייו או לחירותו. נקבע כי המבקש לא הוכיח שמיצה את אפשרויות הפנייה לרשויות החוק בארצו בטרם ביקש מקלט בישראל, וכי העובדה שהמבקש לא ביקש מקלט בביקור קודם בישראל (לאחר שהחלה רדיפתו הנטענת) או בעת שהותו באזרבייג'ן, אינה מתיישבת עם גרסתו.

2.

המבקש ערער על פסק הדין של בית הדין לעררים. בית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים (כב' השופט ע' שחם ) דחה את הערעור ביום 3.1.2019 וקבע שהמבקש לא עמד בנטל להוכיח כי מתקיימים בו התנאים לקבלת מקלט או תחולת עקרון אי ההחזרה. נקבע כי המבקש לא סיפק ראיות חיצוניות לטענותיו בדבר רדיפה ולא הראה מדוע לא יוכל להמשיך להתגורר ברוסיה ולקבל הגנה מרשויותיה, אשר פועלות פעילות נמרצת נגד הארגון. צוין כי ייתכן שהגעת המבקש לישראל נובעת ממניעים כלכליים, בניגוד לגרסתו. עוד דחה בית המשפט את בקשת המבקש לשחרורו ממשמורת. זאת, שכן תקופת המשמורת אינה חורגת מהסביר – גם אם היא עולה על 60 ימים – בשים לב לכך שהמבקש עבד בניגוד לתנאי אשרת התייר שהחזיק בה; לסיכויים הנמוכים שהיו מלכתחילה לבקשת המקלט שלו; ולקצב המשביע רצון של התנהלות ההליכים.

3.

מכאן בקשת הרשות לערער שלפניי, שבצידה הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין של בית המשפט לעניינים מנהליים ולצו ארעי למניעת הליכי אכיפה. לטענת המבקש, הוא הצליח לבסס את קיומו של פחד ממשי מהסכנות האורבות לו מהארגון אם ישוב לארצו. עוד טוען המבקש כי הוא ניסה לקבל הגנה בארצו ואף העתיק את מקום מגוריו פעם אחר פעם, אך מאמציו נכשלו ופניותיו לרשויות החוק הושבו ריקם. לשיטתו, די באלה – למצער במצטבר – כדי לבסס רדיפה לעניין בקשת מקלט ולהוכיח את התחולה של עקרון אי ההחזרה. כמו כן, המבקש טוען כי בשל העובדה שהוא מצוי במשמורת, לא עלה בידיו להשיג את התימוכין לטענותיו. הוא טוען שאין הצדקה להחזקתו במשמורת מעבר ל-60 ימים. לטענתו, הוא נאלץ לעבוד מכיוון שהמדינה אינה מספקת לו תנאי מחייה בסיסיים ומשום שמצבו הרפואי מחייב צריכת תרופות יקרות. לטענתו, החלטת המשיבה לשים אותו במשמורת רק בשל עבודתו היא בלתי סבירה ואף מנוגדת לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו ולהצהרות המשיבה בעבר.

4.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, הגעתי ל כלל מסקנה כי דינה להידחות. רשות לערער ב"גלגול שלישי" על פסק דין של בית המשפט לעניינים מנהליים בערעור על פסק דין של בית הדין לעררים תינתן בצמצום, מקום שמתעוררת שאלה עקרונית החורגת מעניינו הפרטני של המבקש, בשים לב לאופיו של בית הדין ולמומחיותו, או בנסיבות מיוחדות אחרות אף אם אין מתעוררת בהן שאלה כזו (בר"ם 8338/17 אסטגוי נ' משרד הפנים , פסקה 7 (19.11.2017); בר"ם 3412/17 הרננדס נ' רשות האוכלוסין וההגירה – משרד הפנים , פסקה 6 (24.10.2017); בר"ם 5671/1 7 פלונית נ' רשות האוכלוסין וההגירה – מינהל אכיפה וזרים , פסקה 29 (24.7.2017)). על אף ניסיונו לטעון כן, עניינו של המבקש אינו בא בגדר אמת המידה האמורה. טענותיו נדונו ונדחו לגופן, ולא שנפל פגם בהליכים. לא עלה בידו של המבקש לתמוך את טענותיו ולהוכיחן. על כן אין מתעוררות בענייננו השאלות העקרוניות שהמבקש העלה בבקשתו. טענות נגד קביעות עובדה של הערכאות הקודמות אף הן אינן מצדיקות רשות לערער. אף לא מצאתי כי מתעוררות במקרה דנן נסיבות מיוחדות אחרות שמצדיקות לתת רשות לערער.

הבקשה נדחית אפוא. הבקשה לעיכוב ביצוע ולצו ארעי מתייתרת. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.