בר"מ 276/10 קידמה פי 100 בע"מ נ. המנהל לעניני בטיחות הגז

1.

המבקשת עתרה בתאריך 2.12.2009 לבית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים בבקשה לקבוע כי רישיון הגז שלה לרכישת גפ"מ ושיווקו במכלים נייחים, בהתאם ל חוק הגז (בטיחות ורישוי) התשמ"ט-1989 (להלן: חוק הגז ) – עומד בתוקפו, חרף הודעת המשיב 1 מתאריך 29.11.2009 כי הרישיון לא יחודש, ויפקע בתאריך 1.12.2009. העותרת עתרה אף לסעד זמני האוסר על המשיבים לבטל את רישיונה, בקשה שנדחתה על-ידי כב' השופט נ' סולברג בתאריך 29.12.2009, בקובעו כי טענות המשיבים לפגמים בהתנהלות המבקשת נראות על-פניהן כמצדיקות את אי-חידוש הרשיון, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבים.

2.

המבקשת הגישה בתאריך 11.1.2010 בקשה למתן רשות לערער על ההחלטה הנ"ל. בגדר הבקשה למתן רשות ערעור, עתרה המבקשת לסעד זמני בערעור, אשר יאפשר לה להמשיך ולפעול בהתאם לרישיונה – עד להכרעה בבקשה. בבקשותיה טענה המבקשת, בתמצית, כי אי-חידוש רשיונה נעשה מטעמים בלתי ענייניים, לעתים – פרסונליים, וכי היא מקיימת את כל מצוות החוק ודקדוקיו.

3.

בניגוד לעמדת בית המשפט הנכבד קמא, הרי שלאחר עיון בבקשות נותרו אצלי תמיהות מסוימות אשר לצדקת כמה מן הטעמים, שביססו את החלטת המשיבים, שלא לחדש את רשיון המבקשת. מטעם זה זימנתי את הצדדים לדיון לפני, והצעתי להם כי חלף המשך ההתדיינות המשפטית הנוכחית בשאלות דוגמת אילו מסמכים ואילו אישורים המציאה המבקשת ומתי, יערכו המשיבים את הבדיקות הנדרשות ויקבלו את המסמכים הנדרשים מן המבקשת באופן שיאפשר את חידוש רשיונה של המבקשת כעת. אפשרות זו נראתה כמעשית בפרט כאשר בדיון שהתקיים בתאריך 24.1.2010 התברר כי חלו חילופי-גברי במשיב 1, באופן שכמה מן האישים שהיו מעורבים באי-חידוש רשיונה של המבקשת אינם מכהנים עוד במשיב 1 (וחלקם – אף מצויים בחקירות משטרה שונות), ואלו הוחלפו באישים חדשים, שלפי הנטען אין להם לא היכרות ונגיעה למבקשת. ברם נסיון זה לא נשא פרי. המשיבים מסרו בתאריך 25.2.2010 הודעת עדכון, לפיה, בתמצית, גם בביקורת נוספת נמצאו ליקויי בטיחות חמורים אצל המבקשת, וכי חלק ממתקני הגפ"מ של המבקשת מסכנים את שלום הציבור. הודעה זו גררה רצף של הודעות והודעות נגד, שאינני רואה לנכון לפרטן, ואשר בגדרן העלתה המבקשת טענות חמורות כלפי המשיבים, לרבות של מעורבות מנהליו-לשעבר של המשיב 1 בסיכול חידוש הרשיון מתוך מניעים של נקמנות אישית. טענות אלה נדחו בתוקף על ידי המשיבים.

4.

במצב הדברים הנוכחי, ולאחר שעיינתי בהררי החומר שהצדדים העמיסו על בית המשפט, מצאתי כי דין הבקשה למתן רשות ערעור – להידחות . קיים כאן קושי רב בהיעתרות לבקשת המבקשת למתן צו ביניים, על יסוד הטענות העובדתיות השונות המועלות על-ידיה, המוכחשות על ידי המשיבים. בית משפט זה איננו יושב פה אלא כערכאת ערעור על החלטתה של הערכאה המבררת, וזאת – בהליך ביניים של מתן סעדים זמניים למבקשת, בגדרי עתירתה המנהלית. עוד יוזכר כי הבקשה לצו ביניים להמשך פעולתה של המבקשת בהתאם לרישיונה היתה במהותה, גם אם באופן גבולי – צו עשה, כבר במועד שבו הוגשה (יום לאחר פקיעת הרישיון). ודאי כך שזהו המצב במועד הגשת הבקשה למתן רשות ערעור (בחלוף חודש וחצי, ושבועיים לאחר החלטתו של בית המשפט הנכבד קמא), ועל אחת כמה וכמה – עתה. קבלת הבקשה והערעור כעת, באופן שיחייב את חידוש רשיונה של המבקשת בדרך של צו-ביניים למעלה משלושה חודשים לאחר פקיעת הרשיון, היא כמובן בעייתית, ובמיוחד נכונים הדברים בשים לב לטיבו של הרישיון בו עסקינן ולעמדתם העדכנית של המשיבים.

5.

טענותיה השונות של המבקשת כלפי המשיבים יוכלו איפוא להיבחן לעומקן במסגרת הדיון בעתירה המנהלית לגופה, או בכל הליך משפטי אחר, אם המבקשת תחליט לנקוט בו.

6.

סוף דבר: הבקשה למתן רשות ערעור – נדחית, וזה דינה אף של הבקשה למתן צו ביניים שבגדרה. בנסיבות הענין ונוכח העובדה שהתרשמתי כי ההתנהלות בעבר של חלק מגורמי המשיבים לקתה גם היא – לא ראיתי לנכון ליתן צו להוצאות.