בר"מ 28/11 אייל אורטופדיה ואח' נ. ש.ל.ה. - שירותי רפואה בע"מ

1.

בפניי בקשת המבקשים למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מינהליים מרכז (כב' השופט א' יעקב ) מתאריך 30.12.2010, שדחתה את בקשת המבקשים לצו ביניים עד לדיון בעתירה שהגישו. בגדרי הבקשה שבפניי, עותרים המבקשים אף ל"צו מניעה זמני", שיאסור על שינוי המצב הקיים עד להכרעה בבקשה שבפניי. נוכח דחיפות הדברים אעמוד בתכלית הקיצור על עיקרי העובדות הצריכות לעניין.

2.

בחודש מרץ 2010 פרסמה משיבה 1 מכרז, שעניינו אספקת אביזרים אורטופדיים למבוטחי המשיבה 2 (להלן: הקופה ). תכליתו של המכרז, לשיטת המשיבות 2-1, הוא הסדרת מערך ההתקשרויות שבין הקופה לבין ספקי האביזרים האורטופדיים, באופן שיאפשר פיקוח ובקרה יעילים על הספקים הזוכים, ויבטיח כי למבוטחי "כללית מושלם" של הקופה יינתן שירות איכותי ובמחירים מבוקרים. זאת, לשיטת המשיבות 2-1, חלף השוק הפרוץ בתחום, שהיה קיים ערב המכרז. המבקשים הם מבין ספקי האביזרים, שלא זכו לבסוף במכרז, בעוד שהמשיבים 30-3 הם מבין הספקים שהוכרזו כזוכים במכרז. יצוין כי חלק מבעלי הדין הגישו כבר שתי עתירות כנגד המכרז, שאין צורך להידרש כאן לפרטיהן, ועתה המדובר בעתירה שלישית, שמטרתה ביטול המכרז ומניעת יישום ההתקשרויות בין המשיבות 2-1 לבין הזוכים, נוכח פגמים נטענים שונים שנפלו בהליכי המכרז, לסברת המבקשים.

3.

הטענה המרכזית, עליה נסמכים כיום המבקשים, היא כי המשיבות 2-1 הציבו תנאי סף במכרז (בפרט: כי כל חנות מספקת אביזרים תהא ממוזגת, נגישה לנכים, בעלת תא מדידה, ובעלת שטח של 25 מ"ר לפחות), אך לא בדקו בפועל מראש את עמידת המציעים בתנאי הסף, אלא הסתפקו, בשלב ראשון, ב"טופס נתוני מציע" כאמור במכרז, המבהיר את עמידת המציע, לכאורה, בתנאי הסף. בשלב שני פתחה ועדת המכרזים של המשיבה 1 את ההצעות הכספיות של כל המציעים, שטענו כי הם עומדים בתנאי המכרז, ערכה הליך של היתמחרות בין המציעים (כפי שהתירו מסמכי המכרז), ורק בשלב מאוחר יותר וידאה כי המציעים הצפויים להיות מוכרזים כזוכים – אכן עומדים בפועל בתנאי הסף, ופסלה את אלו שנתברר כי אינם עומדים בתנאי הסף. המבקשים אינם טוענים כלפי המשיבים (להוציא ארבעה מהם) כי הם אינם עומדים בתנאי הסף, אלא שהם גורסים כי נוכח דרך ניהולו של המכרז והליך ההיתמחרות, נמנעה זכייתם של המבקשים לשמש כספק של המשיבות 2-1, כל אחד מן המבקשים באיזורו הגיאוגרפי שלו. המבקשים מוצאים בדרך ניהול המכרז על-ידי המשיבה 1, כמו גם בפגמים נטענים אחרים בהתנהלותה, משום עילה לביטול מלא של המכרז ועריכתו מחדש.

4.

בגדרי העתירה הגישו המבקשים בקשה לצו ביניים, במעמד צד אחד, שיימנע את יישום זכייתם של המשיבים במכרז עד להכרעה בעתירה (הצפויה, לעת הזו, להתחיל להתברר בתאריך 23.1.2011). מטרת הבקשה, לשיטת המבקשים, הוא שימור המצב, שלפיו הם נותנים שירות זה שנים רבות למבוטחי המשיבה 2, ומניעת ניתוק קשריהם של המבקשים עם לקוחותיהם, תוך פגיעה בהשקעת המבקשים בחנויותיהם ובמלאים, ואף התמוטטות עסקיהם, על פי דבריהם.

5.

לאחר קבלת תגובתם של חלק מן המשיבים לבקשה, דחה בית המשפט לעניינים מינהליים את הבקשה. מבחינת סיכויי הערעור נקבע כי אלו אינם נחזים כמבטיחים. במכרז צוין כי להוכחת עמידה בתנאי הסף על המציע לצרף להצעתו "טופס נתונים", בנוסח שצורף למסמכי המכ רז. בשלב ראשוני, נקבע, לא היתה מניעה כי המשיבות 2-1 יסתמכו על נכונות טפסי הנתונים של מאות המציעים, במקום לערוך בדיקה פיזית של חנותו של כל מציע, טרם שייבדקו ההצעות הכספיות של המציעים הכשרים לכאורה. מכאן שההיתמחרות שנערכה בעקבות ההסתמכות על הטפסים – לא היתה פסולה, אף שרק לאחריה נבדקה כשירותם של הזוכים לכאורה.

בית המשפט אף ביקר את דברי המבקשים בבקשתם, שם טענו כי אילו היו יודעים מלכתחילה כי די בהצהרה אודות קיום תנאי הסף, אזי המבקשים: "לא היו חוששים להצהיר על מספר חנויות שונה, תוך שיתוף פעולה, הורדת המחירים המוצעים והתאמת אותן חנויות, בדיעבד, לתנאי הסף הנדרשים".

בנוסף, דחה בית המשפט את יתר הטענות של המבקשים אודות פגמים בניהול המכרז, ולא מצא כי יש באלו מהם כדי להדגים סיכויים טובים לכאורה למתן הסעד הקיצוני של ביטול מכרז.

אשר למאזן הנוחות נקבע, כי אין בטענותיהם הכלליות של המבקשים כדי לשכנע שמאזן זה נוטה לטובתם, וכי יש לקבל את עמדת המשיבות 2-1, שלפיה המשך מתן שירותים למבוטחי הקופה על-ידי ספקים שאינם עומדים בתנאי המכרז, לרבות מבחינת רמת השירות והמקצועיות הנדרשים בו, גורמים נזק לקופה ולמבוטחיה.

6.

מכאן הבקשה שבפניי, שבגדרה חוזרים המבקשים על עיקרי טענותיהם, ובגדרה – הבקשה לסעד זמני בגדרי הליך הערעור. סעד זה נדרש, לשיטת המבקשים, על מנת שלא להביא לסגירתן לאלתר של חנויות המבקשים, לאיבוד חוג לקוחותיהם ולפיטורי כל עובדיהם.

7.

דין הבקשה למתן רשות ערעור – להידחות , וזאת מן הטעמים, המפורטים בקיצור נמרץ להלן.

8.

ככל שהדברים נוגעים לסיכויים לכאורה של העתירה, הרי שלא מצאתי כי יש מקום להתערב, לעת הזו ובהתחשב בטיעונים שהועלו, בהערכת בית המשפט הנכבד בנושא זה. עיקר הטעמים, בהחלטה נשוא הבקשה, שהיא מפורטת ומנומקת כדבעי – מקובלים עלי, ואינני רואה לנכון לחזור עליהם כאן. אציין רק שאכן ארוכה הדרך שבין טענות, שאינן פשוטות כלל ועיקר, לפגמים מסוימים בדרך ניהולו של המכרז, לבין ביטולו הגורף של המכרז.

9.

אשר למאזן הנוחות, וזה העיקר כאן: טענת המבקשים בבקשתם לצו ביניים בבית המשפט קמא, אודות הפגיעה הצפויה בהם, הועלתה באופן כללי, וללא תימוכין. המבקשים לא הבהירו, ודאי לא לגבי כל מבקש בנפרד, כיצד עלולה התלייה בת כמה שבועות (עד למועד הדיון הצפוי בעתירה, ובהנחה שהעתירה תתקבל) לגרום להתמוטטות עסקיהם. לא הועלתה אפילו טענה של המבקשים, או מי מהם, כי הם נותנים שירותים באופן בלעדי למבוטחיה של המשיבה 2, כך שבלא צו ביניים, יישבר מטה לחמם היחיד.

זאת ועוד – אחרת. הטענות שהועלו אף כך באופן כללי ביותר בגדרי הבקשה לצו ביניים, זכו לתמיכה מצומצמת עוד יותר בתצהיר, שנלווה לבקשה, שם התמקד מנהלה של המבקשת 9 בטענה צנועה למדי, שלפיה מטרת הצו המבוקש הוא: "שימורו של מצב קיים זה שנים לפיו יכולים מבוטחי הקופה (משיבה 2) לרכוש מוצרים אורטופדיים אצל המבקשים". תצהירים נוספים – לא הוגשו.

יצוין כי הבקשה כאן, ובה התחזית הקשה אודות התמוטטותם המיידית של המבקשים ופיטורי מאות עובדים, איננה תואמת במלואה את שנטען בערכאה הדיונית. במצב דברים זה, עסקינן בנותני שירותים, אשר לא נבחרו כזוכים במכרז, ומבקשים להאריך את מתן השירותים על-ידם חרף הפסדם, ללא שתהא להם זכות קנויה לכך, וללא הצדקה מספקת (השוו: בר"ם 2389/08 זיו האפט ייעוץ וניהול בע"מ נ' משרד התחבורה והבטיחות בדרכים , בפיסקה 5 (לא פורסם, 15.4.2008); בר"ם 3848/08 חדד נ' מדינת ישראל-משרד החקלאות ופיתוח הכפר , בפיסקה 8 (לא פורסם, 1.5.2008)).

10.

נוכח כל האמור לעיל, דין הבקשה למתן רשות ערעור – להידחות. ממילא זה גם דינה של הבקשה לסעד זמני שבגדרה. חזקה על בית המשפט הנכבד לעניינים מינהליים – שפעל עד כה במהירות ראויה לציון – כי ימשיך בבירור עתירתם של המבקשים באותה יעילות, באופן שאם יתברר כי יש להושיט להם סעד, ייעשה הדבר במהרה.

11.

משלא נתבקשה תגובת המשיבים – אין צו להוצאות.