בר"מ 2871/18 רנה איזמן נ. מנהל הארנונה - המועצה המקומית סביון

1.

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 4.3.2018 ( עמ"ן 8843-09-16, השופטת ז' בוסתן ). בית המשפט המחוזי דחה ערעור שהגישו המבקשים על החלטה של ועדת הערר לענייני ארנונה של המועצה המקומית סביון (להלן בהתאמה: ועדת הערר ו- המועצה המקומית ) מיום 15.2.2016.

רקע והליכים קודמים

2.

המבקשת, רנה איזמן (להלן: איזמן ), מחזיקה בנכס בתחום המועצה המקומית (להלן: הנכס ). איזמן השיגה בפני המשיב, מנהל הארנונה של המועצה המקומית (להלן: מנהל הארנונה ), על תשלומי הארנונה לשנים 2014 ו-2015 שבהם חויבה בגין הנכס. חיובים אלה חושבו על יסוד מדידה של הנכס שכוללת גם שטחים בנויים שאינם מקורים. איזמן טענה בהשגותיה כי ההתחשבות בשטחים שאינם מקורים אינה תואמת את צו הארנונה של המועצה המקומית בשנים הרלוונטיות (להלן: צו הארנונה ), וכי מכל מקום היא חורגת מן המדיניות שנהגה בעבר במועצה המקומית, ולכן סותרת את "דיני ההקפאה" בתחום הארנונה, דהיינו המגבלות החלות על יכולתן של רשויות מקומיות להעלות את שיעורי הארנונה. לאחר שהשגותיה של איזמן נדחו על-ידי מנהל הארנונה היא הגישה עררים על כך לוועדת הערר.

3.

ועדת הערר הצביעה על כך שהגדרת המונח "שטח בנוי" בצו הארנונה אמנם לוקה בחוסר בהירות, אך בסופו של דבר קבעה כי יש לפרש את הצו באופן שמאפשר לחייב בתשלום ארנונה גם בגין שטח שאינו מקורה. לעניין הטענה בדבר שינוי מדיניותה של המועצה המקומית, ציינה ועדת הערר כי על פי פסיקתו של בית משפט זה (בהפניה לעע"ם 11641/04 סלע נ' המועצה האזורית גדרות (17.7.2006) ולעע"ם

7518/09 משואה למלונאות ונופש בע"מ נ' עיריית ירושלים (20.11.2011)) יש לראות בחיובים בגין סוגי שטחים אשר לא חויבו בעבר "הטלת ארנונה לראשונה", ולכן אין בכך סתירה לדיני ההקפאה. לצד זאת, ועדת הערר ביטלה את החיוב שהוטל ביחס לחלק מהשטח של הנכס שהוגדר על-ידי המועצה המקומית כ"מרפסות פתוחות", מן הטעם שמדובר בשטח מרוצף שאינו מרפסת.

4.

ערעור שהגישה איזמן על החלטה זו נדחה. בית המשפט המחוזי אימץ את קביעותיה של ועדת הערר בציינו כי לפי הפרשנות הנכונה לצו הארנונה ניתן לחייב בתשלום ארנונה גם בגין שטחים שאינם מקורים. בסופו של דבר חייב בית המשפט המחוזי את איזמן בתשלום הוצאות ושכר טרחת עורך דין למנהל הארנונה בסך של 7,500 שקלים.

בקשת רשות הערעור

5.

בבקשה דנן חוזרת איזמן על הטענות שהעלתה בדבר הפרשנות הנכונה לצו הארנונה וכן על אלו הנוגעות לדיני ההקפאה. עוד טוענת איזמן כי יש לבטל את חיובה בגין שטח נוסף של מרפסות פתוחות בנכס, וזאת על בסיס נימוקיה של ועדת הערר עצמה. איזמן מוסיפה כי הקשיים שמצאו הערכאות הקודמות בניסוחו של צו הארנונה מחייבים הכרעה לטובתה בהתחשב בכך שיש לפרש מסמך לרעת המנסח, וכן כמתחייב מהחובות החלות על המועצה המקומית כרשות מינהלית . לעניין אמות המידה הנהוגות למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" טוענת איזמן כי מדובר בשאלה משפטית החורגת מעניינה האישי שכן היא נוגעת לכל תושבי המועצה המקומית ועשויה להשליך על מועצות נוספות, וכן כי השתלשלות ההליכים עד כה מצדיקה גם היא מתן רשות ערעור.

דיון והכרעה

6.

דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתשובה. מדובר בבקשה בגלגול שלישי שמקורה בהחלטה של ועדת הערר. אמות המידה החלות על בקשות מסוג זה הן מצמצמות. הדברים אמורים ביתר שאת מקום בו מדובר בשאלות יישומיות מתחום הארנונה, אשר ככלל אינן מצדיקות הענקת רשות ערעור בגלגול שלישי ( ראו למשל: בר"ם

955/18 מנהל הארנונה במועצה המקומית קרית עקרון נ' סקארה

קוסמטיקס בע"מ , פסקה 8 וההפניות שם (11.3.2018)). ככלל, טענותיה של איזמן נסבו על פרשנותו של צו הארנונה של המועצה המקומית. אלה הן טענות קונקרטיות הנוגעות לצו המסוים שנדון בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, והן אף יישומיות מטבען. אינני סבורה כי הבקשה מעוררת שאלה עקרונית או כזו בעלת חשיבות ציבורית, ולא ראיתי עילה להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בגלגול שלישי. זאת ועוד, בית משפט זה כבר עמד בעבר על כך שטענות אשר עניינן חריגות נטענות מדיני ההקפאה מתאימות להיבחן במסגרת הדיונית של עתירה מינהלית , להבדיל ממסלול ההשגה הקבוע בחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשל"ו-1976 (ראו:

בר"ם 201/15

מנהל הארנונה של עיריית הרצליה נ' אינטרגאמא

נכסים (1961) בע"מ , פסקה 7 וההפניות שם

(22.4.2015)).

7.

סוף דבר: הבקשה נדחית. בנסיבות העניין ומשלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.