בר"מ 2631/20 ברנדה לופז פלסין נ. משרד הפנים - רשות האוכלוסין וההגירה

1.

בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים מיום 7.4.2020 (רע"ם 59569-01-20, השופט ע' שחם ), ובצדה בקשה לעיכוב ביצוע של החלטה זו. בית המשפט המחוזי דחה ערעור שהגישו המבקשים על החלטותיו של בית הדין לעררים בירושלים הפועל מכוח חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: בית הדין לעררים ) מיום 16.1.2020 ומיום 22.1.2020 (ערר (י-ם) 1189-20, הדיין ש' ויזן ).

2.

לצורך הדיון בבקשה די בכך שאציין כי המבקשים 2-1 (להלן: המבקשים ) נולדו בישראל להורים שהגיעו מקולומביה ונכנסו למדינה שלא כדין. בעבר הורחקו המבקשים מישראל עם האם, ולאחר כשמונה שנים חזרו אליה, לטענתם על רקע הזנחה שסבלו ממנה, על מנת לחבור לאב שנישא לאזרחית ישראלית ובינתיים התאזרח אף הוא. במהלך השנים ניסו המבקשים להסדיר את מעמדם בישראל באמצעות האב, אך נדחו, ובכלל זה בהחלטה האחרונה של מנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה מיום 15.12.2019. המבקשים הגישו ערר על החלטה זו לבית הדין לעררים, ובצדו בקשה למתן צו ביניים שימנע את הרחקתם מישראל עד להכרעה בערר. בית הדין לעררים נענה לבקשה ליתן להם סעד זמני, וההליך דנן נסב על התנאי שנלווה לכך – הפקדת ערבות מטעמם.

3.

ביום 16.1.2020 הורה בית הדין לעררים על מתן צו ארעי בכפוף להפקדת ערבות בסכום כולל של 10,000 שקלים. המבקשים הגישו לבית הדין לעררים בקשה לעיון חוזר בהחלטתו האמורה, ובה ביקשו כי יבטל את התניית הצו הארעי בהפקדת ערבות. ביום 22.1.2020 קיבל בית הדין לעררים את הבקשה לעיון חוזר באופן חלקי, והורה על הפחתת סכום הערבות הכולל ל-5,000 שקלים.

4.

המבקשים הגישו בקשת רשות ערעור על החלטות אלה לבית המשפט המחוזי, ובה טענו, בין היתר, כי בית הדין לעררים נוקט במדיניות חדשה בגדרה נדרשת הפקדת ערבות בסכומים גבוהים. המבקשים טענו, בנוסף, כי מצבם הכלכלי אינו מאפשר להם לעמוד בדרישת הערבות שנקבעה, ובהקשר זה התייחסו למשבר הקורונה. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה, בקבעו כי לא מצא עילה להתערבות בהחלטותיו של בית הדין לעררים. בית המשפט המחוזי קבע כי מעיון בתצהיריהם של המבקשים עולה כי מצבם הכלכלי מאפשר את הפקדת הערבות הנדרשת, וכי הטענות הנוגעות למצבם הכלכלי של המבקשים בעקבות משבר הקורונה לא נתמכו בתצהיר כדין, ומכל מקום יכולות לשמש בסיס להגשת בקשה נוספת לעיון חוזר לבית הדין לעררים. אשר לטענות ביחס למדיניותם של בתי הדין בנושא צוין כי לא הונחה תשתית המאפשרת לקבוע ממצאים בנדון, וכי חזקה על בית הדין לעררים כי הוא מפעיל שיקול דעת ביחס לכל מקרה לגופו.

בקשת רשות הערעור והתשובה לה

5.

בקשת רשות הערעור שבפני נסבה על החלטה זו של בית המשפט המחוזי. בעיקרו של דבר, המבקשים חוזרים וטוענים כי הגם שאין חולק על הסמכות לדרוש הפקדת ערבות כתנאי למתן סעד זמני, אין הצדקה לעשות כן כ"ברירת מחדל" וללא הנמקה מספקת. המבקשים טוענים, בנוסף, כי יש לתת משקל לכך שאין מדובר במקרה שבו אחד הצדדים לדיון הוא אדם פרטי שעלול להיפגע ממתן הצו. עוד נטען, כי לא ייגרם למשיב כל נזק ממתן הצו הארעי, בעוד שמצבם הכלכלי של המבקשים אינו מאפשר להם לעמוד בסכום הערבות שנקבע. המבקשים אף חוזרים על טענותיהם שהועלו בפני בית המשפט המחוזי בדבר ההרעה במצבם הכלכלי עקב משבר הקורונה.

6.

בהחלטתי מיום 26.4.2020 הוריתי למבקשים להבהיר האם העלו בפני בית הדין לעררים את טענותיהם בדבר השינוי במצבם הכלכלי עקב משבר הקורונה. בתשובת המבקשים מיום 30.4.2020 נמסר כי הם לא פנו לבית הדין בעניין זה, בין היתר מאחר שנודעת חשיבות לדיון בטענותיהם העקרוניות בדבר הפקדת ערבויות כמפורט לעיל.

7.

בתשובתה מיום 30.4.2020, אשר הוגשה בהתאם להחלטתי מיום 22.4.2020, טוענת המדינה כי דין הבקשה להידחות. המדינה טוענת כי הנסיבות החדשות שמעלים המבקשים בדבר מצבם הכלכלי לא הועלו בפני בית הדין לעררים, וכבר מטעם זה יש לדחות את הבקשה. כן נטען, כי הבקשה אינה מעוררת שאלה כללית אשר חשיבותה חורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. לגוף הדברים, נטען כי סיכויי הערר שהגישו המבקשים לבית הדין לעררים להתקבל נמוכים, בשים לב לאמות המידה המצמצמות להתערבותו בשיקול הדעת הרחב המוקנה למדינה בעניינים אלה, וכן כי מאזן הנוחות נוטה אל עבר המדינה.

דיון והכרעה

8.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה לה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. כידוע, רשות ערעור ב"גלגול שלישי" על פסק דינו של בית משפט לעניינים מנהליים ביחס להחלטת ביניים של בית הדין לעררים תינתן בצמצום. על המבקש לעורר שאלה עקרונית החורגת מעניינו הפרטני, או להצביע על פגיעה בלתי מידתית בחירותו (ראו והשוו: בר"ם 5846/16 סולימן נ' משרד הפנים – רשות האוכלוסין וההגירה , פסקה 15 (17.8.2016); בר"ם 6552/16 קומאר נ' רשות האוכלוסין וההגירה (24.8.2016); בר"ם 22/19 אלווין נ' רשות האוכלוסין וההגירה – משרד הפנים , פסקה 14 (3.1.2019)). בענייננו, המבקשים לא הניחו תשתית מספקת להוכחת הטענות הכלליות שהעלו ושבהן התמקד הפן שהוצג כעקרוני. כעת נמצא בפני רק עניינם של המבקשים, אשר נבחן על מכלול נסיבותיו והוכרע בשתי החלטות שונות של בית הדין לעררים ואף בבית המשפט המחוזי, ללא הנחות מוקדמות לכיוון זה או אחר.

9.

לא למותר לציין כי טענותיהם של המבקשים ביחס להרעה במצבם הכלכלי בעקבות משבר הקורונה – אשר כאמור לא הועלו בפני בית הדין לעררים – שמורות להם. חזקה על בית הדין לעררים כי אם יפנו אליו בנושא תוך הצגת תשתית עובדתית מתאימה הדברים ייבחנו, וזאת מבלי לנקוט עמדה לגוף הדברים.

10.

סוף דבר: הבקשה נדחית. ממילא, נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע. בהתחשב בנסיבות העת הזו, ניתנת ארכה להפקדת העירבון עד ליום 17.5.2020. אין צו להוצאות.