בר"מ 2723/10 הוצאת ספרים עם עובד בע"מ נ. מנהל הארנונה של עיריית תל אביב -

בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (כב' סגנית הנשיאה א' קובו ), שדחה את ערעור המבקשת על החלטת ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית שליד עיריית תל אביב-יפו (להלן: הוועדה ).

1.

המבקשת היא חברה להוצאה לאור של ספרים הפועלת מנכס המצוי ברחוב מזא"ה 22 בתל אביב (להלן: הנכס ). הנכס סווג לצרכי ארנונה על-ידי העירייה כ"משרדים", ועל כך עררה המבקשת לוועדה בבקשה לשנות את הסיווג ל"מלאכה ותעשייה". הוועדה דחתה את הערר בקובעה כי עיקר פעילות המבקשת בנכס אינה פעילות ייצור, וזאת משום שלא מתבצעות בנכס פעולות של דפוס וכריכה, אלא פעולות של יצירה רוחנית ופעולות בעלות אופי עסקי. כמו-כן, נדחתה טענת המבקשת כי בית הדפוס שמשמש אותה, הפועל בנפרד מן הנכס שבו היא פועלת, הוא למעשה "זרועה הארוכה". נקבע כי בית הדפוס נפרד מן המבקשת, "הן מבחינה פיסית, הן מבחינה משפטית והן מבחינה ארגונית". ערעורה של המבקשת על החלטה זאת נדחה על-ידי בית המשפט המחוזי. בפסק-דינו, חזר וקבע בית המשפט כי על-מנת להיכלל בסיווג "תעשיה ומלאכה" יש צורך לקיים פעילות "ייצורית", וכי בהתאם לממצאי הוועדה, זו אינה מתקיימת בנכס. לעניין ההכרה בבית הדפוס כ"זרועה הארוכה" של המבקשת, נאמר בפסק-הדין כי הפסיקה אינה מכירה באפשרות מעין זו.

לפסק-דין זה מכוונת בקשת רשות הערעור שלפניי.

2.

בגדרי הבקשה, טוענת המבקשת כי בית המשפט קמא התעלם מטענותיה בהתייחס לפרשנות צו הארנונה. לעניין זה נטען, כי ברשימת הקודים הנלווית לצו הארנונה שמהווה – לשיטת המבקשת – חלק בלתי נפרד משומת הארנונה, נכללת "הוצאה לאור ספרים" תחת הקטגוריה של "מלאכה ותעשייה". משכך – טוענת המבקשת – חיוב הארנונה ביחס לנכס צריך להיות לפי סעיף 3.4.1 לצו הארנונה שכותרתו "בתי מלאכה, מפעלי תעשיה".

עוד נטען כי היה על בית המשפט להתערב בהחלטת ועדת הערר שאינן ממצאי עובדה אלא מסקנות משפטיות. ראשית, נטען כי בעניין סיווג הנכס כ"מלאכה ותעשייה", לא נשקלו כל השיקולים הראויים, ותחת זאת הושם דגש אך על גודל הנכס ואופי המכונות הנמצאות בו. כמו-כן, נטען כי הוועדה התייחסה אך ורק להיעדרן של פעולות "כריכה והדפסה" בנכס, תוך התעלמות ממכלול השלבים האחרים המבוצעים במקום שבהצטברותם מהווים משום תהליך יצרני. לעניין זה נטען כי בהחלטתה הסתמכה הוועדה על פסק-דין של בית משפט השלום שאינו מחייב, וזאת למרות שההלכה הפסוקה – כך לטענת המבקשת –

קובעת כי יש לבחון את מכלול הפעולות הנעשות בנכס, ומקלה יותר ביחס לקריטריונים הנוגעים לנכסים המצויים בשימוש הוצאות לאור.

3.

דין הבקשה להידחות. כלל ידוע הוא ששאלת סיווגו של נכס לצרכי ארנונה אינה מהווה, ככלל, עילה למתן רשות ערעור, שהרי סיווג הנכס נעשה בהתאם לשימוש הספציפי שנעשה בנכס ועל פי צו הארנונה הפרטני הנוגע לעניין (ראו: בר"ם 10569/08 מילים שירותי כתיבה ותרגום בע"מ נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו

(לא פורסם, 24.3.2009 ) סעיף 12 והאסמכתאות המובאות שם (להלן: עניין מילים ); בר"ם 8099/09 ונדום אופנה בע"מ נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב (לא פורסם, 28.10.2009)). המקרה שלפנינו איננו מצדיק חריגה מכלל זה. טענותיה של המבקשת כי הכרעתו של בית המשפט המחוזי הינה בעלת השלכות רוחב כלפי בתי הוצאה לאור אחרים אינה מסקנה הכרחית, ואין זה מתחייב כי בדרך זו יסווג מעתה כל נכס שבו פועלת הוצאה לאור. כפי שציין בית משפט זה בעניין דומה: "הואיל ופעילות של הוצאה לאור אינה מעשה מקשה אחת, ­ לא הרי הוצאה לאור אחת כהרי הוצאה לאור אחרת, שהוצאה לאור אחת ניתן לסווג את פעילותה כ'פעילות ייצורית' והוצאה לאור אחרת דינה יהיה אחר..." (ע"א 1960/90 פקיד השומה תל-אביב 5 נ' חברת רעיונות בע"מ , פ"ד מח(1) 200, 214 (1992) (להלן: עניין רעיונות )). בהחלטתה, התבססה הוועדה על התשתית העובדתית הרלוונטית ביחס ל נסיבות הפרטניות של הפעילות בנכס, וקבעה כי "עיקר פעילות המבקשת בנכס... אינה פעילות ייצור". ניתוח הפעילות בנכס נעשה בהתאם למבחנים השונים שנקבעו בפסיקה לעניין הגדרת "תעשייה" או "פעילות ייצורית" (ראו: עניין רעיונות , עמ' 209-204 וההפניות שם), ולא נסמך על מבחן אחד בלבד כפי שטוענת המבקשת. בין היתר, נבחן מכלול הפעולות המבוצעות בנכס ולא רק שאלת קיומה של פעילות דפוס וכריכה, ונמצא כי "עיקר הפעילות המתבצעת בנכס היא פעילות רעיונית [...] ומסחרית". לכך יש להוסיף כי

הלכה היא כי טענה שעניינה אופן יישום ההלכה הפסוקה על נסיבות מקרה פרטני אינה מצדיקה מתן רשות ערעור (עניין מילים , סעיף 13 והאסמכתאות שם). למעלה מן הדרוש, ייאמר כי לא שוכנעתי כי יש בטענתה של המבקשת בדבר "רשימת הקודים" בצו הארנונה של המשיבה, שבה נכללים עסקים מסוג של "הוצאה לאור ספרים" תחת הקטגוריה של "בתי מלאכה, מפעלי תעשייה", כדי לשנות מן התוצאה שאליה הגיע בית המשפט המחוזי. כפי שכבר הודגש, כל נכס נבחן על פי נסיבותיו הפרטניות, ואין בהגדרה כללית כדי לייתר בדיקה זאת. בית המשפט המחוזי מצא כי החלטת הוועדה היתה סבירה ומבוססת, וכי אין עילה להתערבותו. זאת, בין היתר, נוכח ההיקף המוגבל של התערבות בית המשפט שלערעור בהחלטות ועדת הערר. כך הם פני הדברים, ואף ביתר שאת, כאשר מדובר בערכאת ערעור שנייה.

לא מצאתי כי בבקשה להוספת ראיה חדשה יש כדי לשנות את התמונה, ולפיכך איני רואה לקבלה.

הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. משלא נתבקשה תגובה – אין צו להוצאות.