בר"מ 2780/09 ראיד אבו אלהיג'א נ. חג'וג' נואף - ראש המועצה ברשות המקומית כ

1.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה (כב' השופט רון שפירא ), אשר דחה בתאריך 15.3.09 את ערעור הבחירות שהגיש המבקש.

העובדות וההליכים

2.

המשיב 1, מר נואף חג'וג' (להלן: ראש המועצה ), זכה בבחירות לראשות המועצה המקומית כאוכב אבו אלהיג'א (להלן: כאוכב ) שנערכו בתאריך 11.11.08 בהפרש של 78 קולות. המבקש, מר ראיד אבו אלהיג'א, תושב כאוכב הנמנה על תומכיו של המשיב 4, אשר הפסיד בבחירות, הגיש ערעור בחירות שבו טען כי ראש המועצה חילק שוחד לבוחרים, בדמות: סיוע בסלילת כבישי גישה לבתים, סיוע בהתקנת חשמל ושעוני מים, הבטחת מתן עבודה במועצה ותשלום כסף. כתמיכה לטענותיו צירף המבקש קלטות ותמלילים של שיחות שנערכו בבתיהן של שש משפחות שונות עם חוקרים של חברת חקירות, אליה נעשתה פנייה (מטעם אנשי המשיב 4) בסמוך להיוודע תוצאות הבחירות, ואשר יש בהן, כך לטענת המבקש, ללמד על קיומו של השוחד הנטען. המבקש טען כי לאור דפוס ההצבעה המשפחתי הקיים בכאוכב, היה במעשי השוחד הנטענים כדי להטות את תוצאות הבחירות. בהתאם לכך ביקש המבקש כי בית המשפט יבטל את תוצאות הבחירות ויורה על עריכת בחירות חדשות.

3.

בית המשפט לעניינים מנהליים דחה, בפסק דין ארוך ומפורט, את ערעורו של המבקש הן בשל אי עמידה בנטל ניהול ההליך והן לגופם של דברים.

לעניין ניהול ההליך , נקבע כי המבקש לא גילה פרטים מהותיים לבית המשפט אודות זיקתו למערכת הבחירות וקשריו למשיב 4, דבר העולה כדי חוסר ניקיון כפיים והפרת חובת הגילוי. בנוסף, נפסק כי המבקש היה מודע למעשים, הפסולים לשיטתו, שביצע המשיב 1, או אנשים מטעמו עוד במהלך הבחירות, אך באותו שלב הוא לא פנה לגורמי אכיפת החוק, והעדיף להמתין לתוצאות הבחירות. בכך נפל, לשיטת בית המשפט הנכבד לעניינים מנהליים, פגם כפול של: אי מיצוי הליכים בטרם פניה לבית המשפט ושיהוי.

לגופם של דברים , נקבע כי לא עלה בידי המבקש להוכיח ברמה המוגברת, הנדרשת בהליך מעין זה לגישת בית המשפט הנכבד קמא – את טענת השוחד, וכי לא עלה בידו לשכנע כי היה במעשים הנטענים כדי להשפיע על תוצאות הבחירות.

בית המשפט לעניינים מנהליים הנכבד אף השית על המבקש הוצאות משפט בסכום של 25,000 ש"ח לכל אחד משלושת המשיבים 3-1, בתוספת מע"מ כחוק, וכן תשלום הוצאות הקלטת הפרוטוקול בבית המשפט (הוצאות המסתכמות להערכתו של המבקש בסך 90,000 ש"ח).

טענות המבקש

4.

בבקשת רשות הערעור משיג המבקש על מספר טעויות משפטיות, לגישתו, אשר הובילו לקביעה, השגויה לדעתו, כי לא הוכחה טענת שוחד הבחירות. בפרט טוען המבקש כנגד קביעתו של בית המשפט הנכבד קמא, לפיה לא ניתן לראות בביצוע עבודות סלילה במימון משותף של המועצה – משום שוחד בחירות, לאור החלטת מועצה קודמת שניתנה באותו עניין (הערה: מדובר בהחלטה משנת 1999 ובה נקבע כי המועצה תשתתף במימון עבודות סלילה של כבישי גישה, בתנאים מסוימים המוגדרים בהחלטה. בית המשפט הנכבד קמא התייחס להחלטה זו בהרחבה בפסק דינו ( שם , עמ' 14)). המבקש מסביר כי ההחלטה האמורה איפשרה מתן סיוע בעבודות סלילה אך רק בתנאים מסוימים, אשר לא נתקיימו בעבודות הסלילה שבוצעו לאחר הבחירות, ועל כן לשיטתו יצאה שגגה מלפני בית המשפט הנכבד קמא בעניין זה. עוד נטען כי בית המשפט לא התייחס כלל לעדות, ממנה עולה כי הבטחה לתשלום חשבון חשמל (מצד מקורבי המשיב 1) ניתנה ביום הבחירות, וקבע בטעות כי ההבטחה ניתנה לאחר הבחירות.

5.

לשיטת המבקש, המעשים הנ"ל מבססים את טענת השוחד ויש בהם כדי להשפיע על תוצאות הבחירות – זאת בפרט כאשר המשפחות להן ניתנו ההטבות השונות מונות 52 מצביעים, כאשר על פי חישובו די היה ב-39 קולות בלבד כדי להטות את תוצאות הבחירות לטובתו של המשיב 4 (היות שהבחירות הוכרעו בהפרש של 78 קולות לטובתו של המשיב 1). עוד טוען המבקש, כי בית המשפט קמא שגה כשדרש להוכיח את דפוס ההצבעה בקרב המשפחות, וכשקבע כי הנטל הראייתי הנדרש בהליך מסוג זה צריך להיות קרוב לרף הנדרש במשפט הפלילי. המבקש מלין בהקשר זה על כך שלא הובהר לו מראש כי עליו לעמוד בנטל מוגבר זה, מה גם שלשיטתו בית המשפט אף לא דן בשאלה האם עמד המבקש בנטל הנדרש במשפט האזרחי. כן מלין המבקש על קביעותיו הגורפות של בית המשפט קמא בהקשרים שונים.

לעניין ההוצאות, עותר המבקש לביטול, או להפחתה של ההוצאות שנפסקו כנגדו, נוכח העובדה שהמשיבים 2 ו-3 הינם לטענתו משיבים פורמאליים בלבד, אשר צורפו להליך מכוח החוק, והן לאור העובדה כי בית המשפט הגיע למסקנה כי ראוי שהמשטרה תחקור את התלונה, נשוא השוחד.

6.

המשיבים 3-1 סבורים כי הבקשה איננה מעלה כל שאלה משפטית המצדיקה מתן רשות ערעור ותומכים יתדותיהם בפסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים, וההנמקות בגדרו. לשיטתם המבקש כלל לא הראה אפשרות ממשית להשפיע על תוצאות הבחירות, ובמישור המעשי הם טוענים כי היה עליו להצביע על מספר קולות פסולים, בין המשיב 1 למשיב 4, המשתווה לכל הפחות להפרש הקולות שהתקבל בתוצאות הבחירות, שנקבעו לשיטתם כדין. כמו כן הם טוענים כי לא עלה בידו של המבקש להוכיח שקיים דפוס הצבעה משפחתי בכאוכב, וכן מציינים כי לא ברור לפי אילו קריטריונים החליט המבקש לכלול בני משפחה מסוימים במסגרת הרשימה המונה את כוחן האלקטורלי של שש המשפחות שנחקרו, ולהותיר אחרים מחוץ לרשימה (אף על פי שהם באותה דרגת קירבה). כן מלינים המשיבים 3-1 על נסיבות הזמנתן ועריכתן של החקירות על ידי המבקש, ששימש לטענתם כ"איש קש" של המשיב 4.

דיון והכרעה

7.

לאחר עיון בבקשה ובחומר הרב שצורף לה, וכן בתגובות המקיפות של המשיבים – מסקנתי היא כי דין הבקשה, שהוגשה בהתאם להוראות סעיף 73 לחוק הרשויות המקומיות (בחירות), תשכ"ה-1965 (להלן: חוק הבחירות ) – להידחות מן הטעמים שאפרט להלן.

8.

סעיף 72(א) לחוק הבחירות קובע כי מי שזכאי לבחור למועצה פלונית רשאי להגיש ערעור לבית המשפט לעניינים מנהליים על תוצאות הבחירות, בעילות שונות וביניהן: "שקולות שניתנו בעד רשימת מועמדים מסוימת הושגו שלא כחוק". בהקשר זה ראוי להזכיר גם את סעיף 88 לחוק הבחירות, שעניינו עבירות שהוגדרו כ"שחיתות ואיום", ואשר שתיים מהן רלוונטיות להליך שבפנינו:

"(1)

הנותן או המציע שוחד על מנת להשפיע על בוחר להצביע או להימנע מהצביע בכלל או בעד רשימת מועמדים מסויימת;

(2)

המקבל או המסכים לקבל שוחד, לעצמו או לאדם אחר, כדי שיצביע או יימנע מהצביע בכלל או בעד רשימת מועמדים מסויימת;

...........

דינו – מאסר חמש שנים או קנס 20,000 לירות."

9.

סעיף 73(ב)(1) לחוק הבחירות קובע כי בערעור בחירות רשאי בית המשפט לבטל את הבחירות "אם נראה לו שהליקוי המשמש עילה לערעור עלול היה להשפיע על התוצאות". הפסיקה פירשה סעיף זה כך שישנם שני תנאים מצטברים לביטול הבחירות:

הראשון הוא שעל בית המשפט להשתכנע כי הליך הבחירות היה לקוי;

השני הוא כי היה בליקוי כדי להשפיע על תוצאות הבחירות (ראו: בר"ם 10462/08 טל נ' פרג'ון , פסקה 14 (לא פורסם, 18.3.08); רע"א 414/94 מרעי נ' ועדת הבחירות למועצה המקומית , פ"ד מח(4) 421 (1994)). מידת ההשפעה על תוצאות הבחירות נחלקת על פי הפסיקה לארבע דרגות הסתברותיות, שפורטו בהרחבה ב-רע"א 1863/90 רביץ נ' דיין , פ"ד מה(2) 309 בעמ' 319 (1991) (להלן: פרשת רביץ ), ובהתקיים תנאים אלה – לבית המשפט יש שיקול דעת אם להורות על פסילת הבחירות. אקדים את המאוחר ואציין כי בשים לב לכך שמקובלת עלי מסקנת בית המשפט הנכבד קמא ולפיה לא הוכח כי היה כאן ליקוי בהליך הבחירות – אין צורך לנתח בהרחבה את דבר קיומו, או אי התקיימותו של התנאי השני . אפרט הדברים בסמוך.

10.

בכל הנוגע לטענות המבקש, שעניינן המישור העובדתי שבפסק הדין נשוא הבר"מ, הרי שההלכה היא כי ערכאת הערעור איננה נוטה להתערב, ככלל, בממצאים עובדתיים ובממצאי מהימנות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, זולת מקרים נדירים ויוצאי דופן, כגון מקום בו נפלה בממצאים אלה טעות עקרונית ובולטת, או שאין הם מתיישבים עם חומר הראיות (ראו למשל: ע"א 6637/05 נגאר נ' דולה (לא פורסם, 15.3.2007)). כלל אי התערבות זה מקבל במקרה שלפנינו משנה תוקף, שכן סעיף 73(א) לחוק הבחירות קובע מפורשות כי ניתן לערער (לאחר קבלת רשות) על פסק דין שניתן בערעור-בחירות רק כאשר מדובר בשאלה משפטית . מטעם זה וכן מכוח כלל אי-ההתערבות הכללית – אין העניין כאן בא בגדר הנסיבות החריגות, המצדיקות התערבות בממצאים העובדתיים שנקבעו על ידי בית המשפט הנכבד קמא.

זאת ועוד – אחרת. במקרה שלפנינו הערכאה הדיונית החליטה, לאחר שמיעת כל העדויות, כי הראיות שהובאו בפניה אינן מבססות את הטענות שהעלה המבקש, מהסיבה הפשוטה שלא עלה בידו להוכיח, אם מתוך תיעוד השיחות ואם על פי עדויות התושבים שהעידו בבית המשפט – כי אכן בוצעו מעשי שוחד בחירות.

בין היתר, קבע בית המשפט הנכבד קמא כדלקמן:

"עיון בתמלילים מעלה פגמים באופן ניהול החקירה. למעשה, כל האמירות בדבר שוחד בחירות נאמרות על ידי החוקרים המנסים להכניס לפיהם של התושבים אמירות כאילו קיבלו שוחד בחירות. השאלות ששאלו החוקרים (שהציגו עצמם כנציגי עמותת צדקה שנשלחו בתיאום עם מחלקת הרווחה במועצה) לא היו שאלות פתוחות המאפשרות תשובה אלא אמירות מפורשות בדבר שוחד בחירות עם ניסיון לקבל אישור מהנחקר." ( שם , עמ' 13).

בית המשפט הגיע לפיכך למסקנה כי לא הוכח מתן שוחד בחירות, וסיכם את הדברים באופן הבא:

"לא הוכח מהעדויות המוקלטות ומהעדויות בבית המשפט כי אכן ניתנו טובות הנאה או הבטחות לטובות הנאה בתמורה להצבעה. סבור אני כי בעניין זה לא עמד המערער בנטל ההוכחה הנדרש ולא הוכיח כי ניתנו טובות הנאה בכלל, לא כל שכן בלוחות זמנים ובנסיבות מהן ניתן לקשור בין טובות ההנאה, ככל שניתנו, להצבעה בבחירות." ( שם , עמ' 15).

הנה כי כן לאור קביעותיו של בית המשפט בסוגיה זו כי העדויות אינן מבססות שוחד בחירות – דומה כי התייחסותו האגבית להחלטת המועצה משנת 1999 ולמועד בו ניתנה ההבטחה לתשלום חשבון חשמל – אין בה כדי לשנות את המסקנה אליה הגיע.

11.

התייחסות לטענות המועלות בבקשה והמכוונות כלפי מסקנותיו המשפטיות של בית המשפט הנכבד קמא, ובראשן שאלת הנטל .

בפסיקה נקבע כי הנטל המוטל על המבקש את ביטולן של תוצאות בחירות בשל שוחד בחירות, בהתחשב בטיבה של הטענה (המייחסת לנבחר עבירה פלילית), צריך להיות כבד יותר מהנטל בהליך אזרחי רגיל. נטל זה מצוי איפוא בטווח שבין הכלל בדבר מאזן ההסתברויות הנהוג במשפט האזרחי, לבין דרישת ההוכחה מעבר לכל ספק סביר הנהוגה במשפט הפלילי (ראו: רע"א 3055/05 פרומר נ' סבג (לא פורסם, 21.8.05)). במקרה דנן נדרש בית המשפט הנכבד לעניינים מנהליים לשאלה היכן ימוקם נטל ההוכחה בטווח שהגדירה הפסיקה, היינו בטווח שבין "מאזן ההסתברויות" לבין "מעבר לכל ספק סביר". בית המשפט הנכבד קמא סבר כי רמת ההוכחה הנדרשת מהטוען לשוחד צריכה להיות קרובה יותר לזו הנדרשת במשפט הפלילי, או לפחות בדרגה השווה למבחן ראיות לכאורה הנדרש במסגרת הליכים של בקשת מעצר עד לתום ההליכים בעת שמוגש כתב אישום (השוו: בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל , פ"ד נ(2) 133 (1996)).

אינני בדעה כי במקרה זה שלפנינו קם צורך להכריע בשאלת מיקומו המדויק של הנטל כאשר עולה הטענה של שוחד – סוגיה שאכן איננה פשוטה – שכן לתפיסתי, הן מעיון בחומר הפרוס בפני והן כעולה למעשה מקביעותיו של בית המשפט הנכבד קמא עצמן

( שם , עמ' 15-13) – ממילא לא עמד המבקש גם בנטל האזרחי ולא הצליח להוכיח את טענות השוחד במאזן ההסתברויות. במה דברים אמורים? עיון בתמלילי ההקלטות ובחקירות העדים מגלה בעיקר פגמים שנפלו בניהול החקירה, ואמירות או תשובות חלקיות של העדים, שאינן מצליחות לבסס ולו מקרה פרטני אחד שבו הוצעה טובת הנאה בזמן ובנסיבות הקשורות לבחירות. בדין קבע לפיכך בית המשפט כי המבקש לא הוכיח כי ניתנו טובות הנאה בכלל ( שם , עמ' 15). זאת ועוד זאת: בית המשפט הנכבד קמא קבע, בין השאר, כי: "סבור אני כי לא ניתן לקבוע מהתמלילים, המשקפים נאמנה את השיחות המוקלטות, כי אכן מדובר בהצעות או במתן שוחד בתמורה להצבעה בבחירות" ( שם , עמ' 13). בהמשך אותו עמוד ציין בית המשפט הנכבד כך: "...ההתרשמות מהשיחה במלואה, בכל אחד מהמקרים, כי אין מדובר בראיה לשוחד בחירות" ( שם , שם). ועוד ציין: "סבור אני כי כאשר קוראים את השיחות כמכלול לא ניתן להבין מהן שניתן שוחד בחירות, או שהובטחו טובות הנאה בתמורה להצבעה" ( שם , עמ' 14). ועוד באותו מקום: "גם מהעדויות שנשמעו בבית המשפט לא ניתן ללמוד על מתן או קבלת שוחד בחירות, בוודאי לא ברמת נטל ההוכחה הנדרש כאמור לעיל" ( שם , שם). מסקנות אלו מקובלות עלי, ואף שנאמרו בהקשר של בחינת הנטל הנדרש לשיטתו של בית המשפט קמא, דומה כי הן מדברות בעד עצמן במכלול. משזו המסקנה, הרי הדיון בשאלת הנטל הנדרש הופך להיות במקרה זה בעל נפקות עיונית בלבד, וניתן להשאירו לעת מצוא, כאשר הטוען יעבור למצער את "מאזן ההסתברויות".

12.

משלא עלה ביד המבקש כאן לשכנע ולו ברמה של "מאזן הסתברויות" בקיומו של שוחד בחירות, ממילא – לפי הפסיקה – אין מקום להידרש לסוגיית הקשר בין הליקוי הנטען לבין השפעתו על תוצאות הבחירות (השוו: בר"ם 1847/09 שחייבר נ' בוקאעי (טרם פורסם, 9.3.09)). מטעם זה אינני רואה גם מקום להידרש לטענות המבקש לעניין הוכחת דפוס ההצבעה המשפחתי (בין אם מדובר במשפחה הקרובה, או המורחבת).

13.

למעלה מן הצורך יצוין עוד, כי אף אילו היה עולה בידו של המבקש להוכיח, ברמה זו או אחרת, כי 52 מצביעים מקרב שש המשפחות האמורות הצביעו באופן פסול, עדיין לא היה בכך כדי לשנות את תוצאות הבחירות לטובתו של המשיב 4 דווקא . אין בכוחם של קולות אלו לבטל כליל את הפער בן 78 הקולות, שהפריד בין המשיב 1 למשיב 4 הבא אחריו, שהרי ההנחה שלמעלה ממחצית הקולות הללו היו מוסטים דווקא לעבר המשיב 4 – היא מוקשית וטעונה הוכחה נפרדת, שאף היא כשלעצמה מעוררת קשיים. כל שניתן לומר הוא איפוא, כי לו היה מוכח שמדובר בקולות פסולים , הרי שהיה בכך כדי לצמצם את הפער בין המשיב 1 למשיב 4, וכאמור, בעניין נפקות צמצום הפער אין אנו נדרשים להכריע כעת (שונה כמובן היה הדבר אם היה מוכח שהיו למעלה מ-78 קולות פסולים שניתנו למשיב 1, ואולם כך אפילו לא נטען).

14.

לעניין ניהול ההליך : בית המשפט הנכבד לעניינים מנהליים קבע כאמור כי המבקש אף לא עמד בתנאים המוקדמים הנדרשים הימנו לשיטתו בהליך מעין זה – זאת הן מטעמים של שיהוי והן בהיבט של הגילוי הנאות. בית המשפט הנכבד קמא היה מודע לקושי שבהקפדה הדווקנית על דרישות הסף הנ"ל, מקום שמדובר בהליך ערעורי, שעניינו עבירות פליליות – וביקש לאזן את הדברים כדלקמן:

"סבור אני כי בשים לב לסעד המבוקש בערעור בחירות על בית המשפט להקפיד הקפדה יתירה בקיומן של דרישות סף בהליך המנהלי עם המערער על תוצאותיהן של בחירות. יודגש כי בכך אין כדי לחסום את הטוען לביצוען של עבירות על חוקי הבחירות מהאפשרות לפנות בתלונה למשטרה לאחר הבחירות כדי שתחקר התלונה ויבורר האם בוצעו עבירות על חוקי הבחירות. דרך זו פתוחה תמיד בפני הטוען לביצוען של עבירות בחירות, ללא הגבלת זמן." ( שם , עמ' 5).

בהקשר זה אציין כי אינני מבקש לקבוע כאן מסמרות באשר לתנאי הסף הנדרשים ממי שמגיש ערעור בחירות (אם בכלל) ואולם אין חולק כי המבקש, שיזם את ההליך דלמטה, היה אמור לגלות את כל זיקותיו לעניין, ומשלא עשה כן ניתן לטעון כי לקה בחוסר ניקיון כפיים – במשמעותו ובנפקותו המשפטית. בהקשר זה יש לתמוה גם על כך שהמבקש לא פנה לרשויות המוסמכות מיד עת שעלו החשדות לביצוע מעשי השוחד הנטענים (לו עשה כן, ייתכן שתוצאות החקירה, שנערכה כאן על ידי חברת חקירות, היו שונות, שכן יש יתרונות מובנים לחקירה המתנהלת מלכתחילה באופן מסודר על ידי הרשויות המוסמכות, או על ידי חברת חקירות פרטית, בתיאום עם אותן רשויות). גם בכך יש, בנסיבות העניין, משום נימוק נוסף לדחיית הבקשה שבפני.

15.

לעניין ההוצאות : כידוע, התערבות ערכאת הערעור בהחלטת הערכאה הדיונית לעניין הוצאות המשפט תיעשה במשורה ובמקרים חריגים בלבד, בהם נפלה טעות משפטית בשיקול דעתה, או אם דבק בהחלטה פגם או פסול מהותי (ראו: ע"א 356/81 הרבסט נ' רינסקי , פ"ד לח(1) 167 (1984); ע"א 9535/04 סיעת ביאליק 10 נ' סיעת "יש עתיד לביאליק" , פ"ד ס(1) 391 (2005); רע"א 6793/08 לואר בע"מ נ' משולם לוינשטיין הנדסה וקבלנות בע"מ (לא פורסם, 28.6.09) והאסמכתאות הנזכרות שם). לערכאה הדיונית ניתן שיקול דעת רחב בשאלה מה סכום ההוצאות

ושכר הטרחה שיושת על בעל הדין שהפסיד בדינו. הערכאה הדיונית היא זו שבפניה נשמע ההליך, והיא זו המודעת לדרך התנהלותם של בעלי הדין וליתר הגורמים המשפיעים על קביעת שכר הטרחה וההוצאות . המקרה דנן איננו נמנה עם המקרים החריגים בהם יש מקום להתערבות, ולפיכך יש לדחות את הטענות שהעלה המבקש בסוגיית ההוצאות. למעלה מן הצורך יש לציין כי צירופם של המשיבים 2 ו-3 להליך מתחייב אמנם מכוח חוק הבחירות (סעיף 72(ד)), אולם אין משמעות הדבר כי מדובר במשיבים פורמאליים בלבד, מה גם שבקשה למחוק את המשיבה 3 בראשית הדרך על מנת למנוע בזבוז בלתי מוצדק של כספי ציבור – נדחתה.

16.

בטרם סיום אוסיף כי ככל שחקירת משטרה תגלה ממצאים ומסקנות המשנים את פני התמונה, קיימת אפשרות שניתן יהיה, בבוא העת, לפתוח את העניין מחדש בפניה נוספת לבית המשפט במסגרת המותווית לכך בהלכת חרזאללה (רע"א 83/94 חרזאללה נ' פקיד הבחירות למועצה המקומית זמר , פ"ד מט(3) 793, בעמ' 802-801 (1994)).

17.

אשר על כן הבקשה לרשות ערעור נדחית. המבקש יישא בשכר טרחתם של עורכי דינו של המשיב 1 בסך של 15,000 ש"ח, ובשכר טרחת עורכי דינם של המשיבים 2 ו-3 בסך של 7,500 ש"ח לכל אחד.